בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד לעבר שנמחק

שמואל פוטש, מנציח עיירתו שנכחדה, 1920-2011

תגובות

שמואל פוטש נולד בעיירה טרוכנברוד בפלך ווהלין שבפולין (כיום באוקראינה). בן למשפחה בת שמונה נפשות, הוא למד ב"חדר" ובגיל 16 יצא ל"הכשרה". כשפרצה המלחמה ברח מפני הגרמנים, ואחרי תלאות רבות הגיע לטשקנט. כשחזר עם תום המלחמה לפולין גילה, כי חוץ משתי אחיותיו כל משפחתו הענפה נרצחה. הוא מונה לחבר בהנהגה הראשית של תנועת הנוער הציוני בפולין, ובמסגרת זו הגיע לאיטליה במטרה להעלות ניצולי שואה לארץ. באיטליה פגש את רבקה לבית ליסיצין, שתהיה לאשתו ואם בנותיו אסתר ומירה.

במארס 1947 ניסה להעפיל בספינה "מולדת", אך זו נתפסה בידי הבריטים ונוסעיה גורשו לקפריסין. רק לאחר קום המדינה הגיע לארץ, להרצליה, שם התגורר מאז. הוא עבד כ-30 שנה כנגר, וכשפרש בגיל 70 התמסר לפעילות במסגרת עמותת בית ט"ל, המנציחה את זכר העיירות טרוכנברוד ולוזישט הסמוכה לה, שנכחדו. הוא הצטרף כעד למסעות שורשים לעיירות הללו - שכיום לא נותר להן זכר, ובמקומן יש שם שדות תירס - והיה הרוח החיה בהנחלת מורשתן לדורות הבאים. באחרונה סיימה העמותה לכתוב ספר המבוסס בחלקו על זיכרונותיו, "ט"ל, העיירה שלי", ומתאר את החיים היהודיים התוססים שהתקיימו בעיירות הללו לפני השואה.

במקביל התנדב בבית לוינשטיין, ועד לאחרונה היה מגיע כארבע פעמים בשבוע, ברגל או באוטובוס, בונה עזרים וצעצועים בעבור המשתקמים ומעודד את רוחם. "איש בעל לב רחב", אומרת הדס שפלר, מרפאה בעיסוק בבית לוינשטיין, "בעל סיפורים מרתקים". לפני כחמש שנים קיבל על כך את אות "מתנדב מצטיין ארצי".



שמואל פוטש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו