בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ואהבת לרעך כמוך", אך מי יאהב את תושבי ג'סר א-זרקא?

בחצר האחורית

תגובות

לקראת אחת בצהריים, כבר סוגרים את התיכון של ג'סר א-זרקא שמכונה בשלט "בית ספר פיס". זה התיכון עם האחוז הנמוך ביותר של מסיימי בגרות מחוץ למגזר החרדי, 12.5 אחוזים. אני מספיק לעשות סיבוב בין חדרי בית הספר. המקום מוזנח למדי. קצת חלונות שבורים, טפטוף של מזגנים אל המסדרון, אבל לא הרבה יותר גרוע מהתיכון בבאר שבע שבו למדתי. מהקומה השלישית, אפשר לראות את הים היפה. בחדר שכנראה מלמדים בו כלכלה או מסחר יש טבלאות עם המלים סחורה, הנחה ומע"מ. שתי ילדות בכיסוי ראש יושבות בחוץ על מדרגה וגולשות בפייסבוק ממחשב נייד. "הן כל היום בפייסבוק, גם בשיעור", מלשין ילד שובב.

אני מנסה לברר מה גרם לבית הספר להיות בתחתית הסטטיסטיקה, אבל מגלה שאין סיבה שזה יהיה אחרת. שלושה רבעים מהבנים אומרים לי שהם עובדים בניקיון או במסעדות אחרי הלימודים. במדינה ניאו-ליברלית כמו ישראל, סביר שהיישוב הכי עני יהיה גם הכי כושל מבחינה חינוכית. במקום לנסות לשלוף את הילדים מעוד דור של אביונות ונקיון מרצפות ביישובים הסמוכים, נראה שהכל מוביל לשם. במארס הייתי בג'סר. סיקרתי את ניתוק המים ליישוב בשעות היום, בגלל אי עמידה בתשלומי מים, גם לאלה ששילמו. חשבתי שהעניין נפתר. אבל מתברר ששוב אין מים ביישוב, בשעות היום. שוב ילדים מספרים שלא התרחצו זמן רב ועלילות על סירי מים במטבח. לא ברור איך אפשר לישון בשקט במרכז, או בקיסריה הסמוכה והעשירה, כשיודעים שבישראל קיימת עיר בלי מים בברזים, עיר שבה שבעה מתוך שמונה לא מקבלים סיכוי להשכלה. על הקיר של התיכון כתוב "ואהבת לרעך כמוך", אבל מי יאהב את תושבי ג'סר?

נושא הציונים הנמוכים לא מעורר בילדים חשק לדבר. אחד הנערים, גרייב, אומר לי "זה בית הספר הכי טוב בארץ", הוא כנראה מתבדח. "אני מרגיש זבאלה", אומר חברו באדר, שמדבר אתי תוך כדי שהוא שומע באוזניות את קובי פרץ. באדר, נער עדין וכחוש, עובד במסעדה בכפר הרוא"ה, מיד אחרי בית הספר ועד הלילה. לא ברור כמה יש לו כוח ללמוד. "אני אצליח בבגרות בעזרת השם", הוא אומר. אני שואל אותו איזה מקצוע הוא הכי אוהב, והוא מפתיע: גיאוגרפיה.

התלמידים מסביב הכי נהנים בשיעורי ההיפהופ. "פתח לי כאן", אומר אחד התלמידים ומצביע על ורידי היד. "כתוב היפהופ". כולם מסביב מוציאים אוזניות ומעידים על אהבתם לסגנון המוזיקה.

- "הסיבה לכישלון בבגרויות היא שהמורים לא עוזרים במבחנים", מאשים ילד אחר. "לפעמים אתה תקוע, וצריך עזרה קטנה, והם לא מוכנים".

- "אבל אסור למורים לעזור בבגרויות".

- "רק טיפה, שיזכירו".

עבוד, נער חמוד מכיתה י"א, אומר לי: "יש מי שרוצה ללמוד ויש מי שלא. אלה שלא רוצים, מפריעים בכיתה. אני רוצה ללמוד ולקרוא ספרים". עבוד הוא אחד מהתלמידים היחידים שלא עובד אחרי הלימודים. אני שואל אותו אם להוריו החינוך יותר חשוב והוא אומר "לכולם חשוב, אבל אין מה לעשות. צריך להביא פרנסה".

אנחנו נוסעים לראות מה קורה בקיסריה השכנה. ילדות בלונדיניות מתוקות עם פלטה עומדות בצומת, לבושות ברדסי זרחן של משמרות זה"ב, ומסמנות בעזרת המקל להתקרב לבית הספר. בכיכר המטופחת, שסביבה פסלי דגים, שותלים עובדים אפריקאים פטוניות בשמש. הציפורים מצייצות. זה יום יפה בסך הכול. האוטובוסים מחכים לתלמידים לפזר אותם לשכונות.

שתי מורות מתלחשות ליד מכונית. "זה אחד מבתי הספר הטובים שעבדתי בהם", מעידה אחת. אני אומר שהייתי ביישוב השכן ג'סר א-זרקא ובאתי להשוות. "זה לא פייר. ההבדל קיצוני מדי. תשווה לבתי ספר אחרים. יש הרבה מקומות בסביבה", אומרת המורה השנייה, אולי בצדק.



תלמידות בג'סר א-זרקא. סביר שהיישוב הכי עני יהיה גם הכי כושל מבחינה חינוכית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו