אחרי מות | קלרי בן-צבי גרינולד, פעילת ציבור, 1928-2011

אורי דרומי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

קלרי נולדה בת יחידה בעיירה ג'נג'ש שבהונגריה, וב-1944 היא שולחה עם אמה לאושוויץ-בירקנאו, שם הפריד ביניהן ד"ר מנגלה, כששלח את האם למוות. היא נדדה בין שישה מחנות, ביניהם פלאשוב הידוע לשמצה.

עם תום המלחמה חזרה לביתה, סיימה בהצטיינות את לימודי התיכון שהופסקו על ידי המלחמה, למדה רוקחות באוניברסיטת בודפשט, התחתנה עם יצחק גרינולד ז"ל, הבריחה את הגבול לאוסטריה ועלתה לארץ, למעברת אבו כביר. לפרנסתה עבדה כגננת, עוזרת בית ואף כמחלקת אוכל בקרונות רכבת ישראל.

ב-1956 התיישבה קלרי בקריית אונו, ומאז, כדברי חברתה עליזה אקסט, הפכה לאחד מעמודי התווך של הקהילה. כך היתה נשיאת ארגון איל"ן במקום, יו"ר האגודה למלחמה בסרטן, ונשיאת לשכת בני ברית-עציון בקרית אונו. היא שימשה בתפקידי הדרכה בפס"ח ומל"ח (ארגוני שעת חירום), היתה ממקימי שי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) בקריית אונו, שם המשיכה להתנדב כמעט עד יומה האחרון. כ-20 שנה היא ניהלה את בית האבות לעולים חדשים בקיראון, ובמקביל למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.

עו"ד אביגדור ורשה מספר כי ב-1969 חברה אליו לרשימה הראשונה בארץ שהריצה ראש רשות מקומית בבחירה ישירה, וכי בשתי הקדנציות שלה כחברת מועצה שירתה היטב את הציבור. היא הניחה אחריה את בעלה השני יעקב בן-צבי ואת בנה רמי גרינולד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ