בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'סטין ביבר בפארק: הורים אבלים לצד ילדים צורחים

בדרך להופעה של הזמר הקנדי ג'סטין ביבר, שהתקיימה אתמול בפארק הירקון, כל המשפחות נראות אותו דבר: ההורים צועדים בסבל לצד ילדיהם המחוצ'קנים והשמחים

תגובות

שעתיים לפני ההופעה של ג'סטין ביבר, מתקשרת אליי אשה ממחלקת המודעות בעיתון. פחדתי שדורשים ממני כתבה חיובית, בגלל איזה ברטר עלום. לך תסתכסך עכשיו עם מחלקת המודעות. אבל היא היתה מודאגת בגלל בתה בת ה-14 שהגיעה בצהריים כדי לתפוס מקום בהופעה, ונדחפה אחורה בגלל ילדות אלימות. היא שאלה אם אני כבר בהופעה כדי שאשמור על בתה. אמרה שהילדה, על אף שהם קנו כרטיס ב-450 שקל, רוצה הביתה, והיא לא יודעת מה לעשות.

בדרך אל פארק הירקון, מהלכות משפחות חבורות חבורות: הורים צועדים כאבלים ואיתם ילדים מחוצ'קנים ושמחים. בחור שלועס מסטיק מנסה למכור פוסטר די קטן של ג'סטין בעשרה שקלים. ג'סטין נראה בסך הכול כמו בחור נחמד. כל הפרשייה הפוליטית שהתרחשה בין ביבר וביבי רק מראה את עודף הפוליטיזציה בכל אירוע כאן. הישראלי תמיד צריך לאחוז עמדה כלשהי, לכל דבר חייבות להיות השלכות פוליטיות. ביבי ניסה לסחוף את ביבר לתוך הסכסוך הישראלי, וביבר, אותו נער סטרילי שרק רוצה לשיר עם כובע הפוך, לא הבין מאיפה זה מגיע.

הצלמים מחנים את האופנועים ברחבה מיוחדת. ומתברר ששגעון ביבר מתפשט, "תפסה אותי אמא צרפתייה בחולצה, אמרה, ?תעזור לי'". אמר צלם נאה. ומדגים על חולצתו איך כמעט הופשט. ואכן, נראה לי שהאבות והאמהות שבאו להופעה הם הסיפור המרכזי. מוכים, חבולים, עניים בכמה מאות שקלים, הם צועדים לקראת הנורא מכל. אשה עצובה יושבת על כסא בחוץ. "אני מחכה לבת שלי. מה אני אעשה?", היא אומרת לי ביגון.

טוקבקיסט אחד כתב בתגובה לטקסט שכתבתי על מעריצות ביבר, שאני צדקן ושרואים שאין לי ילדים. ואכן, ג'סטין ביבר הוא סיבה טובה לא להוליד ילדים. מה הייתי עושה אם ילדתי היתה דורשת ממני פוסטר של ג'סטין ביבר בעשרה שקלים? אני ניגש אל אב מרוט, שהולך עם בתו, שואל אם הוא מכייף. "זה בשביל הילדה", הוא ממלמל. אני אומר שהוא נראה סובל. "כן, אבל לא ליד הילדה", הוא ממשיך, עיניו בדשא הרמוס.

ואז, אני פוגש את ניר קוריס. קוריס הוא יזם צעיר שהגה את הרעיון היפה להביא את ילדי שדרות ועוטף עזה למופע חינם, ואף גייס את התורמים. באתרו, הוא טוען שהוא זה שהחדיר את המונח "סוובריטי" לישראל, שמשמעו סלבריטי רשת. ביוטיוב, יש סרטון שבו נזף במנהיגי העולם על שהם תוחבים את אפם לענייני ישראל. כשאנחנו פוגשים את הילדות משדרות, הן אומרות "אוי מיי גאד, ניר קוריס".

כאילו היה לפני קרב, קוריס מעמיד את הילדות בשורה ומסביר להן את משנתו, כשהוא לבוש בנעלי כסף וטרנינג סגול: "כשבאתי עם הרעיון לממן את הכרטיסים, באתי לתורמים ואמרתי שאני לא אזוז עד שתתרמו. אמרו לי לא, אבל לא זזתי. הרגשתי שהצלתי אנשים. הצקתי. כמו בשיר ?נוור סיי נוור' של ג'סטין, אני לא מוותר". "הוא מלך", אומר מישהו מאחור, שמתברר כסוובריטי בשם יאיר דנאור שקוריס מייצג ומגדיר כזמר גדול. הוא לא השיג כרטיס להופעה וממשיך הביתה.

הבנות התאכזבו מאוד מביטול הפגישה עם ביבר ועם ראש הממשלה, לא בגלל הפגישה עם ראש הממשלה, שהן לא כל כך מתעניינות בו, אלא בגלל ביבר. כשהופצו הדיווחים על כך שביבר לא רצה לפגוש אותן, דבר שעדיין לא ממש הובהר, הן נעלבו. "חשבנו שהוא מגעיל, אבל שמחנו שיש לפחות כרטיס חינם. אז בכל זאת באנו", אומרת אחת הבנות. עמית יפה מכפר עזה סיפרה שהיא התאכזבה, "כי חשבתי שהולכים להיפגש אתו".

ומה היית אומרת לו?

"שהוא זמר מדהים".

לא, מה היית אומרת לנתניהו.

"היינו אומרים את כל הדברים, למשל שיחזיר את גלעד שליט".

"התקשר אליי כתב בעניין הזה, אמרתי שאין לי קשר לנושא ובכלל לא דיברו אתי ממשרד ראש הממשלה", אומר קוריס, אבל חוזר לנאומו על כך שחלומות צריכים להתגשם: "אתן מקשיבות? מה שג'סטין אמר עם ?נוור סיי נוור' זה כמו הרצל שאמר ?אם תרצו אין זו אגדה'. כל חלום אפשר להשיג, אם באמת רוצים".

אני מנסה לשאול על קסאמים. אבל התזמון לא טוב. הבנות לא רוצות לדבר על הנושא המדכדך. עמית מכפר עזה: "אמא שלי היתה בשוק כשהיא שמעה שיהיו כרטיסים. חשבה שעובדים עלינו. ביררתי, ואמרתי שאני רוצה להיות הראשונה שתקבל כרטיסים דרך הפייסבוק".

קוריס ממשיך בחזונו הגדול: "אני רוצה לשמוע אתכן ולהגשים את החלומות. אספר על עצמי. אני גר ברעננה. בן 28. סוובריטיז, זה מושג שאני הכנסתי לישראל".

"יש לי אלפיים חברים בפייסבוק, אני סוובריטי?", אני מנסה.

"אתה מתקרב", מחמיא לי קוריס. "היום הכוח הוא באינטרנט. היום כל אחד יכול להצליח".

ברקע מתחיל החימום להופעה. גיטריסט עולה ועושה את ההמנון על הגיטרה.

יש שני סוגי כרטיסים. אנחנו כמובן קיבלנו את הכרטיס הזול, ואנחנו נמצאים מאחורה. מולי לפתע מתגלה כתבת התרבות של העיתון. היא חשבה לרקוד, אבל בתה החליטה לנדות אותה וביקשה שלא תזוז כדי שלא תעשה בושות. אני רעב מאוד ונאלץ לאכול נקניקייה במחיר מופקע של 20 ש"ח. עובדי המזנון עצבניים ורוצים כבר שההופעה תתחיל: "יאללה כוסאמו, תעלה כבר, מארבע אני פה. אני רוצה לנוח".

ג'סטין עולה בז'קט לבן כסוף. הקהל בטירוף. כמעט כל שני שירים הוא משיל פריט, או מחליף בגדים. לפעמים הוא אומר משהו אגבי נגד סמים. ההופעה סך הכול שוצפת והריקודים חמודים, אבל אנשי מגן דוד אדום לידי סובלים. "זה אסון כל הילדים האלה", אומר לי מישהו.

המפתיע הוא שבין השירים אין מחיאות כפיים. יש רק צרחות, שהופכות לצווחות עכורות. כשג'סטין מוריד עוד בגד, נותר בטי-שרט ועולה לשיר שיר אהבה עם גיטרה, הצווחות איומות ממש. בגלל המרחק מהבמה של בעלי הכרטיסים הזולים, את ההופעה אנחנו קולטים מהמסך. אנשים מצלמים בדבקות את המסך דרך מצלמות הסלולר, כאילו יצפו בכך פעם. אבל המסך לא כל כך עובד, הוא מהבהב. מדי פעם הוא נופל. ואז מגיע טכנאי לסדר, ואז המסך נצבע תכלת. הוא מת. כבר לא ניתן לראות את ג'סטין באזור שבו אנחנו נמצאים. ובכל זאת, צווחות ההתלהבות נמשכות.

הרקדנים של ג'סטין רוקדים באופן מרשים עם כסאות כתר פלסטיק. ג'סטין, עם כובע ואוזניות, עושה הרבה תנועות. כאילו מספר התנועות יחזיר את מחיר הכרטיסים היקרים. צופות מזדמנות נדהמות: "זה מושלם. זה מעולה. זה הכי טוב בעולם". הן מפוצצות עם מרצ'נדייז, שלטענתן עלה כשלוש מאות שקלים.

ההורים שלכן נהנים גם כן?

"אין לנו מושג. הם פשוט שם".

מוכרת נחמדה בשם מזל מספרת לי שהוכנה גלידה ג'סטין מיוחדת למופע. "אצל מדונה היה יותר מפוצץ, אבל כאן הקהל הכי עף על כל דבר. מכרתי גלידה ג'סטין ביבר בעשרה שקלים ומישהי אמרה לי, מצדי שתעלה שלוש מאות שקל, אני קונה. הקהל פה משוגע".

ההופעה של ביבר - שיעור בצניעות ובמקצועיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו