בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 62 שנה: עולה ראשון לישראל מברית המועצות

תגובות

מאיר בוברובסקי בן ה-45 נלחם בשורות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. הוא נפצע באחד הקרבות, איבד את רגלו ואף זכה לאות הצטיינות על שם סטאלין. רק עם תום המלחמה נודע לו שמשפחתו נספתה בשואה, למעט ארבע אחיותיו שהצליחו להגיע לארץ ישראל. משנוכח כי נותר לבדו בעולם, פנה אל השלטונות הרוסים וביקש מהם שיאשרו לו לעלות לארץ ישראל.

אישור הגירה מכל סוג שהוא נדיר היה להשיג בברית המועצות באותם ימים, אבל השלטונות הבטיחו לו שינסו לטפל בבקשתו. הוא מילא טפסים מתאימים, ואף שחלפו חודשים רבים מבלי שקיבל תשובה, במכתבים לאחיותיו בישראל דיווח כי השלטונות המרכזיים מעודדים אותו, מתייחסים לבקשתו ברצינות ומבטיחים לו כי כל מבוקשו יינתן לו. בינתיים קמה מדינת ישראל, ובצירות ישראל במוסקווה התדפקו מאות על דלתה של השגרירה, גולדה מאירסון (לימים מאיר), בבקשה שתעזור להם להשיג אשרת הגירה משלטונות ברית המועצות.

אבל רק בוברובסקי זכה. ארבע שנים אחרי תום המלחמה, ב-28 באפריל 1949, הוא היה לאדם הראשון שיצא מברית המועצות בדרכו לישראל. "העולה היהודי הראשון הרשמי מברית המועצות עבר היום דרך צ'כוסלובקיה לישראל", דיווח "הארץ" על הודעתו של הציר הישראלי לצ'כוסלובקיה והונגריה, אהוד אבריאל. "אין כל ידיעות על אפשרות של הגירה נוספת מרוסיה".

בוברובסקי הגיע לבסוף לישראל בחודש מאי 1949, לאחר שהות באיטליה, שם הותקנה פרוטזה ברגלו. בסוף אוקטובר 1949 סיכם "הארץ": "שתי נשים קשישות וגבר נכה מלחמה מהווים את הסך הכולל של העלייה לישראל מברית המועצות מאז קום המדינה".

ברית המועצות לא שינתה את מדיניותה. במאי 1950, בעת חגיגות חצי יובל למשק אפיקים, סיפר בנאומו ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, על ביקורו בברית המועצות ב-1923 ועל צעירי השומר הצעיר עמם נפגש שם. הוא הזכיר את ה"רושם העז-מפליא שעשו עליו במסירותם, בתחושתם הציונית, בהבנתם הטבעית לענייני הפועל בארץ", דיווח "הארץ".

הרי היו אלה הרוסים שהניחו את אבן הפינה לתנועה הקיבוצית, שאחד ממשקיה חגג באותו יום את היווסדו. אלא שהמהפכה הסובייטית הקימה חומה בינם לבין המדינה, לה היו מסורים. כעת היה בן-גוריון נחוש להתחיל לבקע אותה. "עם ישראל, אשר הצליח לבנות את קוממיותו, לא יוותר על זכותו של שום יהודי לעלות ולהצטרף אל בוני המולדת. אנו תובעים מהברית הסובייטית שתינתן ליהודים אשר בה הזכות להצטרף אלינו ולהשתתף בבניין קוממיותנו".

מאמר המערכת שהתפרסם למחרת ב"הארץ" שיבח את תביעתו של בן-גוריון. "מי שסוקר את תולדות המפעל הציוני ב-30 השנים האחרונות, נאלץ להגיע למסקנה, ששום מאורע יחידי לא השפיע על מהלך ההתפתחות באופן כה עמוק כמו ההפרדה בין היהדות הרוסית לבין הגוף העיקרי של העם היהודי, בעקבות המהפכה הרוסית".

"כל התקוות שהתנועה תלתה בהצהרת בלפור, היו מבוססות למעשה על ההנחה, שיהודי רוסיה יבואו במאות אלפיהם ויעלו ארצה ויתנו תוכן ממשי להצהרה הפוליטית", נכתב. "אם ד"ר חיים וייצמן, נחום סוקולוב ומנחם אוסישקין העזו להופיע לפני ועידת השלום בוורסייל ולתבוע את זכויותיו של עם ישראל בארץ ישראל, ואם השיבו מה שהשיבו, לשאלת הגדולים בנוגע להיקף העליה שהציונים ציפו לה, הרי עשו זאת על סמך הביטחון המלא, שיהודי רוסיה יענו לקריאתם".

המאמר נחתם בתקווה שאולי פנייתו של בן-גוריון לא תיפול על אוזניים ערלות, אף שסבירה יותר נראתה האפשרות שברית המועצות תעבור על נאומו בשתיקה, ואף "תגביר את מאמציה, שהם מכוונים להשתיק, אחת ולתמיד, את אהבת ציון בקרב אותם היהודים הנתונים למרותה". עשרים שנים יחלפו עד שהשערים ייפתחו מעט; ועוד 20 שנים נוספות עד שייפתחו לרווחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו