בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

1.5.1958 / מהומות ה-1 במאי של המפלגה הקומוניסטית

היום לפני 53 שנה:

תגובות

לא פחות משלוש הפגנות מיוחדות עמדו להיערך בנצרת לכבוד האחד במאי בשנת 1958: אחת של הרוב ההסתדרותי (מפא"י ואחדות העבודה), שנייה של מפ"ם ונוספת של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מק"י.

אירוע גדול כזה היה אתגר גדול בעיני המשטרה. סביר יותר להניח שלא ריבוי התהלוכות הוא שהרתיע את המשטרה, כי אם השתתפותה של מק"י עצמה. מאי 1958 היה גם החודש בו ציינה המדינה עשור לקיומה, ופעילי מק"י בנצרת התכוננו לציין את חג הפועלים בהתאם. שבוע לפני האחד במאי הציבו בנצרת רמקול מחוץ לחלון סניף המפלגה וביקרו קשות את ראש עיריית נצרת, אמין ג'רג'ורה, "על שהסכים לערוך חגיגות בנצרת ולקשט את העיר לרגל חג העשור"; ואת מדיניות הממשלה, "המפלה לרעה את האוכלוסייה הערבית בארץ", דיווח "הארץ". בהתכנסות של הוועדה המרכזת של ההסתדרות מסר ראובן ברקת, אז אחד מחבריה, "על כוננותם של הקומוניסטים לקראת הפגנתם ב-1 במאי, בה הם יעלו סיסמאות כגון 'הגדרה עצמית של הערבים בישראל' ו'החזרת הפליטים הערבים'". הפגנת מק"י, הזהיר ברקת, "תהא מכוונת כולה לזריעת הרס והסתה נגד המדינה וההסתדרות". שלושה ימים לפני החג הודיעה המשטרה למק"י כי היא נוטלת ממנה את הרישיון להפגין לצד מפא"י ומפ"ם.

תהלוכת ההסתדרות בנצרת יצאה לדרכה באחד במאי בשעה תשע בבוקר, וכשעברה סמוך לסניף מק"י, "החלו חוליות מרוכזות של מתפרעי מק"י להסתנן בין שורותיה ואף להשתרך מאחוריה", דיווח נתן ריבון, סופר "הארץ" בגליל העליון. "כוחות המשטרה שהוצבו לשמור על סדר הצעידה, ניסו להרחיק את אנשי מק"י מבין השורות ואז החלו החוליות מהמארבים לידות בהם אבנים. תוך דקות אחדות נשתררה אנדרלמוסיה... על ליבויה ניצח חבר הכנסת שמואל מיקוניס שהסית את ההמון 'לשבור להם את הראשים' (לשוטרים)". עדי ראייה סיפרו שיותר מכל הגדילה לעשות צעירה ישראלית בשם ארנה חמיס, אשתו של אחד מראשי מק"י בנצרת שנעצר יומיים קודם לכן בגין תוכניותיו להפגנה. "על אף שהיא בחודשי הריונה האחרונים שאגה בכל ריאותיה קריאות גנאי לעבר השוטרים, כגון 'פאשיסטים' וידתה בהם אבנים. היא התחמקה כשהשוטרים באו לעצור אותה". העובר שבבטנה היה לימים השחקן ג'וליאנו מר, שנרצח בחודש שעבר בג'נין.

יותר משבעים פעילים נעצרו. בשבועות הבאים הם יועמדו לדין, יישפטו לתקופות מאסר של חודשים ארוכים ולתשלום קנסות.

ריבון מיהר לחרף את מק"י בדיווחו הראשוני ב"הארץ"; אבל מאמר המערכת של "הארץ" מה-4 במאי הדגיש: "האמת היא שההסתה הקומוניסטית מסוגלת לשאת פרי רק משום שהאוכלוסייה הערבית אינה מרוצה מיחס המדינה אליה... ספק אם השקענו די מחשבה, אם הרחקנו די לכת או הוצאנו די כסף כדי לאתר או לחסל את גורמי התסיסה". שבתי טבת, שפרסם ב"הארץ" ב-7 במאי מאמר בשם "אילו הייתי ערבי", היה נחרץ יותר. "אילו הייתי ערבי, תושב ישראל, הייתי מפגין עם מק"י, ב-1 במאי או בכל יום אחר, בנצרת או בכל נקודה אחרת בתחום הממשל הצבאי... שכן בארצנו היא הכלי היחיד, היציב וחסר הפניות שניתן להסתייע בו לניתוץ הממשל הצבאי ולהחלפתו במשטר דמוקרטי לאזרחים ישראליים שווי זכויות... דומני שקיומו של מיעוט משולל חרות, שהשגי וזכויות המדינה הם בתמידות מעל להישג ידו, שחלקו בתרבות ובחינוך ובהשכלה מקופח - הוא אנומליה, אם להשתמש בלשון עדינה... לא יכול לגדול כאן עם מתחדש, בעל חוש מפותח לצדק ולשוויון זכויות, כל עוד הוא סוגר בתוכו מיעוט חלש ומקופח". דברים דומים תבע נתן אלתרמן ב"טור השביעי" שלו בעיתון "דבר": "מיעוט מדוכא וצודק הוא מיעוט ההופך את הרוב לציבור של קסדות ואלות. לו נסיר בעוד עת את סימן ההיכר הלזה מעלינו!".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו