בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע בזמן עם אלבום התמונות ששמר הסוהר של עולי הגרדום

הנרי גדווין, "הסוהר הטוב", שימש סוהרם של עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני באפריל 1947

תגובות

בכרונולוגיית המאבק נגד המנדט הבריטי ייזכר שמו של תומס הנרי גדווין כ"סוהר הטוב". גדווין שימש סוהרם של עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני באפריל 1947. הוא זה שקיבל מידי פיינשטיין ספר תנ"ך מאויר עם הקדשה מצמררת: "בצל הגרדום, 21.4.47, לחייל האנגלי, בעומדך על המשמר, לפני עלותינו לגרדום, קבל את התנ"ך למזכרת, וזכור שעמדנו בכבוד וצעדנו בכבוד. טוב למות עם נשק בידיים, מאשר לחיות עם ידיים למעלה. מאיר פיינשטיין".

לפני ארבע שנים, בטקס מרגש בהשתתפות ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, החזיר בנו של גדווין את הספר למשפחת פיינשטיין. יחד עם התנ"ך הביא אתו גדווין הבן גם ספר נוסף ומרתק לא פחות - אלבום התמונות של אביו מתקופת שירותו בארץ ישראל. האלבום, השמור במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, נחשף עתה לראשונה.

האלבום מתעד את התקופה הדרמטית ביותר של שלהי השלטון הבריטי ותחילת מלחמת השחרור. מדובר באוסף עצום של תמונות הווי משירות צבאי של בחור צעיר, גלויות נוף של ירושלים ותמונות זוועה מהאירועים האלימים שהחלו לשטוף את הארץ באותם ימים.

תעודת השירות של השוטר גדווין ב"כוח המשטרה של פלסטיין" נמצאת גם היא בתוך אלבום התמונות. על פי התעודה, הוא בא לארץ ביום האחרון של 1946. תאריך סיום השירות הוא 14 במאי 1948 - יום הכרזת המדינה. ליד התאריך מופיעות בסוגריים המלים AND LEAVE. גדווין, כך נראה, היה מאחרוני הבריטים שעזבו את הארץ באותו יום היסטורי. בעמודים שלפני ואחרי התעודה מופיעות 62 תמונות שחור-לבן. "זו מעין קפסולת זמן", אומרת חוקרת יד יצחק בן צבי, נירית שלו-כלפיא, שחקרה את האלבום.

באחת התמונות נראית הכיתה של משטרת מוסררה, בה שירת גדווין - 52 שוטרים צעירים לבושים ומגולחים למשעי ובמרכז התמונה סמל וקצין, שניהם משופמים לתפארת. התאריך על התמונה החגיגית הוא 25 במארס 1948, חודש וחצי לפני סיום המנדט. חבריו של גדווין לקבוצת כדורגל חובבנית שפעלה בתחנת המשטרה במוסררה מככבים במספר רב של תמונות; באחת התמונות נראה השחקן המרכזי, על פי לבושו כנראה טבח תחנת המשטרה, כשהוא יחף, לרגלו הכדור ועליו חרוטות המלים "פלסטיין פוטבול טים".

סדרה אחרת של תמונות צולמה מהש"ג של תחנת המשטרה של מוסררה, שם ככל הנראה העביר גדווין שעות ארוכות בשמירה עם המצלמה לצדו. מנהל מוזיאון אסירי המחתרות, יורם תמיר, זיהה את המקום. הבניין בו שכנה המשטרה נהרס ונסלל עליו כביש מספר אחת, לא הרחק ממוזיאון "קו התפר" של ימינו.

גדווין גם אסף גלויות של רחובות העיר ירושלים. רובן צולמו על ידי צלם של המושבה האמריקאית. החוקרת שלו-כליפא מבחינה שהאוסף מעיד בין השאר על כך שגדווין לא ראה בירושלים מושא אוריינטליסטי ודתי, אלא עיר מודרנית בעלת שדרות רחבות ובניינים מודרניים.

אבל התמונות המעניינות ביותר הן אלו שמתארות את האלימות שהלכה וגאתה ככל ששירותו בארץ ישראל הלך והתארך. אלמלא היה מדובר בתמונות שחור-לבן, היה הצבע האדום שולט ברבות מהן. להערכת תמיר, רוב התמונות הללו לא צולמו על ידי גדווין, אבל עצם העובדה שהוא השיג אותן ובחר לשמור עליהן באלבום הפרטי שלו מעידות על חשיבותם של האירועים האלו בחייו.

"הבן שלו סיפר שהוא לא דיבר על האירועים, ברור שזה היה לו טראומה", אומר תמיר, "גם אם הוא קנה תמונות הוא קנה תמונות של אירועים שבהם הוא היה מעורב". כך למשל, באלבום מופיעה סדרת תמונות זוועה של הרוגי שיירת הל"ה, שנפלו בינואר 1948 בקרב בזמן שהיו בדרכם לגוש עציון הנצור. להערכת שלו-כליפא, התמונות צולמו על ידי צלם רשמי של הבריטים כתיעוד לשם זיהוי פלילי, והיו מוכרות לחוקרי האירוע גם לפני אלבום גדווין.

"מדהים שחייל שעזב את הארץ כשהיה בן פחות מ-20 משיג עותק של התמונות האלו ושומר אותן", אומרת שלו-כליפא. מתחת לתמונות הוא בחר בכיתוב "נפגעים יהודים".

כמה עמודים אחר כך מופיעות תמונות של רכב עמוס ערבים חמושים, שמכונים על ידי גודווין "תוקפים ערבים". בתמונה אחרת נראית גופתו של גבר ערבי שמסביבה עומדים חיילים בריטים וסקרנים.

בתמונות נוספות נראות תוצאות אחרות של מעשי האיבה: תמונת ההרס לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בידי האצ"ל - אירוע שבו גדווין לא היה מעורב; ותמונה של בניין הרוס למחצה וסביבו סקרנים. מתחת לתמונה כתב גדווין בכתב ידו "TEL AVIV BOMBING" (פיצוץ בתל אביב). תמיר ושלו-כליפא לא יודעים להגיד באיזה אירוע צולמה התמונה הזו.

ב-2 בדצמבר 1947 תקפו ערבים את החנויות היהודיות בשכונת ממילא והעלו אותן באש. בתמונה המופיעה באלבום נראה שוטר, ככל הנראה גדווין עצמו, עומד ליד החנויות המפויחות, הרצפה מכוסה בשברים ובפיח, כשבצדה הימני העליון של התמונה אפשר להבחין בעשן מתאבך. לימים תירשם המתקפה הזו כאירוע שפתח את קרבות מלחמת העצמאות בירושלים.

שבעה חודשים קודם לכן, בליל התאבדותם של ברזני ופיינשטיין, החליטו השניים לחוס על חייו. בידיהם היו שני רימונים, ועל פי תוכניתם המקורית, אחד מהם אמור היה לשמש לחיסול השומרים הבריטים. בגלל היחס הטוב של גודווין אליהם, הם החליטו שלא לבצע את תוכניתם המקורית. במקום זאת נמסר לו התנ"ך, הוא התבקש על ידם ללכת למסדרון ולהתפלל. הוא לא הספיק ללכת צעדים ספורים לפני שפיצוץ הרימון הרעיד את הבניין.



פיצוץ בתל אביב בראשיתה של מלחמת העצמאות, מתוך אלבומו של הסוהר גדווין


פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים, 1946



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו