בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים בשוליים | סוף העולם של שרה

לפני המחלה שרה קוזינר עוד הסתדרה: עבדה בניקיון והצליחה לקיים את בנה העיוור והחולה ובתה הלוקה בפיגור. מאז שחלתה בסרטן אין לה איך לקנות לא תרופות ולא אוכל

תגובות

יש מצבים שבהם מלים לא יכולות לתאר את כובדם של החיים, את ההליך האטי והמייסר שבו נרמס האדם תחתם. נדמה שגם העצובים שבמשפטים לא יצליחו לגעת בעומק הכאב שמלווה את חייה של שרה קוזינר.

היא תושבת כרמיאל, בת 58. לפני עשר שנים אובחן בגופה סרטן השחלות ומאז הוא הולך ומתפשט. בתחילה כרתו את השחלות, אחר כך את הרחם. בהמשך היה צורך לכרות גם חלקים מהמעי ואת כיס המרה. בשל בעיות בבלוטת התריס, בחודשים האחרונים היא כבר לא יכולה להמשיך יותר בטיפולי הכימותרפיה. ידה אינה משגת לרכוש את כל התרופות שהרופאים רשמו לה, ולכן היא פשוט לא נוטלת את כולן, מה שלא משפר את מצבה הרפואי.

קוזינר חיה בדירה קטנה של הדיור הציבורי עם שני ילדיה, שניהם בשנות ה-30 לחייהם אולם תלויים לחלוטין באמם. הבת לוקה בפיגור שכלי, הבן עיוור. שלושתם מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי בלבד. הילדים הנכים מקבלים כל אחד קצת יותר מ-2,000 שקלים בחודש, שרה עצמה מקבלת קצבת הבטחת הכנסה, 1,940 שקלים בלבד. בזמן הכימותרפיה עוד קיבלה קצבת נכות, אבל החוק בישראל קובע שזו משולמת רק בזמן הטיפולים ואילו שרה, כאמור, לא יכולה לקבל אותם יותר.

מסכומים כאלה אי אפשר לחיות. שלושת בני המשפחה הולכים כל לילה לישון רעבים. זאת לא קלישאה, זאת המציאות. כל השנים גידלה שרה את ילדיה לבד. היא התגרשה מאביהם, שנפטר זמן קצר אחר כך. כל עוד היתה בריאה ניקתה לפרנסתה בתים וחדרי מדרגות. היום היא לא יכולה יותר, הגוף בוגד בה.

בתה, הלוקה בפיגור, סובלת מבעיות רפואיות רבות שבגינן היא מרבה להתאשפז בבתי חולים. שרה מספרת שהבת רואה בעיני רוחה דמויות ולהן היא מצייתת. רוב הזמן היא בבית. כמה שעות ביום היא עובדת במפעל "המשקם" בקריות (המעסיק בעלי מוגבלויות). היא מקבלת דמי כיס צנועים בלבד בעבור עבודתה, אבל לפחות יוצאת קצת מהבית.

הבן איבד את ראייתו בגיל צעיר, וכאילו אין די בכך הוא גם חולה באפילפסיה. לא פלא שהוא לא מוצא עבודה. גם עזרה מהמשפחה אין. אמה של שרה מתה מסרטן לפני כמה שנים, וגם אביה כבר לא בחיים. עכשיו אין איש שיסייע. "כשאין לך כסף ואין לך אוכל, את כל הזמן חושבת איך אפשר לחיות", אומרת שרה. "יש לי כל כך הרבה חובות. הגעתי למצב שהילד הולך לישון בלילה בלי אוכל, הם לוקחים תרופות בלי אוכל, בלי כלום. זה סוף העולם שלי".

קוזינר מוכרת ומטופלת בלשכת הרווחה של כרמיאל. הם נותנים לה את מה שארגז הכלים שלהם יכול להציע. באחרונה עזרו לה לרכוש מכונת כביסה ומקרר במימון מ"הקרן לידידות ישראל", אבל היא צריכה הרבה יותר מזה. "בעיקר אני צריכה עזרה עם תרופות", היא אומרת, "זה יותר מ-600 שקלים לחודש. יש הרבה דברים שאני לא מגיעה אליהם, אין לי מאיפה. אני מורידה את הכל. גם בדיקות התחלתי לא לעשות. הרופא כועס עלי, למה אני לא עושה מעקבים. אני צריכה להגיע לבדיקה בצפת אצל הרופא של מחלקת סרטן, אבל אין לי כסף לנסוע. אני מעדיפה לקנות אוכל לילדים. כל דבר אני חושבת אם כדאי לי או לא".

פנינו אל הביטוח הלאומי בבקשה להשיב לה את קצבת הנכות, פנינו לקופת החולים לבחון אם קיימות הטבות שאולי היא לא ידעה על קיומן, כרגע אין בשורה מעודדת. "מה הדבר שהכי דרוש לך כרגע?" שאלתי את שרה לפני שנפרדנו. "אוכל", היא ענתה בשקט "רק שהילדים שלי לא ילכו לישון רעבים".

*

בידיעה "הניצולה קיבלה רנטה במשך 13 שנה, מבלי שאף אחד סיפר לה" ("הארץ", 18.3), נפלה טעות. שמו של מנכ"ל הקרן לרווחת נפגעי השואה הוא רוני קלינסקי, ולא כפי שפורסם. עם קלינסקי, שאנו מעריכים מאוד את פועלו, הסליחה.

מעקב אחרי ניצולי השואה | כך נמשכת האפליה בהנחות לניצולים

זיוה גוטקין, ניצולת שואה בת 82, חולה בפרקינסון ואינה יכולה לכתוב בעצמה. בעלה, משה, שלח אלינו בשמה את השאלה הבאה: "זיוה מבקשת לדעת מדוע אינה מקבלת הנחה בתשלום דמי החשמל, הניתנת ליוצאי מחנות הריכוז?"

שאל ונגע בנקודה כל כך לא הוגנת. במסגרת ההטבות לניצולי שואה בישראל, זכאים מי שמקבלים את הקצבה שלהם ממשרד האוצר ומוגדרים נזקקים, כלומר מקבלים השלמת הכנסה, להנחה של 50% בחשבון החשמל. מדובר בהטבה חשובה, שכן ישראל היא מהמדינות המערביות היחידות שאינן מנהיגות תעריף חברתי בתשלומי החשמל. ברוב המדינות המתוקנות מקבלים אנשים עם מוגבלויות או בעלי הכנסה נמוכה, הנחות מפליגות בתשלומי החשמל.

מתברר שגם כאן יש אפליה בוטה. ניצולי שואה המקבלים את הרנטה מגרמניה, ממדינות אחרות באירופה או באמצעות ועידת התביעות, לא זכאים להנחה בחשבון החשמל. להנחה זכאים רק מי שמקבלים את הקצבה מהאוצר.

זיוה גוטקין מקבלת פיצויים מגרמניה מראשית שנות ה-50, לא יותר מ-2,000 שקלים בחודש. אם מוסיפים את קצבת הזקנה, הכנסתה עונה על הגדרת ה"נזקק" של האוצר. אבל גוטקין לא תקבל את ההנחה מפני שהרנטה משולמת מגרמניה. "מה ההיגיון?" שואל משה בעלה בכעס, "מדוע מענישים את מי שמקבלים מגרמניה?"

ואפשר להוסיף ולשאול גם מדוע מי שמקבלים קצבה מוועידת התביעות למשל, לא זכאים להנחה בתרופות, ובכלל, מדוע ממשיכים למיין את האנשים האלה לפי מספרים ומדינות, ומתי יקום בממשלה מישהו שיבין שיום אחד כולנו נכה על חטא ולא נבין איך לא שיחררנו את הכיס והקריטריונים לפני שכולם מתו.

לפניות ועזרה: orlyvilnai@yahoo.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו