בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 69 שנה: | ספסרי מוצרי המזון באים על עונשם

תגובות

כשפשטו השוטרים על צריפו של מר יהודה לוי ברחוב ישעיהו 40 בתל אביב, הם מצאו שם 11 וחצי שקי אורז, שלושה וחצי שקי סוכר, שמונה ארגזי סוכר גבישי, 11 פחי שמן גדולים וגם שק של קמח אוסטרלי ורבע שק קפה. כל אלה היו פזורים על פני שלושה חדרים, וחלקם הוסתרו מתחת לרהיטים. למצרכים הללו "לא היה רישיון מפקח האספקה ואף לא הודיעו על מציאותם למפקח האספקה", דיווח "הארץ".

בשנת 1942, אז נמצא השלל, אגירת מצרכים שהיו נתונים בפיקוח ממשלתי היתה עבירה לא קלה: קמח, שמן, סוכר, מרגרינה ומצרכים רבים אחרים הוקצבו במשורה על ידי מחלקת האספקה של הממשלה הבריטית, שבראשה עמד מר בולטון. מי שנמצא אוגר את המצרכים האלה, שהיו יקרי מציאות בעת המלחמה, על מנת למכור אותם בשוק השחור במחיר גבוה בהרבה ממחירם הנקוב על ידי הממשלה - הובא בפני בתי דין עירוניים שהוקמו בערים הגדולות במיוחד לצורך מניעת ספסרות. הם פעלו מכוח הממשלה, ובראשם ישבו ראשי העיריות. על פסקי הדין שלהם לא היתה כל אפשרות לערער.

מר לוי הובא בפני נשיא בית הדין בתל אביב, הוא ראש העיר ישראל רוקח, ב-21 באפריל 1942. "הגנת הנאשם היתה שאביו המנוח (כבן 80 ולפי מקצועו סנדלר), שמת לפני חודשים מספר, קנה את המצרכים האלה זמן קצר לפני מותו בשביל 11 בני הבית (אבות, בנים ונכדים) להזנה בלבד ולא למכירה - 'הרי מלחמה כיום ובעת מלחמה מוטב לדאוג למזון', אמר בנו הנאשם", כך דווח ב"הארץ".

לא עזרו הטיעונים הללו בפני נשיא בית הדין רוקח: בית הדין פסק ש"לא ניתן כל אמון לדברי הנאשם ועדי ההגנה, אלא בא לידי מסקנה שזו היתה אגירה ספסרית לשם מכירה במחירים מופקעים". הוא דן את לוי למאסר של שלושה חודשים ולהחרמת כל המצרכים - ש"הוחרמו, כנראה, לטובת מוסד סוציאלי", דיווח "הארץ".

לוי לא היה עבריין הספסרות היחיד שבא על עונשו באותו יום: מר שמעון חפץ, בעל "מאפיה למגדנות ולעוגות מתוקות בנחלת יצחק", קנה כ-2,000 קילו סוכר בלי רישיון. רוקח גזר עליו שבועיים מאסר וביקש לדעת מדוע לא הובא לדין גם המוכר. "עדיין יש לנו נגדו רק עד אחד", הסביר בא-כוח התביעה הכללית, ורוקח הבהיר לו: "בשבילנו מספיק גם עד בטוח אחד".

חיים בלומקין, סוחר תבואות סיטונאי, הוענש ב-30 ימי מאסר; וזכרי לוי, חנווני, נקנס בלירה מפני שנמצאה אצלו כמות שמן שלא נרשמה בספרי העסקים. רק סיטונאי אחד, מאיר גוטגולד, זכה לביטול עונש מאסר של שישה חודשים שקיבל בגין הסתרת 62 שקי קמח אוסטרלי: סנגורו של גוטגולד טען בפני בית הדין המחוזי באותו יום שלגוטגולד לא אמרו כי יש לו הזכות לבחור להישפט בפני שופט בריטי, ושאת פסק דינו נתן שופט יהודי. המחוזי קיבל את הטענה - ולגוטגולד נותר לקוות ששופט בריטי ייתן לו עונש פחות.

ובינתיים בחיפה, באותו יום, הובאו בזה אחר זה עברייני ספסרות נוספים: צבי בלום, מיכאל הוזהויפר, האופה תנחום כהן, החנוונית בתיה מינקוביץ, בעל חנות המכולת מחמוד חמד אל מצארי - כל אלה הודו באשמת ספסרות. למזלם, בניגוד לבית הדין התל אביבי, ראש עיריית חיפה הבהיר כי בית הדין עדיין לא פועל במלוא הכוח שניתן לו, ומסתפק לעת עתה בקנסות קטנים.

בצד החדשות על עברייני הספסרים שקיבלו את עונשם, התפרסם תפריט יומי קטן, מטעם הוועדה המרכזית לתזונה, ובו המלצה כיצד להתקין ארוחה מהמצרכים הדלים: "ארוחת צהרים: מרק שעועית; עלי מנגולד ממולאים בביצה טרופה; דייסת כסכוסים וחצי אשכולית. ארוחת ערב: סאלאט מגבעולי המנגולד; דייסה מסולת תירס מעורבת בסולת; גבינה, מרגרינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו