בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחת היום | "יהודית לוינהר, חיסול בן לאדן מנחם על אבדן בנכם?"

שיחת היום

תגובות

שי לוינהר הוא אחד מארבעה ישראלים שנספו באסון התאומים בניו יורק ב-2001. לוינהר, בן 29 במותו, עבד כמנהל בחברת הברוקרים "קנטור פיצג'רלד", בקומה 103 של המגדל הצפוני. הוא סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במחשבים ותואר שני במנהל עסקים. הוא היה נשוי לליאת ואב לספיר, שהיתה בת שישה שבועות בלבד במותו. באוקטובר 2001 נמצאה גופתו של שי בין הריסות המגדלים, והוא הובא לקבורה בישראל. אחיו, רז, נפטר בספטמבר 2009 מדום לב, חמישה ימים בלבד לפני יום השנה לציון אסון התאומים.

יהודית לוינהר, האם חיסולו של אוסמה בן לאדן מספק לכם נחמה כלשהי על אבדנו של בנך, שי, בפיגוע במגדלי התאומים?

"לא חיפשנו נחמה. אנחנו מחפשים את הבן שלנו, וזה לא יחזיר לנו את הילד. כשראיתי את תמונות הפרצופים הצוהלים של האזרחים האמריקאים על רקע הבית הלבן, לא הרגשתי שמחה, אלא המון צער, עצב ותסכול. לא קרה מה שאנחנו רצינו שיקרה. לא תפסו את בן לאדן לפני שהצליח לבצע את הפיגוע בתאומים. תפיסתו עכשיו לא בדיוק עוזרת מבחינתנו".

האם אין בפגיעה בבן לאדן סגירת מעגל עבורכם? עבור ליאת, אלמנתו? עבור ספיר?

"זה לא כל כך מדבר אלינו, למרות שזה כל כך קשור. תפיסתו של בן לאדן לא עוזרת לנו. דיברתי עם ליאת, אמה של ספיר. גם היא אומרת שהיא מרגישה כל כך מנותקת מהאירוע הזה".

כיצד שמעת על חיסולו של בן לאדן בידי הכוחות האמריקניים?

"בשש ושלושים בבוקר צלצלה אלינו הבת הצעירה שלי, מור, והודיעה לי. בדרך כלל, כשהטלפון מצלצל אצלנו בשעה לא קונבנציונלית, זה סימן להודעות לא טובות. מיד שאלתי אותה בדאגה מה קרה. 'אמא, קיבלנו מתנה ליום ההולדת של שי, תדליקי את הטלוויזיה', היא אמרה וניסתה להציג את הדברים בצורה חיובית. שלשום חל יום הולדתו ה-39 של שי. כמדי שנה עלינו לבית הקברות וחגגנו לו. הנחנו 39 ורדים אדומים על הקבר שלו. אחר כך בכיתי כמה שעות רצופות".

ספיר, שהיתה בת שישה שבועות בלבד, גדלה מבלי להכיר את שי. איך היא מתמודדת עם הזיכרון והאבדן?

"ספיר היא היום בת תשע וחצי. היא ילדה מקסימה. הלוואי ששי היה זוכה לראות אותה כיום. לא מזמן היא אובחנה כילדה מחוננת. שי בעצמו היה גבר מאוד נאה ומאוד מוצלח. מישהו אמר עליו באחת הכתבות שפורסמו אחרי מותו, שהיה בו צירוף של יופי פנימי וחיצוני. כשספיר אובחנה כמחוננת, היא באה לספר לי על כך. היא אמרה לי, 'טוב, אצלי זה לא חוכמה שאני מחוננת, אני הבת של שי'. היא גדלה על התמונות שלו. יש לנו קטע וידאו שבו רואים את שי מחזיק אותה בפעם הראשונה על הידיים אחרי שנולדה ואומר לה: 'תגידי אבא'. כשספיר הגיעה לגיל שנה היא החזיקה את התמונה של שי ואמרה לו 'אבא'".

ארבעה ישראלים נספו בפיגוע. האם משפחות ההרוגים הישראלים שומרות על קשר ביניהן?

"יש קשר חזק מאוד בין שלוש מהמשפחות שחיות בישראל. המשפחה הרביעית, של דניאל לוין, חיה בארצות הברית. אנחנו מקפידים לשמור על קשר בינינו לבין עצמנו. כל אחת מהמשפחות עושה פעילויות שונות להנצחה ואנחנו דואגים להזמין לאירועים האלה גם את המשפחות האחרות.

בינתייים הוקמו שבעה אתרי זיכרון בערים שונות בישראל והוקמו כיכרות או פארקים לזכר ההרוגים. בכניסה לירושלים יש אנדרטה מדהימה לזכר כלל ההרוגים באירוע. אנחנו חנכנו את 'גן שי' בקרבת הבית שלנו בנווה מונוסון. באשדוד, שם אלונה אברהם היתה גרה, הוקם פארק ויש אתר הנצחה בבר אילן לזכרו של חגי שפי".

בספטמבר שעבר איבדתם גם את רז, אחיו של שי, שנפטר בגיל 33 מדום לב, ימים אחדים בלבד לפני יום השנה למות אחיו.

"כשרז נפטר, בדיוק היינו בניו יורק, לרגל יום הזיכרון השנתי בגראונד זירו. בשישה בספטמבר קיבלנו טלפון מהבת הצעירה שלנו. היא סיפרה לנו שרז קיבל דום לב ונפטר. חזרנו מיד ארצה. כעת יש לנו שני ימי אזכרה, מדי שנה, לשני הבנים, בהפרש של חמישה ימים. בין שני ימי האזכרות, על פי התאריך העברי, נולדה לנו לפני תשעה חודשים נכדה. קוראים לה תומר שי-רז, על שם שני הבנים".

האם אתם משתתפים באופן קבוע בטקסי הזיכרון הרשמיים בארצות הברית?

"לפני שנה לא נסענו. הסמיכות של שני התאריכים, יום מותם של שי ורז, היתה קשה מדי. לפני זה נסענו כל שנה. בשנה הראשונה נסענו לניו יורק אפילו כמה פעמים.

באחד הטקסים, לפני כמה שנים, ליאת וספיר עלו על הבמה. ליאת הקריאה את שמו של שי בצירוף שמותיהם של עוד כמה נספים. לדעתי, ספיר היא הילדה היחידה שעלתה על הבמה בגיל צעיר כזה. לפני שנתיים מור, בתנו, עלתה על הבמה והקריאה כמובן את שמו של שי. בספטמבר הקרוב אנחנו מתכוונים לנסוע לניו יורק פעם נוספת".

כיצד אתם מנציחים את זכרו של שי?

"אנחנו הקמנו את גן שי בנווה מונוסון. אולי היינו צריכים לקרוא לו 'גן לוינהר', כדי להנציח את שני האחים, אבל מובן שלא חשבנו על כך לפני שאיבדנו גם את רז.

החלום שלי הוא שכשאצא לפנסיה, יום אחד, אוכל להתפנות ולטפל באתר לזכרו של שי. יש לי עוד הרבה משימות. שי הוגדר, כמו שאר הרוגי הפיגוע כנפגע פעולות איבה. הוא מונצח כיום בהרבה אתרים ברחבי העולם".



יהודית לוינהר. 'סמיכות התאריכים של שני הבנים שי ורז, שנפטר לפני שנה גם הוא בספטמבר, קשה מדי'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו