בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יקה בן המדבר

ד"ר יוסף הפנר, מראשוני רביבים, 1917-2011

תגובות

על ילדותו בברלין אמר יוסף הפנר דברים, אשר יקים רבים היו מזדהים אתם: "אבא עשה חיל בעסקים, המשפחה חיה ברווחה, בבית הספר הצטיינתי כתלמיד, למדתי נגינה בכינור ולא היה חסר דבר. אז עלה היטלר לשלטון".

הוריו החליטו לעלות לארץ ישראל, ואחרי שנה של לימוד אנגלית בלונדון הצטרף אליהם. הוא למד במחזור הראשון של בית הספר "כדורי", עם יגאל אלון, ובתקופת המאורעות, כשרועים ערבים העלו את עדריהם על אדמות מסחה, יצא עם חבריו לגרשם. אחד הערבים נהרג, ושלטונות המנדט סגרו את בית הספר לשנה, שאותה בילה בשמירה על יערות משמר העמק מפני מציתים.

עם הקמת הפלמ"ח גייס אותו אברהם נגב לפלוגה ה', ולפני קרב אל-עלמיין, כשגבר החשש שהגרמנים יכבשו את הארץ, הצטרף למחלקה הגרמנית של הפלמ"ח, שהיתה אמורה לבצע פעולות חבלה מאחורי קווי הגרמנים.

מיום עלייתו ארצה שאף להיות קשור לאדמה. זמן מה עזר לאביו בעסקי המסחר שלו בתל אביב, ובראיון ל"יומן גבעת ברנר" לפני עשר שנים אמר: "הסתובבתי גם בבתי קפה עם חברים, ריקודים וכו'. אז ראיתי בעיני שמקצוע המסחר הוא דבר דוחה ומתועב". הוא ירד לנגב, להיות מא"ז רביבים, שהוקמה כמצפה שנה קודם לכן. "המים היו מלוחים", סיפר באותו ראיון, "הבאר המתוקה היחידה היתה במרחק עשרה קילומטרים מאתנו, בביר עסלוג'. כל יום נסעתי עם זוג הפרדות שלנו רתומות לעגלה, מילאתי שלוש חביות מים וחזרתי להשקות את המטעים האומללים, או למלא את מלא המים למקלחת של החברים ולבישול".

הבדידות בנקודה הרחוקה היתה קשה, אך כפי שהתבטא אחד הראשונים, אברהם קלוסקי ז"ל, ב"מסיבת נוסטלגיה" שהוקלטה לגלי צה"ל ברביבים ב-1982: "היינו בודדים, אך היתה זו בדידות גאה".

המאמצים הכבירים נשאו פרי. ב-9 ביוני 1947 כתב הפנר ביומנו: "היום אכלתי את הענבים הראשונים השנה מהכרם שלנו, והם כבר מתוקים. האפרסק עדיין חמוץ, אבל גם כן טעים". אז הופיעה בשערי רביבים ועדת החקירה מטעם האו"ם, שבאה לקבוע את גורל ארץ ישראל עם סיום המנדט. כך כתב חבר הוועדה חורחה גרסייה-גרנאדוס בספרו "כך נולדה מדינת ישראל": "כשחצינו את חולות המדבר הצהובים, לא יכולנו לראות שום דבר בעל ערך של ממש באדמה הצחיחה הזאת... ממרחקים הופיע לעינינו חזון מתעה... בניגוד חריף למדבר נפרש לנגד עינינו מרבד ירוק של עשב ושיח. חמישים פסיעות מכאן התחילו גני הירק השופעים אבטיחים, קישואים, עגבניות".

ממשיך גרסייה-גרנאדוס: "כאן קיבל את פנינו אדם חביב, יוסף הפנר, שלבש את מדי המדבר הרגילים של יהודים אירופים אלה שכה השכילו להסתגל וייהפכו לבני מדבר מושבעים, הרבה יותר מושבעים משהיו לפנים אנשי כרכים... הוא אמר: 'כל אשר ראיתם כאן נוצר בארבע השנים האחרונות... שכנינו הבדואים חשבונו למטורפים. הם לא יכלו להבין היאך יכול מישהו לבוא למדבר הזה ולעבוד בשמש, כדרך שעשינו אנו'". הוועדה המליצה בעקבות ביקורה, כי בחלוקת הארץ יש למסור את הנגב ליהודים.

בדצמבר 1947, בעת שנסע מהיאחזות הפלמ"ח בחלוצה בחזרה לרביבים, פתחו הערבים באש על הטנדר שלו. חברו אהרון שטולצברג נהרג, והוא נפצע קשה. שישה חודשים שכב בבית החולים, ואחר כך הצטרף לקיבוץ אלונים, ובו היה חבר עד 1963. אז עבר לגבעת ברנר, שם עבד במטע, ובמקביל עשה דוקטורט בפקולטה לחקלאות ברחובות על "השפעת עומס היבול וגורמים אגרוטכניים על איכות הפרי והיין המופק ממנו".

פרופ' בן עמי ברבדו, שהדריך אותו, אומר, כי בעקבות הדוקטורט הם כתבו ביחד חמישה מאמרים, שאחד מהם זכה לפרס המאמר הטוב ביותר מטעם החברה האמריקאית לגפן וליין. ולא בכדי: בניגוד לתזה הצרפתית השלטת, הגורסת כי פחות יבול משמעו יין טוב יותר, הם טענו, כי ניתן להגדיל את היבול עד גבול מסוים בלי לפגוע באיכות.

בגבעת ברנר התמסר הפנר לאהבתו הישנה: מוסיקה. הוא ניגן בכינור בתזמורת הקיבוצים ושר במקהלת "נועם" האזורית. אראלה הדר, חברת המקהלה, מספרת, כי בצער רב הוא נפרד מהמקהלה כשעבר את גיל 90 משום שראייתו נחלשה. על קברו שרה המקהלה את "אנוש" ללחן של לבנדובסקי, "אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ". הוא הניח אחריו את ילדיו אורי וחנה, מאשתו הראשונה רחל ז"ל; את אשתו דייזי וילדיה אריה וראובן (רותי ז"ל נפטרה בדמי ימיה); ילדתם המשותפת רוני, וטומי, הבן שאומץ באלונים.



יוסף הפנר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו