בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך לאושר מתחילה בתזמורת של ילדים

פרויקט מוזיקלי מפגיש בין ילדים בסיכון שמנגנים יחדיו ומשמש כלי לשינוי חברתי. "זה משהו חדש בחיים. משהו טוב", הם אומרים

תגובות

ונצואלה, 1975. המדינה הדרום אמריקאית הקטנה מלאימה את עתודות הנפט שלה ומתלבטת כיצד תשקיע את ההון החדש שבידיה. לכלכלן והמוזיקאי הוונצואלי חוזה אנטוניו אבראו יש רעיון, והוא מציע אותו לממשלה: זהו מעין חלום אוטופי, שבו בכל שיכון עוני זניח יש מרכז ללימוד מוזיקה. ילדים מועדים לפשיעה ולאלימות מתחילים ללמוד לנגן בגיל צעיר ככל האפשר, ומצטרפים לתזמורת - מיקרוקוסמוס של חברה הרמונית המבוססת על הקשבה, שיחה, תיאום והבנה. זהו אינו מפעל תרבותי, כי אם חברתי: מוזיקה לשינוי חברתי.

ונצואלה קיבלה את הצעתו של אבראו. מאז ועד היום, מפעל המוזיקה של המדינה - "אל סיסטמה" - הוא הצלחה כבירה. ונצואלה מזוהה כיום יותר מכל עם הוגו צ'אווס, אבל "אל סיסטמה" שלה הוא מודל שזוכה לשבחי העולם ולאחרונה אומץ בארה"ב ובבריטניה. עכשיו, גם בישראל.

שלשום, בכנס חגיגי באוניברסיטת תל אביב, הציגו פרופ' תומר לב מבית הספר למוזיקה באוניברסיטת תל אביב ופרופ' תמי רונן ממרכז אדלר לחקר רווחת הילד ושלומו את פירותיו הראשונים של הפיילוט הישראלי בהשראת "אל סיסטמה", או בשמו הישראלי - "סולמות"; מקהלה ותזמורת של כמה עשרות ילדים משלושה מוסדות לילדים בסיכון ביבנה, מגדל העמק ונווה מיכאל עלו על הבמה עם חצוצרות, חלילי צד, סקסופונים ואפילו טובה - כל ילד עם הכלי שהתאימה לו מנהלת התזמורת, שרה אלבז. עד אוקטובר האחרון, רובם לא אחזו בכלי נגינה מעולם. עכשיו ישבו יחד וניגנו בהרמוניה יחסית לוותק המועט שלהם. כל קבוצת תלמידים מתאמנת בבית הספר שלה, וארבעה ימים לפני הכנס נפגשו לראשונה לנגן יחדיו.

"זה משהו חדש בחיים. משהו טוב", אמרה רותי, אחת התלמידות, בסיום ההופעה.

איכות המוזיקה אינה הדבר המכריע כאן, כי אם אושר. יש היו אומרים מניעת אלימות והידרדרות, וכך אכן מנסחים זאת חוקרי מרכז אדלר בבקשות מימון שהם מגישים לממשלה. אבל פרופ' רונן מבהירה: "אנחנו מכנים את מטרת הפרויקט ?הפחתת אלימות', כי אם היינו אומרים שהמטרה היא לעשות ילדים מאושרים, לא היינו מקבלים מימון".

ההבדל בין הניסוחים עצום בעיני רונן והאסכולה שהיא מייצגת היא פסיכולוגיה חיובית. "במשך שנים התמקד הטיפול בילדים בהתנהגותם הלא רצויה - אלימות, חוסר קשב, בדידות חברתית, תסכול וכדומה", מסבירה רונן. "הטיפול המילולי המקובל הראה יעילות בשינוי התנהגות של ילדים, אך לא הצביע על שינוי משמעותי בחיי הרגש שלהם". במלים אחרות, הוא לא הפך אותם למאושרים. הפסיכולוגיה החיובית, לעומת זאת, שמה דגש לא על סילוק הרגשות השליליים של הילד, כי אם על טיפוח הרגשות החיוביים.

את האושר מגדירה רונן כתחושה שיש לאדם שליטה בחייו, יכולת שלרוב אינה מפותחת אצל ילדים שחוו טראומה. נוכח האירועים הקשים שפקדו אותם וחוסר היכולת שלהם להשפיע על מהלכם, הם למדו להיות חסרי אונים, תפסו את עצמם כנטולי שליטה על חייהם. כך שלעשות ילד מאושר משמעו בפסיכולוגיה החיובית להעניק לו תחושת שליטה. "אנחנו מתייחסים לילדים כאל שותפים: הילד לא מקבל את הטיפול, לא רק מגיב לשינויים", אומרת רונן, "אלא אנו מתייחסים אליו כאל ארכיטקט, בנאי, סוכן שינוי בזכות עצמו".

פרויקט "סולמות" נראה בעיני צוות מרכז אדלר כדרך אפשרית אל האושר, אם כי עדיין מתנהל מחקר כדי לבסס את ההנחה הזו. אבל העוסקים במלאכה מאמינים בכל לבם ב"סולמות" ככלי לשינוי חברתי: והם אנשי בית הספר לעבודה סוציאלית ובית הספר למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב; קרן היסוד, שתרמה את הכלים והתשתיות; ועדת היגוי המורכבת בין השאר מנציגי התזמורת הפילהרמונית הישראלית; ויו"ר "סולמות" שבאה במיוחד משווייץ, אנט בולג-רוטשילד, רעייתו של הפילנתרופ סמי בולג. "התוכנית היא לא עוד חוג שהילד הולך אליו, כי אם תוכנית אינטנסיבית שבמהלכה המוזיקה נכנסת לחיי הילד באופן יומיומי", מבהיר הפרופ' למוזיקה תומר לב.

"ילדים בסיכון נתונים במבוי סתום בערוצי התקשורת המילוליים עם העולם הסובב אותם. המוזיקה היא הזדמנות שנייה לפתוח ערוצי תקשורת חלופיים עם עצמם וסביבתם". זו הזדמנות שמחדדת משמעת, התמדה, דיוק, חתירה לשלמות - "כל הדברים שבסיבובים הקודמים של חייו הילד הובס בהם", אומר לב. "והנגינה בצוותא מלמדת ערכים חברתיים ראשונים במעלה שישראל לא כל כך הצטיינה בהם: להקשיב, לשוחח, להגיע להרמוניה ולאיזון על ידי סימולציה של תיאום ועבודה בצוות".

הרי שימוש אינטרסנטי במוזיקה אינו דבר חדש, מזכיר לב: "אפלטון הטיף לרתום אותה לעיצוב האזרח הטוב; הכנסייה השתמשה בה להגברת היראה; הצבא ניגן מארשים המצעידים אל המוות ואפילו רשתות השיווק מנסות לפענח איזו מוזיקה תגרום לקנייה מוגברת. כך שהשאלה עולה גם בתחום החינוך: איך לנתב את המנגנון העצום הזה, מוזיקה, כדי לבנות קהילה וחברה טובה יותר".



תזמורת פרויקט ''סולמות'' בכנס באוניברסיטת ת''א, שלשום. ''הנגינה בצוותא מלמדת ערכים חברתיים שישראל לא כל כך הצטיינה בהם''
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו