בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים בשוליים | לא מוכר

אורון אדרי, איש צוות האופנוענים של הימ"מ, נהרג בתאונה בעת שהיה בכוננות. משרד הביטחון מתנער ממשפחתו בטענה שמותו אירע בעת שהיה בחופשה, לא בתפקיד

תגובות

שום ועדה כבר לא תוקם כנראה כדי לעשות צדק עם הוריו של אורון אדרי. הם יישארו לבד, עם היגון והכאב והעלבון. בנם נהרג בעת שהתאמן ברכיבה על אופנוע והיה בכוננות, אבל הם אינם זכאים לשיקום ועזרה ממשרד הביטחון.

אורון אדרי סומן כהבטחה מרגע שהגיע ליחידה למלחמה בטרור (ימ"מ), יחידת העילית של משמר הגבול. הוא הגיע לשם אחרי ששירת ביחידת שלדג ובסיירת גבעתי, ונשלח לשרת כשוטר לוחם בצוותים הרכובים על אופנוע. הם הראשונים שמגיעים לזירת חירום, הם שאמורים להוות חיץ בין מחבל לבין האזרחים במקום. אדרי היה מהאנשים שהמדינה כמעט תלויה בהם, שאינם מהססים להסתכן ועושים לילות כימים רק כדי להיות מוכנים למשימה.

ביום העצמאות 2008, אחרי שלוש שנים וחצי של שירות כלוחם ביחידה, אורון אדרי היה אמור לקבל אות הצטיינות במעמד נשיא המדינה, כך סיפר מפקד היחידה. הוא לא הספיק. חודש לפני הטקס, ב-4 באפריל 2008, אדרי נהרג בתאונת דרכים, כשהוא רכוב על אופנועו, במהלך אימון שנהג לבצע מדי שבוע. חבריו ליחידה הכירו היטב את אימוני הרכיבה שלו באזור בית שמש, גם את העיקול שבו נהרג. בן 26 היה במותו. באותו שישי בצהריים שבו נהרג, אדרי נשא ביפר והיה בכוננות - מוכן להקפצה בכל רגע ולכל מקום.

אלא שלמרות כל זאת, החליט קצין התגמולים של משרד הביטחון ביוני 2008, שלא להכיר במשפחתו של אדרי כבמשפחת חלל כוחות הביטחון. אורון אדרי אמנם נקבר בטקס צבאי בבית העלמין הצבאי ברמלה, אבל כשמגיע הרגע להוציא מקופתה את התגמול, לא מוכנה המערכת להכיר במשפחתו.

הוריו של אדרי החליטו לא לוותר, וביולי 2008 עירערו על ההחלטה. באמצעות עורך הדין שלומי ציפורי הם ביקשו לקבל את הנימוקים שעליהם התבססה ההחלטה, אך לא קיבלו. שלוש שנים הם מתדפקים על דלתות ורק אחרי שפנו לבית המשפט ניתן להם הסבר, ולפיו אין קשר בין מותו של אדרי לבין השירות ביחידה. לא עדויות חבריו ליחידה על שגרת האימונים שלו ולא הביפר המעיד כי היה בכוננות, לא שינו את ההחלטה. אפילו עדותו של מפקד הימ"מ, שהכיר את מתכונת האימונים האישית הזאת, לא הועילה.

על פי "חוק בתי קברות צבאיים", כל חייל וכל איש כוחות הביטחון יכולים להיקבר בקבורה צבאית בבית עלמין צבאי. אך לא כל משפחה שיקירה נקבר בקבורה צבאית, זכאית לתגמול ולשיקום. רק אם המוות התרחש בעת מילוי תפקידו, תוכר המשפחה כמשפחתו של חלל צה"ל.

עד שנת 1988 נחשב כל מוות של חייל או איש כוחות הביטחון כמוות "עקב השירות", גם במקרים של תאונות דרכים בחופשה, מחלה או התאבדות, והמשפחות קיבלו זכויות ועזרה. ב-88' שונה החוק וכעת רק מותם של חיילים בשירות חובה נחשב תמיד למוות "עקב השירות". לא כך הדבר לגבי שאר אנשי כוחות הביטחון. לכן, אף שאדרי היה בעיצומו של אימון ובכוננות כשנהרג, במערכת לא מכירים בו.

במשרד הביטחון אמרו, כי אורון אדרי נחשב חלל צה"ל הואיל ונספה בתקופת שירותו, "אך על מנת שהמשפחה תוכר לזכויות על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950, חייב להתקיים שהמוות אירע עקב השירות. הואיל ועפ"י המסמכים שהומצאו למשרדנו, מותו של אורון ז"ל לא אירע בתפקיד אלא בחופשה מאושרת, נדחתה פניית ההורים להכרה בזכויות כאמור".

משפחת אדרי עירערה לבית משפט השלום, אך בשבוע שעבר נפסק שם, כי אין להפוך את החלטתו של קצין התגמולים וכי משפחת אדרי לא תוכר. השופט סיכם באומרו, כי מותו של אורון אדרי הוא אבידה גדולה לימ"מ ולמשטרת ישראל, אף על פי כן הוא נאלץ לדחות את הערעור. עו"ד ציפורי אומר שהמשפחה תעתור לערכאה גבוהה יותר. נותר רק לראות עד מתי תמשיך המערכת בישראל להצדיע לאנשים רק עד הרגע שבו צריך לפתוח את הכיס.

בשורות טובות

בשבוע שעבר הובא כאן את סיפורו של משה גוטמן, נכה בן 76 שאחרי שלוש שנים החליטו במשרד הרישוי לא לאשר את תו החניה לנכה שלו. זאת, למרות שרגלו הקצרה יותר של גוטמן לא תתארך, ולמרות שברים בשתי הירכיים ובעיות קשות נוספות בגפיים. עוד סיפרנו שגוטמן לא לבד וכי כמות הפניות של נכים הולכת וגדלה על שולחננו. לטענת משרד הרישוי מדובר ברפורמה אולם נראה שאת מחירה משלמים הנכים.

וראה זה פלא - יממה אחרי פרסום הדברים קיבל גוטמן הודעה ממשרד הרישוי, כי תו החניה שלו אושר. אחרי חודשים ללא מענה ואף אחרי שהודיעו לו כי לא יוכל לערער על ההחלטה במשך שנתיים. אז ברכות לגוטמן ובקשה גדולה למשרד הרישוי: אנא שחררו גם את בני הערובה האחרים או לפחות תיפגשו אתם, כך תוכלו לראות באמת מיהו נכה ומי לא.

מעקב אחרי ניצולי השואה | כמה זמן ייקח לאחד את רשימות ניצולי השואה? הספירה נמשכת

שלושה שבועות חלפו מאז התאריך שבו נקב האלוף במילואים אלעזר שטרן, יו"ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, כתאריך יעד לאיחוד הרשימות של ניצולי השואה, המצויות בידי כל הגופים האמונים על הטיפול בהם בישראל.

העובדה שהרשימות אינן מאוחדות, נזכיר, גורמת לסחבת מיותרת, ולכך שניצולי שואה רבים נופלים בין הכיסאות ואינם זוכים למצות את כל זכויותיהם.

משימתו של שטרן אינה קלה. הגופים המרכזיים מעדיפים לשמור לעצמם את הנתונים ולשמר את ההפרדה, אבל הבטחות צריך לקיים ולכן נמשיך למנות כאן את הימים עד למימוש ההבטחה.



הוריו של אדרי עם תמונתו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו