בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלימודי תנ"ך לפיצוץ בית קפה של אנשי גסטפו

חניכי תנועת הנוער עקיבא בקרקוב הפכו ללוחמי מחתרת ב-1942, אז נפוצו השמועות על השואה. "לא הלכנו כצאן לטבח"

תגובות

"אנו נלחמים על שלוש שורות בהיסטוריה ובלבד שלא ייאמר שהנוער שלנו הלך כצאן לטבח". במשפט זה סיכם אהרון דולק ליבסקינד את מפגש עונג שבת האחרון של חניכיו מתנועת עקיבא שהפכו לפעילי מחתרת "החלוץ הלוחם", לפני צאתם לפעולות נקם ב-1942.

"בתנועת עקיבא חונכנו לשמור על כבוד האדם, הערך הבסיסי ביותר שבו פגעו הגרמנים", סיפר ביום חמישי יהודה (פולדק) מיימון, חבר התנועה ולאחר מכן חבר המחתרת, "השפלה גרועה ממוות ולנוכח ערכים אלו החלטנו לאחוז בנשק. לא הלכנו כצאן לטבח".

באחרונה נמסר לארכיון מכון "משואה" אוסף תצלומים המתעדים את פעילות תנועת הנוער עקיבא בראשית שנות ה-30 על ידי דב יוהנס, חבר הנהגת התנועה. עקיבא היתה תנועת הנוער הציונית הגדולה בפולין שפעלה בקרקוב מ-1924 ומנתה כ-1,200 חברים.

המטרות העיקריות של התנועה בימי שגרה היו לימוד השפה העברית ושיעורי תנ"ך והיסטוריה יהודית. בהמשך, מנהיגי עקיבא היו בין מייסדי "הארגון היהודי הלוחם" שהניע את מרד גטו ורשה. מיימון, בן 87, יליד קרקוב, הצטרף לתנועה סמוך לתחילת המלחמה, כשהיה בן 15. לאחר כמה מפגשים מצאו את עצמם החניכים במציאות שונה. "עם תחילת המלחמה אנשים התפזרו ושמשון דרנגר, מראשי התנועה, החל לאגד את החברים שנותרו באזור. נוער, מטבעו, מתאושש מהר, אך נותרנו כמה עשרות בלבד. אני הייתי חניך של ליבסקינד שוויתר על היתר עלייה לישראל כי לא רצה להשאיר מאחור את חניכיו", שיחזר מיימון.

במארס 1941 הוקם גטו בקרקוב ומפאת גודלו רק 20 אלף איש הוכנסו אליו, כך שחברי התנועה נפגשו במחתרת. בתחילת 1942 פשטו השמועות על השמדת עם, שמועות שלהן סירבו הבוגרים להאמין, אך הצעירים ידעו שיש לפעול. "באוגוסט 1942 הוחלט על הקמת מחתרת. אז נולד ?החלוץ הלוחם'. כאדם בעל חזות פולנית שימשתי קשר של המפקדה לזרוע הצבאית של המפלגה הקומוניסטית ששיתפה פעולה אתנו", שיחזר מיימון, "ביצענו פעולות שונות כמו השתלטות על רכבות שהעבירו מזון לחזית. כשהחלו גירושים ראשונים לבלז'ץ ידענו שאין לנו הרבה זמן ובעונג שבת האחרון תיכננו פעולה גדולה. דולק אמר ?יהודים צריכים להילחם על הכבוד היהודי ומי שחושב על חיים מקומו לא אתנו'. ידענו שאין סיכוי רב שנחיה".

בדצמבר 1942, יומיים לפני חג המולד, מאחר שהם ידעו כי בתי הקפה בעיר, הידוע בהם "ציגנריה", יתמלאו באנשי הקצונה הבכירה של הגסטפו, זרקו חברי המחתרת לעברם רימונים תוצרת בית וגרמו לאבדות לא מעטות בקרב הגרמנים. אלא שהפעולה גררה הלשנה שאחריה המתינו למבצעים אנשי גסטפו שעצרו את רוב חברי המחתרת. ליבסקינד שנאבק בהם, הרג שני אנשי גסטפו והתאבד לבסוף, כדי לא ליפול בידיהם.

"אני נשארתי בחיים וכשחזרתי לצריף שבו החברים נעצרו פגשתי שני אנשי גסטאפו ששוחד של סיגריות גרם להם לעזוב אותי", סיפר מיימון, "לאחר מכן היינו זקוקים לכסף. אז ביצענו שוד במדי גסטאפו ולאחריו נעצרתי. בכלא פגשתי כמה מחברי התנועה".

באפריל 1943 נשלח מיימון לאושוויץ, שם חלה ואחרי שלושה שבועות הועבר לבית חולים, שם סומן כמי שמיועד למשרפות. "חשבתי שאני אחרון הלוחמים, וחששתי שאיש לא יידע על הקבוצה שפעלה. אז פניתי לאח שהסתובב במקום והתחלתי לספר לו על האירועים, וגיליתי שהוא היה חבר ב'עקיבא'. הוא עזר לי להישאר בבית החולים".

מיימון הצליח לברוח מאושוויץ ובפברואר 1945, חודש אחרי שחרור העיר, חזר לקרקוב. "התנועה השרישה בנו ערכים שאמנם הביאו רק מעטים מאתנו לארץ ישראל, חלום שלא האמנו שנזכה להגשימו, כשפנינו לפעולות. עכשיו כל שנותר לנו זה לספר את הסיפור כדי שההיסטוריה והערכים האלו יישמרו".



חניכי תנועת עקיבא שפעלה בקרקוב מ-1924.


הלוחם יהודה מיימון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו