בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממפקדי המרד בגטו

ד"ר שלום חולבסקי, פרטיזן וחוקר, 1914-2011

תגובות

שלום חולבסקי נולד בלידה שבבלארוס, גדל בניסביז' ולמד בחדר ובבית ספר "תרבות". בנעוריו למד בסמינר למורים בווילנה, היא "ירושלים דליטא", שם זכה לראות את דוד בן גוריון בביקורו ואף שמע את ח"נ ביאליק קורא בסמינר משיריו (אם כי בספרו האוטוביוגרפי "כמה געגועים, כמה חן..." כתב, כי כשביאליק דיבר ביידיש, הוא נהנה יותר). בווילנה הצטרף לשומר הצעיר, ומ-1936 ניהל את בית הספר "תרבות" בראקוב שבאזור מינסק. ערב מלחמת העולם השנייה גויס לצבא הפולני, שהובס בקלות, וחי שוב בניסביז', תחת עול הכיבוש הסובייטי, מלמד עברית בסתר, עד שב-27 ביוני 1941 נכנסו אליה הגרמנים.

ב-30 באוקטובר השתנו חייו, כשאלפים מבני העיירה הובלו לבורות ההריגה ונרצחו. בספרו "עיר ויער במצור" תיאר איך נשבע עם חבריו שניצלו: "לא יחזור עוד ה-30 באוקטובר. לא נלך לטבח ולא ניתן שהגטו ילך". הוא הכין את הגטו להתמודדות, עד שב-17 ביולי 1942 נודע, כי יהודי הורודזיי הסמוכה נרצחו.

"יהודים! נעמוד על נפשנו", קרא, ואכן, ימים ספורים אחר כך, כשבאו הגרמנים לבצע סלקציה בגטו, הם נתקלו בהתנגדות מזוינת. זה היה הגטו הראשון שמרד. אחרי שהגרמנים חיסלו את המרד ורצחו בין השאר את אביו ושלושת אחיו כתב חולבסקי: "נשמתי לתוכי את האוויר החרוך של הגטו השרוף ויצאתי עם חברי ליערות".

חולבסקי וחבריו הצטרפו לפרטיזנים בראיובקה והקימו כוח פרטיזנים יהודי ע"ש ז'וקוב, בפיקוד ליובה גילצ'יק. שנתיים נע ביערות, ובאחד הקרבות נפצע, ואיבד שמונה מתוך 11 חבריו. בלילה, ליד המדורה, הם דיברו על עולמם שחרב, אך אחד הלוחמים, בנימין ויטלינובסקי, כתב, כי "לבנו תמיד היה עם הארץ הרחוקה-קרובה", ויוסף הרכבי שר שם את שירה של רחל "ואולי לא היו הדברים מעולם". ב-12 ביולי 1944 שוחרר חולבסקי על ידי הצבא האדום והלך ברגל לעירו נייסביז'. בפתח ביתו, שאותו תפסה שכנה לשעבר, חיכה, "אולי מישהו יופיע. אולי".

עם תום המלחמה הקים עם יצחק צוקרמן את תנועת פח"ח (פרטיזנים, חיילים, חלוצים). בספרו "משלי" כתב, כי בדצמבר 1946, כשפגש בקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל את ישראל גלילי, הציג אותו צוקרמן בפני גלילי כ"הויפטקאמענדאנד פון דער יידישער ארמי" (המפקד העליון של הצבא היהודי). בהרצאה בקראקוב הרשים ניצולת שואה ששמה אידה ורסס. "היתה לי אמביציה להכיר אותו", כתבה לימים. היא תהיה לאשתו ואם ילדיו נאוה ואיציק (בתה ולה מתה בילדותה, והיא עצמה נפטרה ב-2010). באוגוסט 1948 עלה ארצה באונייה "ירדן" והצטרף לקיבוץ עין השופט.

יגאל וילפנד, חבר עין השופט, אומר, כי היה אחד היחידים בקיבוץ "שידע על תרומת ברית המועצות לניצחון במלחמת העולם השנייה, אך גם על נוראות המשטר הסטליניסטי והצורך להינתק מההערצה העיוורת לעולם המחר". בעדותו במשפט אייכמן הראה לתובע, גדעון האוזנר, קלף של ספר תורה שנשא עמו ביערות, ואותו ביקש להוריש לדורות הבאים.

חולבסקי היה ממקימי מוסד "מורשת" ועמד בראשו (1962-1966). חיים גורי, שחולבסקי הופיע בסרטו "פני המרד", אומר, כי "היה עם הלוחמים, אך העניק לנו את ספרי העדות שלו, שאין יקרים מהם". אכן, הוא השתתף בכתיבת "ספר הפרטיזנים", כתב שמונה ספרים, וקיבל דוקטורט באוניברסיטה העברית. את ספריו "סופת הכליון" ו"מרי ולוחמה פרטיזנית" תיאר מנחהו לדוקטורט, פרופ' יהודה באואר, כחלוציים.

כשקיבל את פרס משואה על ספרו "על נהרות הניימן והדנייפר" אמר, כי ניסה להעביר את העושר הפנימי של הוויית העיירה היהודית, שבה נאמר כי "די גאנצע וועלט איז דאך ניט וורט איין אמתן קרעכץ" (העולם כולו אינו שווה אפילו אנחה אמיתית אחת).

הסופר חיים באר, שלדבריו הפגישות עם שלום בעין השופט היו לאירוע מכונן בחייו, אומר, כי "כבה למגינת לבנו נרו של מחבר הספר 'כל זמן דאס ליכט ברענט' (כל זמן שהנר דולק), אבל על שולחננו ימשיך הנר הלא-כבה להאיר את המסע היהודי נורא ההוד שלו".



שלום חולבסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו