בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין סיגריה לסיגריה, סיפר וולבק על זומבים ופוליטיקה

הסופר הצרפתי מישל וולבק בא לישראל לקדם את ספרו זוכה פרס הגונקור "המפה והטריטוריה", וסירב בכל תוקף להיות ממלכתי

תגובות

הדבר המובהק ביותר במישל וולבק המרואיין הוא העובדה שהוא לא מתאמץ - הוא פסיבי. על פניו ארשת אדישה או משועממת, לפעמים הוא נראה משועשע קמעה מן ההמולה, אם כי לא בטוח שהוא נהנה ממנה. לא בטוח שהנאה היא אחת מהיכולות המובהקות שלו. כבר שנים שהוא מתקבל בעולם כסופרסטאר, וכך גם אתמול בתל אביב, אם כי בממדים הצנועים המתאימים למיקומנו במפה. המכון הצרפתי אירח מפגש עיתונאים עם וולבק, שנמצא בארץ כדי לקדם את ספרו "המפה והטריטוריה", שזכה בפרס הגונקור היוקרתי לשנת 2010 ורואה אור בימים אלה בעברית בהוצאת בבל, בתרגום רמה איילון.

וולבק, בן 53, הוא אחד הסופרים הפופולריים והשנויים במחלוקת בצרפת. ספריו תורגמו לעשרות שפות ומחוץ לצרפת הוא נחשב לסופר הצרפתי המצליח ביותר. בין ספריו שתורגמו לעברית: "הרחבת תחום המאבק", "החלקיקים האלמנטריים" ו"אפשרות של אי" (בבל).

על רבות מהשאלות הוא עונה ב"כן" ו"לא", בעיקר "לא". קשה שלא להיזכר בדמות של מישל וולבק כפי שכתב אותה בספרו האחרון. בספר, האמן ז'ד מרטן מחליט לבקש מ"הסופר מישל וולבק" לכתוב הקדמה לקטלוג. באחד המפגשים שלהם אומר מישל וולבק לאמן כי "בעיתונות יש טיפשות וקונפורמיזם בלתי נסבלים".

אולי לכן הוא לא מתאמץ יתר על המידה להסביר את עצמו, ואולי כי הוא כבר לא חייב. אחד מסימני הכוכבות הוא העובדה שהוא מדליק סיגריה בסיגריה בחדר הסגור; אולי זהו ניצחון הסלבריטאות על הטהרנות. עובדי המכון הצרפתי רצים להביא לו מאפרה. גם כשפורצת מיני שערורייה סביב עבודת האמנות על הכריכה של הספר, הוא נראה לא מתעניין. כאשר הוא נשאל אם הוא מודע למשמעויות הפוליטיות של הכריכה שעליה מודפסת עבודה של האמן מיכאל דרוקס, הקרויה "דרוקסלנד", מסתבר שזוהי הפעם הראשונה שבה הוא טורח להתבונן בה.

בינתיים מסביר שרון רוטברד, המו"ל הישראלי של וולבק, כי העבודה של דרוקס היא לא פוליטית וכי "אף פעם הדימויים שמופיעים על עטיפות הספרים הם לא בדיוק אילוסטרציות".

וולבק, שהספיק בינתיים להתבונן, אומר "מה שמאוד בולט כשמתבוננים בעטיפה זה קודם כל העיניים הלבנות, המבט. ומצד שני האזור שנקרא 'השטחים הכבושים' שנמצא במוח. זה לא נראה לי משהו פוליטי, זה יותר משהו שקשור לזומבים". משונה מעט לשמוע הכחשות מן הסוג הזה, אחרי שכבר נטינו לחשוב שהכל פוליטי, והנה זומבים.

כשוולבק נשאל על פגישתו עם שמעון פרס, הוא מעט מופתע. נראה כי לא ידע על הפגישה. הוא אומר בחצי חיוך אירוני כי הוא נרגש לפגוש את נשיא הרפובליקה. אולי דווקא זה החן שבו. הוא מסרב בכל תנאי להיות ממלכתי, למרות שהוא מצליח מאוד, למרות שזכה בגונקור. הוא מחוץ לדברים, מסרב לקחת חלק בחגיגה, רואה זומבים במקום שבו הישראלים רואים כיבוש. הוא מדבר בקול חלש, עוצר לדקות ארוכות בין המשפטים, הקהל מחכה למוצא פיו והוא נראה לרגעים כאילו התנתק לגמרי מהחלל שבו הוא נמצא.

הוא נשאל כמובן אם היו עליו לחצים שלא לבוא לישראל. אבל וולבק, שאמר לפני כמה שנים כי האיסלאם היא "הדת המטומטמת ביותר", אומר "לפני כעשר שנים אמרתי דברים רעים על האיסלאם, אז היו אנשים שהסיקו בטעות שהסכנה המוסלמית זאת אובססיה אצלי ולכן קשה לי לראות ארגון פלסטיני שיפנה אלי. אני עדיין מושמץ באופן קבוע על ידי אתרי אינטרנט פרו-פלסטיניים. מצד שני ידוע שאין לי הרבה סימפטיה לשמאל הקיצוני ואף פעם לא הכחשתי שאני פרו-ישראלי".

בעבר אמר וולבק שהוא תמיד משקר בראיונות. כעת הוא מסביר: "אני משקר מסיבות שרוסו הסביר לפני, כדי להפוך את הסיפור למעניין יותר. הרי החיים שלנו כשאנחנו מספרים אותם הם שעמום המחץ. זה שורש חוסר ההערכה שלי לפסיכואנליזה. בשנייה שאני מדבר על עצמי אני מיד משקר, אני לא יכול להבין איך אפשר לצפות ממישהו שכותב ספרים לכנות ישירה".

כשוולבק התבקש להתייחס לטענות כי הוא שונא נשים, אמר כי מדובר במצב פרדוקסלי: "בדרך כלל אני מואשם בשנאת נשים על ידי גברים. אני נראה מרושע אבל בעצם אני בחור טוב". הוא הודה כי הוא אוהב את חוסר הוודאות לגבי דמותו.

המו"לית שלו תרזה קרמיזי, מנכ"לית הוצאת פלמריון הצרפתית שמתלווה אליו לביקור בארץ, העירה ש"רק גברים אומרים על מישל שהוא שונא נשים. כל הנשים בהוצאת פלמריון מוטלות לרגליו. אם הוא שונא נשים, הוא שונא נשים ממזר".



וולבק. עצר לדקות ארוכות, כאילו התנתק לגמרי מהחלל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו