בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרב על ירושת אדמות נספי השואה עבר לביהמ"ש

חשד כי מדינת ישראל השמידה מסמכים הנוגעים לבעלות על קרקעות של נספים בשואה, הוביל לתביעה מצד היורשים

תגובות

עשרות מסמכים משנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה כבר נערמו בתיק בית המשפט המחוזי בפתח תקווה: תכתובות בין האגודה להתיישבות יהודי ליטא בארץ ישראל עם הסוכנות היהודית, רשימות ארוכות של העולים הצפויים לבוא לפלשתינה ואנשי הקשר איתם בארץ, חוזי חכירה, מפות והסכמים.

השופט, ד"ר אחיקם סטולר, שדן בימים אלה בתיק, יצטרך להכריע אם היורשים של זוג רופאים אמידים מליטא, שחכרו בשנת ה-1935 20 דונמים מהקרן הקיימת לישראל, ואשר נגזלו לטענתם על ידי המדינה, קק"ל וחברת יכין-חק"ל - זכאים לקבלם.

אחד התובעים, מנחם שדה, שהיה נשוי לז'נט, בתם של הזוג מדליה, מת באוקטובר האחרון ולא זכה לראות את המשפט על הקרקעות האבודות מתברר. על מסמכי הבעלות על הקרקע בשטח מושב הדר עם, נודע לו מ"הארץ".

יטי וחיים מדליה תיכננו לבוא לארץ ולהגשים את החלום הציוני. יחד עם חבריהם בליטא, הם רכשו קרקעות באזור עמק חפר - חיים רצה לטפל בחולים ביישובים, כשהוא רכוב על סוס. כצעד מקדים, שלחו בני הזוג את בנם ליאו ללמוד חקלאות במקווה ישראל. אחותו ז'נט ברחה לרוסיה כשנשמעו קולות המלחמה, וב-1948 עלתה לישראל.

בדף העד לרישום ולהנצחת נספים בשואה, שמילאה ז'נט ביד ושם ב-1999, היא כתבה כי הוריה נורו למוות יחד עם יהודי מרימפול, ככל הנראה בספטמבר 1941.

בנובמבר 2008 חשף "הארץ" דו"ח פנימי של החברה להשבת נכסי נספים בשואה, שהעלה את החשד כי מדינת ישראל וגופים אחרים השמידו מסמכים הנוגעים לבעלות על קרקעות של נספים בשואה, כדי לטשטש את זהות הרוכשים המקוריים ולהעבירם לבעלים אחרים.

בדו"ח נכתב כי המוסדות הרלוונטיים "פעלו כגנבים במחתרת, כאחרוני התגרנים שבשוק, ובוודאי שלא פעלו כפי שראוי לגופים ציבוריים שיפעלו".

עורך הדו"ח, ניסן שריפי, כתב בין השאר, כי בשנות ה-50 הורה קב"ט משרד האוצר לשרוף את כל תיקי המקרקעין הנוגעים לנכסים שרכשו נספי שואה. שריפי, ד"ר למשפטים המתמחה בדיני מקרקעין, אף הזכיר שריפה "מסתורית" שפרצה בארכיון חברת יכין, שהקרקעות הועברו לבעלותה, וכילתה מסמכים הנוגעים לקרקעות נספים.

הדו"ח מ-2008 מתייחס בעיקר לאדמות בנתניה, תל מונד, ליישובי המועצה האזורית עמק חפר וליישובי המועצה האזורית חוף השרון. לצורך הכנת הדו"ח נבדקו אלפי מסמכים, תעודות, פרוטוקולים, תכתובות וחוות דעת, שחלקם צורפו לדו"ח. הוא חשף בין היתר את רכישת הקרקע על ידי בני הזוג מדליה.

לפני פרסום הכתבה, הציג "הארץ" למנחם שדה את הדו"ח ובו תיעוד חכירת הקרקע. "20 דונם בהדר עם?", הוא שאל בפליאה, "לנו אף פעם לא היה ידוע על זה". שדה היה ספקן לגבי קבלת הרכוש האבוד. "המוסדות בארץ כל כך יודעים להגן על עצמם. הם שולטים עליך ולא אתה עליהם".

התביעה שהגיש שדה שלושה חודשים אחר כך, נתקלה בחומה בצורה. מינהל מקרקעי ישראל טען כי האדמות שנחכרו על ידי הזוג מדליה, הם למעשה הקרקעות שעברו בירושה למנחם וז'נט, עליהם בנו בשנות ה-50 את ביתם בבית ינאי.

חברת יכין-חק"ל טענה בבית המשפט כי אין כיום זיקה לגופים איתה היתה בעבר התקשרות של הזוג מדליה, וכי לבעלי השליטה בחברה אין כמעט מידע ונתונים על פעילותה של החברה לפני קום המדינה.

ד"ר שריפי, שהעיד במארס השנה מטעם התובעים, חזר על טענתו כי מסמכים הועלמו במשך עשרות שנים, וכי רשויות המדינה השונות וגם קק"ל, לא חשפו את התיעוד שנדרש לבירור זכאות היורשים. עם מות האב, הצטרפו לתביעה ילדיו, ניר שדה ונועה משה.

פרקליטם, עו"ד יוסף ליבנה, אמר אתמול כי התביעה חושפת את העובדה כי רשויות המדינה עשו ככל יכולתם כדי להסתיר ולהסוות פרטים הנוגעים לרכוש של נספי שואה בארץ. "במשך עשרות שנים, רשויות המדינה כולן עשו הכל כדי לא לאפשר ליורשי הנספים להגיע לרכוש האבוד".

"הצגנו בפני בית המשפט שהתכנון של מוסדות המדינה היה לקחת משטחי הנספים בעמק חפר, מתוך הנחה שאם באחד הימים יגיעו היורשים לדרוש את חלקם, יינתנו להם שיירים מהקרקעות בהן המדינה עשתה שימוש".



מנחם שדה, חתנם של בני הזוג מדליה שחכרו קרקעות, עם חשיפת הדו''ח ב-2008



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו