בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחלוצי ההדברה הביולוגית

פרופ' יואל מרגלית, מגלה הבצילוס הישראלי, 1933-2011

תגובות

יואל מרגלית נהג לצטט את אפרים קישון: "כל מי שחזר מהשואה חי, קרה לו לפחות נס אחד". אכן, כשפלשו ההונגרים ב-1941 לצ'נטביר, עיר הולדתו ביוגוסלביה, ניצל גם מידיהם, גם מהקרואטים שרצחו ביהודים, וגם מהגרמנים שהשתלטו על הונגריה ב-1944. הוא כבר היה עם אמו ואחותו על הרכבת לאושוויץ, כשמשום מה הם הורדו בווינה. אחרי שנשלח לטרזיינשטט, שוחרר בידי הצבא האדום.

בסוף 1948 הגיע לארץ באונייה "קפלוס", עם טומי לפיד. אחרי שחוטא בדי-די-טי במעברת באר יעקב, שהה שנה בשער העמקים, ואחר כך עבר עם משפחתו לירושלים. הוא עבד כשוליה למסגר, למד בתיכון ערב, אך אהבתו לבעלי חיים הובילה אותו למכון הביולוגי, ומשם לצה"ל, שם שירת במכון לחקר הרפואה הצבאית תחת פיקודו של מרקוס קלינגברג, שלימים יתגלה כמרגל סובייטי. הצבא, שחרד אז מקדחת הנילוס המערבי, שלח אותו לירושלים ללמוד על יתושים אצל הפרזיטולוג פרופ' אוסקר תיאודור, ואחרי מלחמת סיני הוא החל ללמוד באוניברסיטה העברית.

פנחס אמיתי, מחבר "מדריך החרקים בישראל", ופרופ' מאיר פנר היו חבריו במעבדת בעלי החיים. "הסתובבנו בנגב, בעיקר ליד תל ירוחם", מספר אמיתי, "רשתות החרקים שלנו היו רגילות; שלו היו עדינות כל כך, כדי ששום יצור, אפילו הזעיר ביותר, לא יתחמק". לפרנסתו מכר מרגלית חרקים למורים לביולוגיה, ואמה של כלתו של אמיתי, שבאה למעבדה כל יום עם סל, סיפקה להם את הארוחה היומית היחידה.

אחרי ששירת כחובש בחטיבה הירושלמית במלחמת ששת הימים סיים את הדוקטורט בהנחיית פרופ' רחל גלון ויצא לשבתון בסנט לואיס. כשחזר הצטרף למכון למחקר ביולוגי בנס ציונה, ותוך כדי סיוריו בנגב ב-1976, עם ד"ר לאונרד גולדנברג מברקלי, גילה את חיידק הבצילוס, שבמגע עם זחלי יתושים הוא מחסל אותם. בזכותו הוא נקרא "הבצילוס הישראלי" (BTI).

פרופ' גלון אינה חוסכת במחמאות: "זהו הישג עצום: חיידק שאי אפשר לפתח כלפיו נוגדנים, ובניגוד לכימיקלים, הוא ידידותי לסביבה". מרגלית זכה בפרס ברגמן למדע ובפרס טיילר היוקרתי, שהוא פרס נובל של איכות הסביבה. בכל רחבי העולם העניקו לו תוארי כבוד על תרומתו להדברה ביולוגית, ובאחרונה סייע אף לכוחות הלוחמים באפגניסטאן להילחם ביתושים.

צדיק זמיר, מהנדס ראשי לאיכות הסביבה במפעלי ים המלח, מספר כיצד ירד מרגלית לפתור את בעיית היתושים מסביב לבריכות, וכי נרקמה ביניהם ידידות אמיצה. פרופ' גמאל צאפי, מנהל המכון הסביבתי בעזה, מספר, שבמסגרת תהליך השלום נוצר - בהובלת פרופ' אנדרו ספילמן מבית הספר לבריאות הציבור בהרווארד - שיתוף פעולה פורה בין ישראלים, פלסטינים וירדנים בנושא הדברה ביולוגית, שכן "הזבובים והיתושים אינם יודעים גבולות".

פרופ' אבישי ברוורמן, לשעבר נשיא אוניברסיטת בן גוריון, אומר, כי "יואל היווה חלק חשוב בבניית אוניברסיטת מופת חלוצית בנגב ועזר להגשים את חזוננו האמיתי להיות כאן חברת מופת". פרופ' מוטי הרשקוביץ, סגן הנשיאה למחקר ופיתוח, אומר, כי המדען הדגול, הצנוע, שימש דוגמה לחוקרים צעירים, וד"ר עדו צורים, שותפו הצעיר למעבדה להדברה ביולוגית, מאשר זאת. אשתו, פרופ' מרים מרגלית ז"ל, נפטרה לפני כשנה. הוא הניח אחריו את ילדיו אהוד ויעל.



יואל מרגלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו