בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום הזכרון | גם הסבתות והסבים השכולים מקבלים תמיכה

קול השכול הזה בדר"כ אינו נשמע. קבוצות התמיכה נעות בין האלמנות ליתומים, האחים השכולים, החברות שנפרדו מאהוביהן בטרם עת

תגובות

את השבת האחרונה שלו בילה רועי אהרון רוט בבית סבו וסבתו. "הוא היה מאוד קשור אלינו ואהב לבלות אתנו", מספר אברהם מחרוק (72). לאחר שהסיע את רועי נכדו אל האוטובוס שיוביל אותו אל ירושלים, בדרך לישיבת "מרכז הרב" שם למד, קיבל אברהם הודעת אס-אם-אס קצרה, שמקבלת היום משמעות שונה בעיניו. "עליתי על האוטובוס. תודה רבה על הכל". "זה כאילו הוא נפרד מאתנו, לפני שהוא נרצח על מדרגות הישיבה בגלל היותו יהודי", אומרת נילי מחרוק (71), סבתו של רועי, שנהרג בן 18 וחצי בפיגוע בישיבת מרכז הרב ב-2008. "אמרתי שהוא ילד משובח מדי לעולמנו, ואני מכה על חטא עד היום ונושאת אשמה. זה הנכד שלי. היו לנו שמונה נכדים. בעצם, עדיין יש לנו שמונה נכדים. אחד מהם מת".

קול השכול הזה בדרך כלל אינו נשמע. קבוצות התמיכה נעות בין האלמנות ליתומים, האחים השכולים, החברות שנפרדו מאהוביהן בטרם עת. הסבים והסבתות לרוב נשכחים. הם אלו שמקבלים את שיחות הטלפון המבעיתות מההורים ששכלו את בניהם ובנותיהם, וצריכים לשמש בעבורם דמות תומכת. "אין מודעות בציבור לסבים. אנשים לא יודעים שאנחנו בעצם סובלים כפול - גם מאובדן הנכד, וגם מזה שאנחנו רואים את הילדים שלנו דועכים מול עינינו", מוסיף מחרוק.

עבור הני שגב (78), ההתמודדות עם מות נכדה, נמרוד שגב, שנהרג בכפר עיתא א-שעב מפגיעת נ"ט בטנק שלו במלחמת לבנון השנייה, לא היתה הפעם הראשונה במשפחת השכול. "אני לא יכולה להסביר את הקשר הזה. זה קשר של אהבה מובנת מאליה", היא אומרת על נמרוד שנהרג בגיל 28. "בזמנו היו לי רגעים מאוד קשים. אני לא מאלה שבוכים ולא מחפשת רחמנות, אך מעצם היותי גם אלמנת צה"ל, פניתי למשרד הביטחון בצעד מובן מאליו", מספרת הני. "אמרתי לעובדת הסוציאלית שלי שנורא חסרה לי קבוצת תמיכה, והיא אמרה לי: 'מה נעשה, אף אחד לא חשב על סבים וסבתות. אני יכולה להציע לך קבוצת תמיכה של אלמנות'".

בחודשים האחרונים מתגבשת בכפר סבא קבוצת תמיכה מטעם העירייה עבור הסבים והסבתות השכולים. עיקר המפגשים נערכים כעת באופן פרטני, בכוונה לגבש בעתיד פורום רחב שייפגש לשעה וחצי אחת לשבוע, כדי לדבר ולספר על אובדן הנכד או הנכדה. "הקבוצה הזו למעשה שקופה בקהל הישראלי. היא לא נראית ולא קיבלה את הדגש אף פעם", אומרת גליה שגב רוזנברג, עובדת סוציאלית באגף הרווחה בעיריית כפר סבא ורכזת הקבוצה.

כעת, מלבד המאבק בהכרת השכול בגיל השלישי, עומדים בפני הקבוצה המתגבשת קשיים נוספים; לרשויות אין מידע על סבים וסבתות שחוו את אובדן נכדיהם, אם כיוון ששמותיהם אינם מצויים במאגר מסוים, או משום שמקום מגוריהם של הסבים והסבתות שונה מזה של הילדים והנכדים.



מימין: אברהם ונילי מחרוק, הני שגב וגליה שגב רוזנברג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו