בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסמכי אייכמן: בן-גוריון התערב באופן אישי במשפט

גנזך המדינה חשף מסמכים סודיים לציון 50 שנה למשפט. בין היתר, מאשרים המסמכים שישראל שיקרה כשטענה שלא סוכניה חטפו את אייכמן

תגובות

ב-29 במאי 1960, ימים אחדים לאחר שראש הממשלה דוד בן-גוריון מסר בכנסת את ההודעה הדרמטית על לכידתו של אדולף אייכמן, התכנסה הממשלה לדיון בהכנות למשפט. הממונה על שירותי הביטחון, איסר הראל, סיפר לשרים כמה פרטים על המאמצים לזהות את אייכמן ולחטוף אותו. הוא לא גילה להם שאייכמן נחטף בארגנטינה, אך סיפר על תוכנית פעולה, למקרה שהמשטרה המקומית תגלה את אייכמן ואת חוטפיו לפני שיספיקו לצאת לחו"ל. "המפקד שהיה אחראי לפעולה קיבל ממני הוראה שבמקרה כזה (עליו) לקשור את עצמו באופן גופני אליו... זאת אומרת לקשור את עצמו בכבלים, יד אחת של אייכמן לידו של המפקד ולהשמיד את המפתח". לאחר מכן היה על המפקד לזהות את עצמו כישראלי ולנקוב בשמו של הראל, מבלי לגלות את תפקידו. "היתה אצל כולנו מועקה גדולה מאוד", סיפר הראל, "לטפל בנאצי ולדעת מה שעשה לכולנו, לעם היהודי, לטפל בו כמו אחות רחמניה, להאכילו, להשקותו, לדאוג לבריאותו, לגלח אותו ולספר אותו, לדאוג לכל מחסוריו וכל הכרוך בזה - זה היה החלק הכי קשה במבצע".

אייכמן עצמו שיבח את הסוכנים שחטפוהו

דברים אלה כלולים ביותר ממאה מסמכים שגנזך המדינה העלה אתמול לאתר האינטרנט שלו, לרגל מלאת 50 שנה לפתיחת משפט אייכמן. בין היתר, מאשרים המסמכים שפורסמו אתמול שישראל שיקרה כאשר טענה שלא סוכניה, כי אם "מתנדבים יהודים", חטפו את אייכמן.

אייכמן עצמו שיבח את סוכני הביטחון שחטפוהו. בשיחה עם סנגורו, רוברט סרווציוס, שהוקלטה ככל הנראה בניגוד להבטחה מפורשת שניתנה לסנגור, נאמר על החטיפה כי "הדבר נעשה בצורה ספורטיבית, הצטיין בארגון ובתכנון למופת, תוך הקפדת יתר שלא לפגוע בגופו. הוא מרשה לעצמו לחוות דעתו בנדון זה מאחר ויש לו ניסיון מה בענייני משטרה ובענייני מודיעין". עם זאת הוסיף: "זאת לא היתה פעולה יוצאת מגדר הרגיל וכל שירות מודיעין היה מסוגל לבצע זאת באותה הצלחה".

הרושם העולה מדברי השרים הוא שהם ראו במשפט הזדמנות גדולה לנצל את השואה לצורכי ההסברה של מדינת ישראל בעולם. בן גוריון וכמה מהשרים האחרים דיברו גם על הצורך לקרב את הנוער אל השואה. "יש דור חדש ששמע משהו, אבל לא חי את זאת", אמר בן-גוריון. אך רוב דברי השרים נסבו על ערכו המדיני וההסברתי של המשפט: "יבואו עיתונאים גדולים מכל העולם לארץ", אמר בן-גוריון. כבר באותה ישיבה התווכחו אם לערוך את ישיבת הפתיחה של המשפט באולם הגדול של בנייני האומה בירושלים, בנוכחות קהל של 3,000 איש (בן גוריון היה בעד, משה דיין נגד).

בן-גוריון דרש להבליט את הקשר בין הנאצים לבין המופתי הפלסטיני חאג' אמין אל חוסייני (דיין הציע להפריד לגמרי בין השואה לבין הסכסוך הישראלי-ערבי). המסמכים שפורסמו אתמול משקפים מאמץ גדול, בין היתר על פי דרישתה של שרת החוץ גולדה מאיר, לקשור את המופתי להשמדת היהודים. בן-גוריון הציע גם להזמין את לורד ראסל, הפילוסוף הבריטי הנודע, לתת עדות. הוא לא הציע שום הסבר להצעתו.

אוסף המסמכים בעריכת מיכל זפט וחגי צורף, שגנזך המדינה העלה אתמול לאתר האינטרנט שלו, מעניין וידידותי למשתמש. לא כל המסמכים חשובים ולא כולם חושפים מידע חדש. הם מלמדים בין היתר על מעורבותו של בן-גוריון בפרטי הפרטים, לרבות בשאלה מה לפרסם ומה לא, ותיקונים שהכניס בנאום הפתיחה של התובע גדעון האוזנר: אל לו להגיד גרמניה, הורה לו בן גוריון, כי אם רק "גרמניה הנאצית", כדי שלא לפגוע ביחסים המתהווים עם גרמניה המערבית. המסמכים משקפים את רגישותה הרבה של גרמניה למשפט, בין היתר מחשש שייחשפו קשרים בין אייכמן לבין אחד מיועציו הקרובים של הקנצלר דאז, קונרד אדנאואר. האיש, הנס גלובקה, נמנה עם בכירי המשפט הנאצי.

ישראל שילמה את שכרו של סרווציוס

במסמך ששלח אחד מאנשי משלחת השילומים הישראלית בגרמניה למשרד החוץ בירושלים, נאמר כי לגלובקה נודע שאייכמן סיפר לסנגורו שלא היה ביניהם כל קשר, וכי לראשונה שמע את שמו של גלובקה רק אחרי המלחמה. גלובקה ביקש מסנגורו של אייכמן לאשר לו את הדבר בכתב, אך סרווציוס סירב "עד שימולאו דרישותויו הכספיות". בתוך כך נמסר באחד המסמכים הישראליים: "הגרמנים מעדיפים שממשלת ישראל תשלם את דמי טרחתו של סרווציוס ובכך תחסוך ממנה מבוכה פוליטית". לאחר דיונים ממושכים הסכימה ישראל לשלם את שכר הסנגור - 20 אלף דולר.

המסמכים מלמדים שוב כמה הרבה פוליטיקה פנימית היתה מעורבת במשפט, בין היתר סביב בחירת העדים, ומה גדול היה צלו של משפט קסטנר שהטיל כתם כבד על מפא"י והוזכר כבר בישיבת הממשלה הראשונה שדנה בהכנות למשפט.

השר יצחק בן אהרון אמר בהקשר זה, כי "יש פתולוגיה יהודית גם בנקודה זאת, היינו כבר עדים לכך. צריך לדעת בעריכת דין באיזו מידה לכוון החקירה, על מנת שלא תפלוש לכל מיני הסתבכויות פנימיות יהודיות חמורות מדי, שלא ניכשל בזאת, בעצם כבר נכשלנו בזאת פעם". הוא לא התכוון רק לטענות על מחדלי ההצלה שעלו במשפט קסטנר, כי אם גם חשש מחשיפת עסקות שנעשו עם הנאצים לפני מלחמת העולם השנייה. בן אהרון חשש שאייכמן ינצל אותן לטובתו: "אם אייכמן ינסה להגן על עצמו, יש לו איזה קו הגנה, עד 1939, גם בימי המלחמה. הרבה עסקות שרצו לעשות היה הוא הכתובת להן, גם מה שהצלנו".

אייכמן היה הפקיד הנאצי הבכיר ביותר שניהל מגעים עם נציגי קהילות יהודיות ועל כן זוהה עם השואה יותר מכל אחר, זולת היטלר עצמו, אף כי לא היה הפקיד הבכיר ביותר במנגון ההשמדה. הידיעה הראשונה על הימצאותו של אייכמן בארגנטינה הגיעה לישראל באפריל 1954, מ"צייד הנאצים" שמעון ויזנטל. כשסיפר איסר הראל לשרי הממשלה שהידיעה הראשונה על אייכמן התקבלה רק שנה וחצי לפני חטיפתו - מסר להם מידע לא נכון.

בדבריו לשרים הודה הראל שהניסיון הראשון לאתר את אייכמן "לא היה יסודי ביותר". עד היום אין תשובה מוסמכת לשאלה, מדוע לא הקדימה ישראל לעשות מאמצים יסודיים יותר ללכוד את אייכמן ופושעים נאציים אחרים, בהם "רופא המוות מאושוויץ", יוזף מנגלה. באחד המסמכים שגנזך המדינה פרסם אתמול נאמר שגם מנגלה חי בארגנטינה. לימים התעורר ויכוח סוער בין כמה מראשי המוסד מדוע לא נתפס מנגלה.

הסיבה לכך שנושאים אלה ואחרים נותרו ללא תשובה היא שארכיוני השב"כ והמוסד סגורים למחקר. על כן אין מנוס מהשאלה: מה מסתירה מדינת ישראל על ידיעותיה, פעולותיה ומחדליה בקשר לפושעי מלחמה נאציים?

ישראלים רבים התנגדו להוצאה להורג

באורח דומה, גם גרמניה מסתירה מהציבור אלפי מסמכים שיכולים כנראה לגלות מה ידעה על פושעי מלחמת העולם השנייה וכנראה גם כיצד חיפתה עליהם. רק באחרונה, טיפין טיפין, הגרמנים מתחילים לחשוף חלק מהמסמכים האלה.

יש משהו מביך עד מאוד בכך שגם ישראל מסתירה מידע על השואה. שגריר ישראל באו"ם לשעבר, בנימין נתניהו, ניהל בזמנו מאבק גדול לפתיחת ארכיון פושעי המלחמה של האו"ם. מאבקו הצליח ונתניהו הרבה להשתבח בכך, ובצדק: אין לסבול שאפילו מסמך אחד הקשור לשואה יהיה סגור למחקר; הסתרת מידע על השואה יכולה לשרת רק את מכחישיה. נתניהו, הממונה כיום על המוסד והשב"כ בתוקף תפקידו כראש הממשלה, יכול להורות לשני המוסדות האלה לפתוח כל חומר הנוגע לפושעי המלחמה, בתקופת השואה ואחריה.

המסמכים שפורסמו אתמול חושפים גם סקופ ספרותי אחד: המשוררת ניצולת השואה נלי זק"ש, שקיבלה בשנת 1966 את פרס נובל לספרות יחד עם ש"י עגנון, הפצירה בראש הממשלה בן-גוריון לחוס על חייו של אדולף אייכמן ולא לדון אותו למיתה. במכתב נרגש, בגרמנית, בכתב יד קשה לקריאה שבו סיפרה לו, בין היתר, על הצלתה בעזרת הסופרת השוודית סלמה לגרלף, כתבה זק"ש כי יש להבליט את אותם צדיקים שפעלו למען האנושות גם בימים החשוכים ההם ולא את הרשעים כגון אייכמן, "אחד מני רבים שקיבלו פקודות לבצע מעשי זוועה". לאות הוקרה על היותו "מגן המולדת", שלחה זק"ש לבן-גוריון שיר המבטא כמיהה לאלוהים וערגה לתוגת המזרח, אך אין לו קשר לאייכמן.

בין המסמכים שפורסמו יש מכתבים רבים שבן-גוריון ונשיא המדינה יצחק בן צבי קיבלו מאישים רבים, בהם ישראלים, שהתנגדו להוצאתו להורג של אייכמן. בין הכותבים היו הפילוסוף מרטין בובר ושורה של אנשי רוח אחרים, בהם: הצייר אביגדור אריכא, המשוררת לאה גולדברג והפרופסור לפילוסופיה נתן רוטנשטרייך. "אין אנו רוצים שהצורר יביאינו לכך שנעמיד תליין מתוכנו ואם נעשה כך יהיה בכך משום ניצחון הצורר עלינו", כתבו בין היתר.

החומר שפרסם אתמול גנזך המדינה מאשר גם ששניים משרי הממשלה הבכירים, לוי אשכול ויוסף בורג, התנגדו להוצאתו להורג של אדולף אייכמן, אך מה שקבע בסופו של דבר היה מה שאמר דוד בן-גוריון פעמיים בישיבה הראשונה של הממשלה שדנה בהכנות למשפט: "איש בחטאו יומת".



תמונת הזיהוי של אייכמן במשטרת ישראל. לדברי איסר הראל, החלק שהיה לו הכי קשה במבצע היה להאכיל ולטפל באייכמן עד משפטו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו