בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שערורייה מתמשכת

מחדל הערכות

תגובות

טיפולה של מדינת ישראל בסוגיית החלוקה של ערכות מגן לאזרחיה הוא שערורייה מתמשכת. הערכות, שחולקו לראשונה ב-1990 לקראת מלחמת המפרץ, נאספו מידי הציבור ב-2007, כשבמערכת הביטחון הגיעו למסקנה שמסכות מיושנות המונחות בבוידעם במשך יותר מעשור לא יספקו הגנה בזמן אמת. לפני שנה החלה חלוקת ערכות חדשות, אך קשיי תקציב הכתיבו מראש את התקרה: רק כ-60% מהאזרחים יוכלו לקבלן.

זה לא הפריע לקבינט של ראש הממשלה נתניהו לקבל החלטה עקרונית בדבר אספקת מיגון לכל האזרחים. מה נעשה מאז בפועל? שום דבר. פרויקט החלוקה לא זכה בשקל נוסף - וההערכה המעודכנת של פיקוד העורף גורסת שבמקרה הטוב, רק בידי 55% מהציבור יהיו ערכות בתוך שנתיים (31% כבר הצטיידו במשך השנה האחרונה). אם לא די בכך, קיימת שחיקה מובנית של 5% במשק הערכות מדי שנה.

בצה"ל מציינים בדאגה את השיפור המשמעותי בתחום הטילים הכימיים בסוריה בשנים האחרונות. השר להגנת העורף, מתן וילנאי, מעריך לעומת זאת כי הסיכוי שחומרים כימיים יופעלו נגד אזרחים קלוש ומזכיר שכמעט לא היו תקדימים לכך בעבר. אחת מהשתיים: או שבאמת קיים סיכון שנשק כימי יופעל נגד אזרחים ישראלים - ואז מוטלת על המדינה חובה להגן על כולם, או שהסכנה לכך כה קטנה ומופרכת, עד שמוטב להישיר מבט לאזרחים, להודיע שהוחלט לקחת סיכון מחושב ולחסוך את העלויות העצומות של המשך אחזקת הפרויקט.

הממשלה לא יכולה להמשיך ולרקוד על שתי החתונות. בלאו הכי אם יתברר שהאיום משמעותי יתערב לבסוף בג"ץ בזמן אמת ויכפה על מערכת הביטחון לדאוג לרכוש ולחלק עוד ערכות, בשמו של עקרון השוויון. הפתרון הנוכחי - חלוקה לקצת יותר ממחצית הציבור, תוך פיזור הבטחות ערטילאיות (ובלא שום גיבוי כספי) על השלמת הפערים בבוא העת - גובל באבסורד. נוצר כאן הסדר כלאיים משונה, יקר, בלתי יעיל ובלתי צודק.

ההתחבטות בפרשת הערכות, צעד קדימה, שניים אחורה, מזכירה במקצת את יחסה של הצמרת הביטחונית למערכות ליירוט טילים. בשני המקרים משפיע עדיין הזיכרון השלילי ממלחמת המפרץ (התועלת המוגבלת של טילי הפטריוט, הפאניקה והבלבול שליוו את חבישת המסכות). בשניהם, מערכת הביטחון אינה נלהבת לממן את הפרויקטים, המצריכים מיליארדים. צה"ל תמיד מוכן שהאזרחים יתמגנו, כל זמן שהדבר לא ייעשה על חשבון תקציבו - והקצינים הבכירים לעולם יעדיפו להשקיע סכומי עתק בהתקפה (מישהו אמר אף-35?) על חשבונה של ההגנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו