בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היהודי שהיה שליחו של מלך תימן בגרמניה הנאצית

ישראל צוברי, יהודי ממוצא תימני שהתגורר בגרמניה הנאצית עד ערב מלחמת העולם השנייה, שלט ביבוא הנשק מאירופה לתימן. סיפורו יוצא דופן לא רק ביחס ליהודי היבשת - אלא גם ביחס ליהודי תימן בני התקופה

3תגובות

במאי 1938 יצאה מהמבורג שבגרמניה הנאצית האנייה Sturmfels כשהיא עמוסה בכלי נשק. בין היתר היו עליה 7,190 כדורי רובה, 16 אקדחים, 340 חביות אבק שריפה וגם מימיות, שלושה שעונים, תיק סוכריות ועוד. יעדה של הספינה היה נמל חודידה שבתימן. בשנות השלטון הנאצי היתה האנייה הזו אחת מרבות שהעבירו משלוחי נשק ותחמושת, לצד מוצרי צריכה מערביים לתימן. מי שניהל את הסחר הענף הזה, בניצול קשריו עם השלטונות הגרמניים, הוא לא אחר מאשר יהודי ממוצא תימני בשם ישראל צוברי, שהיה נציגו המסחרי של האימאם, שליטה של תימן העצמאית, בגרמניה של היטלר. צוברי, איש עסקים מוערך בחצר האימאם, התגורר בגרמניה בשנות עליית הנאצים ועזב אותה רק ערב המלחמה ב-1939. הארכיון הייחודי שלו, שכולל את תעודות המשלוח של האניות, ההתכתבויות עם השליט התימני וגם מסמכים ועליהם חותמות צלב הקרס, הועבר על ידי בתו ונכדו לארכיון "יד ושם". יום השואה, שחל היום, יתקיים השנה בסימן "לאסוף את השברים", מבצע איסוף של חפצים ומסמכים שנמצאים היום בידיים פרטיות. ביד ושם רואים בארכיון צוברי דוגמה לחשיבות חשיפתם של מסמכים שמצויים בידי אזרחים ויכולים לשפוך אור על פרשות היסטוריות עלומות.

סיפורו של צוברי יוצא דופן לא רק בסיפורם של יהודי גרמניה אלא גם בתולדות יהודי תימן באותם שנים. הוא יליד 1894, ממשפחה יהודית ממוצעת בעיר צנעא. בתו, נעמי הרפז-צוברי, מספרת שאת הצעד הראשון שלו בעולם העסקים הוא עשה באמצעות מכירת ביצים קשות לחיילי הצבא הטורקי בתימן. לאחר מכן הוא פתח חנות בדים ומאוחר יותר פתח את המלון היחידי בצנעא, בירת תימן, שהיה מקום המפגש של חוקרים, טיילים ומרגלים מכל העולם. שם גם יצר צוברי את הקשרים הראשונים שלו עם אנשי עסקים מאירופה. אז גם התגלה כישרונו של צוברי לשפות. מלבד תימנית, ערבית ועברית הוא למד עד מהרה גם טורקית, איטלקית, צרפתית וגרמנית. החנות, שהיתה ממוקמת לא הרחק מארמון האימאם משכה גם את תשומת לבו של השליט, שיצר קשרים עסקיים עם צוברי. על מעמדו ואופיו של צוברי באותן שנים ניתן ללמוד מדברים שכתב ההיסטוריון ההונגרי לדיסלס פראגו, שביקר בתימן בשנות ה-30: "לצוברי, המשתייך לחוג המקורבים ביותר לאמאם יש רשות כניסה לארמון, הוא אחד היועצים הנאמנים ביותר על האמאם. רבים אומרים כי צוברי אף יודע את מקום אוצרותיו הטמונים של האמאם. אני פגשתיו בעדן, הוא היה לבוש בגדים אירופאים נקיים וגזורים להפליא ונימוסיו היו תרבותיים (...) אדונו אמר עליו לעתים קרובות, צוברי הוא האיש היחיד שמעולם לא ניסה לרמותני". הדברים מופיעים בספר "יהודי בשרות האמאם", שחיבר פרופ' יוסף טובי על חייו של צוברי.

באמצע שנות ה-30 השתלבו תוכניותיו העסקיות של צוברי עם האינטרסים המדיניים של שתי מדינות. האמאם התימני שנחשב, על פי טובי, ל"שליט חשדן" וביקש לחזק את צבאו ואילו גרמניה הנאצית ביקשה לחזק את מעמדה במדינות ערב. צוברי הפך להיות יבואן הנשק העיקרי של תימן מאירופה וחלק גדול מהנשק הגיע מגרמניה. תוך זמן קצר זה הפך להיות עיסוקו העיקרי. במשך חלק ניכר מהשנים שלפני מלחמת העולם השנייה הוא התגורר בהמבורג ומשם ניהל את עסקי היבוא שלו, שכללו מלבד נשק גם מוצרים שלא ניתן למצוא בתימן בשנות ה-30. ממסמכי צוברי, השמורים ב"יד ושם", ניתן לראות שבאוגוסט 1937 למשל הוא שלח אופנוע (40 לירות שטרלינג מחירו), בושם, מגפיים עם אבזמים, ממתקים, מקרר, צינור גומי, שמשיית גן, כסא חוף וגם 236 תרמוסים.

באותן שנים היה צוברי חלק מחבורה של אנשי עסקים, חלקם הגדול יהודים, שהתגוררו בהמבורג. רובם היו נציגים בכירים של חברות גרמניות, שמעמדם הלך והורע ככל שהנאצים העמיקו את אחיזתם בגרמניה. ב-1938 כבר היה ברור לו ולחבריו כי ליהודים אין כל עתיד בגרמניה והחבורה החלה להתפזר. ארה"ב היתה היעד המועדף. צוברי עצמו הבין שהוא חייב לעזוב. חזרה לתימן לא היתה אפשרית מבחינתו. טובי ובתו, נעמי הרפז, מספרים כי יועציו של האמאם הצליחו להסית אותו נגד צוברי בטענה שהוא שלח נשק פגום. באחד הביקורים שלו החליט האמאם, לנוכח טענות היועצים, לבדוק את הנשק. למחרת בבוקר עלתה פמליה גדולה להר נוקום, הסמוך לבצרה, שם נערך ניסוי בכלי הנשק. "הוא ידע שאם היתה מתגלית הבעיה הכי קטנה הוא היה מסיים את חייו", אומרת בתו, "למרבה המזל הכל פעל כהלכה. אבל הוא הבין שהוא לא יכול להישאר יותר בתימן, בפעם הבאה זה יכול להסתיים אחרת. למחרת הוא עזב את תימן". הוא התלבט קשות בין ארה"ב לארץ ישראל ובסוף הכריע בעד ישראל.

מעמדו של צוברי, כנציג מדינה זרה, שאינו אזרח גרמני, היה טוב מחבריו והם נעזרו בו ובקשריו כדי להציל את נכסיהם ולשקם את עסקיהם לאחר ההגירה. כך למשל כתב לו וולטר וולפסון שנמלט לארה"ב בינואר 1939: "חביבי (HABIBI, מילה שוולפסון למד כנראה מחברו, נ"ח) איפה אתה? מעשה בלתי אחראי הוא מצדך שעזבת את המבורג מבלי להשאיר כתובת (...) אתה יודע היטב שבאנו לבוסטון בגינך לערוך כאן עסקים בעבורך".

ב-1939 הוא עלה לארץ, מספר שנים לאחר מכן הצטרפו אליו בני משפחתו מתימן. בארץ הוא ניסה להמשיך בעסקיו ואף רכש מלון ברחוב בן יהודה פינת גורדון בת"א, אבל הוא לא הצליח לשקם את עסקיו וקשריו. "אני בטוחה שאם הוא היה עובר לארה"ב הוא היה מסתדר יותר טוב, הוא כבר היה איש העולם הגדול. הארץ לא התאימה לו", אומרת בתו. בית צוברי בירושלים היה לבית ייחודי, "יקה-תימני", לדברי בתו. רהיטים כבדים, חינוך קפדני וחילוניות אפיינו אותו. צוברי נפטר ב-1967, כשהוא בן 73.

למסירת מסמכים או פריטים במסגרת מבצע לאסוף את השברים ניתן לפנות ל-7777-25-800-1



בתו של ישראל צוברי, נעמי הרפז-צוברי, מחזיקה את תמונת אביה, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו