שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ניקיון פסח: מה מתחבא בין אבני הכותל המערבי

בריטואל שנערך כל שנה לפני החג, מוציאים סדרני הכותל את הפתקים ובדרך מוצאים מחזיק מפתחות, מטבעות ובקבוקון שמן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רועי צ'יקי ארד

במרכז רחבת הכותל מנוף אדום ועליו הכיתוב "מנופי אבי". הוא מעלה שני עובדים בקסדות של רשות העתיקות. הם נוגעים בסלעים הצוננים כדי לאתר חלקים רופפים שעשויים להתפורר. סרט צהוב חוסם את המתפללים מלהתקרב, באלתור מבריק קשרו אותו סביב כני תפילה שמשמשים עמודים.

אני מתקרב לאשורי, הסדרן של חברת "מיקוד" שיושב על כיסא כתר פלסטיק, ושואל מה קורה כאן. "לא אמרו לי כלום. אני רק סדרן. אני לא יודע מה הם עושים, אין להם מכשיר".

יהושע, עובד ותיק בכותל, חבוש בארט, מסביר לי בארשת רצינית: "מזיזים עשרה סנטימטרים את הכותל היום". "שיעבירו לתל אביב", אני מנסה. והוא אומר "חס ושלום". "שהכותל לא ייפול", נלחץ אברך לידי. אשורי מתקרב אליי ומסתכל מוזר. מתברר ששמתי את הכיפה הפוך.

בדיקת האבנים היא הכנה למנה המרכזית: ניקיון הפתקים שמתרחש כל שנה לפני הפסח ולפני ראש השנה. בעמדת התפילין מסבירים את הטקס: "כמה זמן אתה שומר מכתב? המכתב עשה את שלו". כן, אובמה שם פתק בכותל והצליח.

"לא. הוא לא הצליח. הוא נגד היהודים והוא ייפול".

רב בשם דוד הכהן מנסה להסביר לי את כוחו של הפתק. הוא מספר לי סיפור אגדי על בחור "שהתחיל לשמוע רדיו בשבת", נסע ללונדון, טס חזרה לכותל כדי למצוא את הפתק של אביו המת. בסוף הסיפור, אשה מתעלפת וכולם חוזרים בתשובה. "גם גויים באים לכאן. פעם היה כאן כל הכותל מלא אפריקאים. הם עמדו והזדעזעו מול הכותל".

האמת היא שאני מאוד אוהב את הכותל ואת מבקריו. כשאני בירושלים, אני בדרך כלל מגיע לבקר. החילוניות הישראלית, אולי בגלל תחושת מיאוס מהממסד הרבני, נוטה להתרחק מכל דבר דתי ומפסידה גם את האקשן. באיזה מקום יש קיר כזה?

עם מקלות שנראים כמקלות מטאטא שבורים סדרני הכותל ועובדיו מגרדים בכוח את הפתקים מהחריצים. אני עוזר לאשורי להכניס אותם לשקית גדולה וקדושה, לפני שייטמנו בהר הזיתים. מהחריץ נושרים גם דברים אחרים: מחזיק מפתחות, מטבעות של עשרה סנט, ובקבוקון שמן ובו כמה פתקים. "זה חזק, חזק ביותר", אומר יוסי קורצוויל, אחד העובדים, בזמן שאני חומק ממפל הפתקים שנופלים משמים. מהרצפה אני אוסף גם כרטיס ביקור של חברת שיפוץ מקררים, שאולי נקלעה לקשיים ומנסה למצוא קהל שמימי. שלושה גייז אמריקאים פונים אליי לשאול מה זה תפילין ולמה שמים את זה. "זה כל כך מצחיק", אומר אחד מהם.

שני ילדים מגיעים, ואני מזהיר אותם לא לשים פתק כי יזרקו אותו מיד. "עכשיו אלוהים דווקא הכי מרוכז", הם מסבירים ומתעלמים מעצתי. "מה הוא אמר, אסור לשים?", שואל אחד. שמואל רבינוביץ', רב הכותל, אומר לי שהשנה יש הרבה יותר פתקים. אני מנסה לברר אם זה אומר שיש יותר צרות או יותר תקווה. והוא אומר בלקוניות "יותר אנשים שבאים לפה".

בעזרת הנשים, שש תיירות יהודיות אמריקאיות מתולתלות, אחת עם נזם, נעמדות על כיסאות פלסטיק, ליד המחיצה, ומצלמות את הבנים. אחד הסדרנים תוחב את המקל שלו אל מעל המחיצה ומסיר פתקים בעזרת הנשים.

אחד העובדים, ויקטור גולדשטיין, ביקורתי כלפי הדברים שאנשים משאירים בין החריצים: "מישהו שם פעם צלב. יש להם לנוצרים חוצפה. היה מישהו ששם תחתונים! אין להם בושה. אנשים מתו על קידוש השם במסעות הצלב. הנוצרים לא אוהבים יהודים, רוצים רק את הכסף". "כאן יש אולי צ'ק", אומר לי מישהו, מצביע על מעטפה מפתה.

אני אכן רואה מכתב עם לבבות וצלב, וממהר לוויקטור להלשין. "צריך לזרוק", הוא אומר. "זה בנייר?". אני אומר כן. הוא ממלמל "גיהינום" אבל לא נראה מודאג מדי. הוא בדיוק מאתר חולצה עם דגל ישראל, שגם עליה כתוב ישו. הוא ממלמל "גיהינום". מבין החריצים נושר ספר על ניהול קבוצות כדורגל עם הקדשת המחבר.

"תהיה מפורסם בערוץ 10", אומר מישהו לסדרן אשורי אחרי שהוא אומר כמה מלים למצלמות.

"אני רוצה ערוץ 2, מה ערוץ 10?", הוא מתלונן וממשיך להסיר פתקים עם מקלו.

לכותל מתקרבת קבוצת ילדים חמודים עם כתרי-קרטון. כיתה ב' קיבלה את התורה. אחד הילדים מטפס ומפיל גם הוא את הפתקים מהחריצים כמו הגדולים, חושב שזה מה שעושים בכותל. ואז לרחבה רץ ילד בוכה. הוא נשכב על הרחבה ליד שוטר וצורח. מחוץ לרחבה, אביו ואמו מודאגים, לא יודעים מה לעשות, מאשימים זה את זה. האבא אוחז בידו כתר זהב חסר שימוש מקרטון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ