בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיפת ברזל הפכה חביבת הקהל - באים לסוללה לתפוס יירוט רקטה ולהירגע

כיפת ברזל הפכה חביבת הקהל

תגובות

על שביל עפר, בלב שדה של חמניות ושעורה, ניצבת האטרקציה החדשה של אשקלון. סביבה נוף פסטורלי: שמש, שמים כחולים, רוח בשדות. רבים כבר יודעים את הדרך אליה, אחרים ודאי ישמעו על כך בתוך זמן קצר. מערכת כיפת ברזל הפכה בימים האחרונים לחביבת הקהל.

במעגל הקרוב אליה עומדים החיילים, שומרים על המערכת, מסבירים למבקרים איך זה עובד. סביב המערכת הקימו מחנה צבאי זעיר - שני אוהלים, דגלי ישראל וכמה מחסומים. במעגל השני הצלמים, מקווים להנציח את רגע היירוט. עוד כמה מטרים לאחור, אפשר למצוא את הסקרנים - תושבי אשקלון, בעיקר ילדים ובני נוער, מחכים לראות את המערכת בפעולה.

"ילד אחד היה פה עם המשפחה שלו והוא אמר לנו: אנחנו נאמר לאחרים, ככה זה מתגלגל", מסביר קובי בוסקילה, שבא לראות את כיפת ברזל עם אחיו וכמה חברים. הילדים מוציאים טלפונים ניידים ומצטלמים עם המערכת למזכרת, להראות לחברים לכיתה.

חיים גהסי בא עם שני ילדיו. הרעיון היה של הילדים. "זה מרגיע את הילדים, חבל על הזמן", הוא אומר ומחייך. הילדים בינתיים מרותקים למערכת, כמעט לא מסירים ממנה את עין.

"הבאנו אוכל ושתייה. נישאר שעה, שעה וחצי, או עד הפעם הראשונה שמשגרים", אומרת נטע קרמר, בת 14. "הלוואי שיהיה משהו, אני מתה לראות". קרמר מצפה בכיליון עיניים לקצת אקשן, למרות החוויות ממבצע עופרת יצוקה. "נפל לי טיל בחצר לפני שנתיים. הייתי לבד בבית. זה גרם המון נזק לבית מאחורינו, המחסן שלנו התפוצץ לגמרי", היא מספרת. "עכשיו אני חסינה לכל דבר".

ברקע נשמעת אזעקה עמומה, מאזור אחר בעיר. קרמר לא נלחצת, להפך. "כבר לא מתרגשים כמו פעם. פעם זה היה הרבה יותר מפחיד", היא מסבירה את הנינוחות, "זה נהיה חלק מהשגרה, הדברים האלה". הנערה המחויכת ממקדת את מבטה ומתאכזבת לראות את המערכת דוממת. "עד שיש אזעקה? חבל".

לידה יושב בן סמפסון, בן 15. משפחתו עלתה לישראל לפני שלוש שנים מארצות הברית. בינתיים כבר הספיק להתרגל למציאות הישראלית. "בזמן עופרת יצוקה הייתי עם אבא שלי באוטו, וטיל עבר מעלינו ופגע 200 מטר קדימה", הוא מספר. "במלחמה פחדתי. עכשיו זה נהיה רגיל כזה. אני כבר לא מפחד. הסיכויים שזה יפגע איפה שאנחנו, קטנים. בארצות הברית יש ימי שלג בבית ספר ופה יש ימי טילים", מסכם סמפסון.

כמה עשרות מטרים משם ממשיכים שלושה פועלים תאילנדים בעבודתם, מניחים צינורות השקיה. פניהם מחייכות, לא ניכרת בהם התרגשות מההתרחשות סביב. "אני שומע את האזעקות", אומר אחד מהם, אדם אודונתאני. גם יירוט של גראד הוא ראה. הוא בישראל כמעט חמש שנים, מתורגל היטב. "במלחמה עבדתי בצפון, בקרית שמונה", הוא מספר, "אני כמו ישראלי, לא מפחד. ממשיך אותו דבר".



ילדים מאשקלון מצלמים את כיפת ברזל, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו