בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

17.3.1951 / הכרזת מלחמה על הזהב של רחוב לילינבלום

היום לפני 60 שנה:

תגובות

הבהלה לזהב היתה בשיאה בישראל של תחילת שנות החמישים. פועלים, כמו גם אנשים אמידים, חשקו בפיסות מן המתכת הנוצצת. "כל היישוב, וגם ההמונים, שבדרך כלל אינם מגלים עניין בידיעות כלכליות, מחפשים עכשיו בעיתון את שער הזהב האחרון", נכתב במאמר ב"הארץ" במארס 1951. ה"המונים" ידעו לאן לפנות: לרחוב לילינבלום בתל אביב, שם התנהל באין התערבות מסחר בזהב. כן, היו הפרעות: מדי פעם פשטה המשטרה על בורסת הזהב, כמו בפברואר 1951 כאשר "כ-50 איש נעצרו" בתום "חיפוש מקיף", שמטרתו "להתחקות אחר עקבות העסקים הבלתי חוקיים".

אבל מלבד התערבויות כאלה, הממשלה, כך האשימו מאמרי מערכת שפרסם "הארץ" בתקופה ההיא, נקטה "קו של חוסר פעילות" לגבי "ההתפתחות בשוק הזהב ברחוב לילינבלום", שהיא "בלתי מובנת לכל יודעי דבר". ה"התפתחות" שאליה התייחס העיתון היתה השתוללות שער הזהב, אשר בחודשים פברואר-מארס 1951 קפצו מחיריו כל כך עד שהחלו לאיים על מחירי סחורות אחרות שלא נקבעו להם מחירים: נדל"ן, רהיטים ושירותים שונים. בהלת קניות אחזה באזרחים: "בחנויות הרהיטים יש מחזור בלתי רגיל, והוא הדין גם בחנויות לכלי בית ומטבח", דיווח "הארץ". "יחד עם זה עלו בלי הרף המחירים, בייחוד במצרכים אלה, שבהם הפיקוח על המחירים רופף ביותר. מחירי הרהיטים הגיעו לשיאים דמיוניים, וגם כלי זכוכית וחרסינה, במידה שאפשר להשיגם באיכויות טובות, נמכרים במחירים שאין להם כל יחס למחירים פחות או יותר מתקבלים על הדעת".

ב-17 במארס 1951, אחרי שבוע שבו הגיע שער הזהב לגובה "דמיוני" של "27-28 ל"י ל'מלך'", החליט האוצר לשים קץ לתעלולי הזהב. האוצר הכריז על "תוכנית פעולה מחושבת מראש, שתוגשם בכמה שלבים", הראשון בהם יביא לידי "הורדה ניכרת של שער הזהב", דיווח "הארץ". "יש להניח", כתב הסופר הכלכלי של העיתון, "שכל אלה, שקנו בימים האחרונים ?מלכים' במחירים מוגזמים, ייווכחו לדעת שעשו מיקח טעות ויפסידו חלק מכספם".

ואכן, עוד בטרם פירט האוצר מה בדיוק בכוונתו לעשות, כבר מעצם ההודעה על תוכנית פעולה החלה הירידה בשער הזהב. למחרת ההודעה, ב-18 במארס 1951, שער המלכים ברחוב לילינבלום ירד מ-28 ל"י ל-25 ל"י. אך הסופר הכלכלי של "הארץ" הזהיר שההשפעה הפסיכולוגית הזו לא תועיל לבדה אם הממשלה לא תמהר לבצע את "הצעדים שמצפים להם". "אנו מציעים", נכתב במאמר המערכת של "הארץ" באותו יום, "שהממשלה תארגן שוק כספים רשמי... אנו דורשים, שכל האנשים המופיעים כסוכנים לעסקי זהב, ירשמו, ושרק לאנשים רשומים כסוכנים תהיה רשות לסחור בזהב".

הממשלה לא הכזיבה: ב-27 במארס הודיע שר האוצר אליעזר קפלן על "איסורו המסחר במטבעות זהב ובמטילי זהב", כמו גם על "הגבלת חופש הבנקים במתן אשראי" ו"ראורגניזציה יסודית של היבוא ללא הקצבת מטבע-חוץ".

וכך הקיץ הקץ על בורסת הזהב הרוחשת של רחוב לילינבלום. למחרת "שרר שקט סביב לבורסת הזהב. אנשי הבורסה נמנעו מלבקר ב'מקום פרנסתם' עד עכשיו, ורחוב לילינבלום, ההומה בדרך כלל, לא נראה שונה מכל רחוב עסקים אחר בעיר", דיווח "הארץ".

חודשיים אחר כך, לא ברור היה עד כמה הצליח האוצר בפעולותיו. "בתעמולה הפוליטית יש למלה ?זהב' צליל מיוחד", נכתב במאי ביומן הכלכלי של "הארץ". "לפי הרגשת הבריות גרועים סוכניו לשעבר של רחוב לילינבלום - היינו אנשים שעשו עסקים חוקיים במטבעות זהב - מספסרי הבשר, המוכרים בשר במחירים מופקעים בשוק השחור. אין ספק שסחר הזהב מספק לתעמולני המפלגות ולעיתונאים בילוי זמן משעשע. אך מבחינה כלכלית... קשה להתעלם מהעובדה שהטיפול בשאלתו הכאובה של הזהב מצד הממשלה הוא בלתי מוצלח ביותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו