בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצמרת העסקית של ישראל ליוותה את סמי עופר למנוחות - הנה גם העשירים בוכים, כמעט

תגובות

כשהכניסו את הגופה לבית הקברות הישן של תל אביב, שוב נחשפה לעין כל האמת העירומה מכולן: התכריכים הם אותם התכריכים, אפילו הטלית שעוטפת אותם דומה להפליא לטליתות שעוטפות את גופות האביונים. מעפר באת ואל עפר תשוב, גם אם אתה סמי עופר, בשווי עשרה מיליארד דולר. חוץ מזה, הכל אמר שם אתמול הון וממון. הון - כן, אבל שלטון - לא. מרבית הפוליטיקאים הישראלים הדירו רגליהם אתמול מהלווייתו של הישראלי הכי עשיר שקם לנו. להוציא את אהוד אולמרט, סילבן שלום ומאיר שטרית, אף אחד לא בא, אולי הם טלפנו. האם עננת איראן, שעמדה כל העת באוויר גם אם איש לא העז להזכירה במישרין, מנעה מהם מלבוא ללוויה? קשה לדעת.

בינות לברושים נחים ברחוב טרומפלדור, מצבה בצד מצבה, האנשים שהיו לשמות של רחובות הכרך: דיזנגוף ואחד העם, שרת וגולומב, טשרניחובסקי וצ'לנוב, שמריהו לווין ופרופ' שור, גליקסון ובילינסון. לח"נ ביאליק מצבה גדולה במיוחד, מניה אשתו נחה לצדו תחת מצבה קטנה הרבה יותר, כך גם בני הזוג סימה וחיים ארלוזורוב, ברוח הימים של פעם; אחוזת קבר למקס נורדאו והמצבה הכי גדולה היא של צבי פרץ חיות, "מורנו ורבנו הרב". אתמול הצטרף אליהם גם איל ההון והאניות, סמי עופר, בחלקה האחרונה כמעט שנותרה בבית העלמין הדחוס הזה. אני אוהב את המקום הזה, ה"פר לשז" העברי שלנו, לא אחת שוטטתי בו לפי תומי. אתמול הוא מלא במאות מלוויו נשואי הפנים של עופר, בזמן שצבא הנהגים וצי המרצדסים חיכו בחוץ. פרקליטי צמרת ובנקאי צמרת, מי שהיו ומי שהינם. כל מי שמעטרים באחרונה עד זרא את טורי הרכילות של העיתונות הכלכלית, סוגדת העשירים - פתיחה פה וקונצרט שם, תערוכה פה וחופשה שם - באו ללוויה. אתמול הם היו בחתונת השבעה מיליון של תשובה, היום הם כולם בהלוויית העשרה מיליארד של עופר. יצחק תשובה הגיע עם כיפה מוזהבת, אולי מהחתונה. גם חלקם יזכו ודאי יום אחד לרחובות על שמם, ברוח התקופה.

זאת היתה הלוויה שקטה ומאופקת מאין כמותה, איש לא בכה, איש לא זעק כמובן, כיאות למעמד ואולי גם לגילו המופלג של המת. רק קולו של הבן עידן נשנק שוב ושוב, עד שלא לא יכול היה להמשיך לקרוא את נאום ההספד שכתב לאביו; איש החברה קדישא קרא במקומו. זה היה רגע יחיד, נוגע ללב, הנה גם העשירים בוכים, כמעט. אחיו, אייל, קרא את נאומו באנגלית, "מתוך נימוס לאורחים מחו"ל", מכנה את אביו "סמי", בלי "אבא" אחד לרפואה. גם כשכיסו את הקבר ברגבי העפר של טרומפלדור, מיהר אייל, המעט-זר, להעביר את הטורייה לאחר, בעוד עידן ממשיך להערים עפר. לא קשה היה לנחש אתמול מי משניהם היה הבן-של-אבא. בכל מקרה, לשניהם זאת היתה כנראה הפעם הראשונה בחייהם לאחוז בטורייה.

מוזיקת פופ רועשת שבקעה מאחת ממרפסות השכירות של הצעירים שמתגוררים מעל לבית הקברות הזה שיוותה למעמד את הרגע הגרוטסקי שלו. הון, הון, אבל איש לא יכול היה להסות את הרעש. אשה אחת תלתה כביסה במרפסת שממול. צבא שוטרים וסדרנים סגר רחובות ומשעולים, הכניסה אל מתחם הקבר הותרה לבני משפחה ול-V.I.P. על פי קוד שלא היה ברור כל צורכו, הרי כולם כמעט היו כאן V.I.P. האח השכול, יולי, הגיע במרצדס דיפלומטית והובל בכיסא גלגלים בידי עובד זר.

המספידים ספדו: דגש מיוחד הושם על תרומתו של עופר לביטחון - ללא שום קשר לפרשת איראן, כמובן, שרק יוסי רוזן, יו"ר בז"ן, העז לרמוז עליה: הוא התנצל על ש"לא הצלחנו להדוף את הגלים העכורים". מפקד חיל הים לשעבר, שלמה אראל, סיפר איך קנה סמי שלוש ספינות משמר לחיל הים ב-48' ועוד אחת ב-67', אין לו מושג מי שילם עליהן לבסוף; מפקד השייטת לשעבר, אלי גליקמן, שעכשיו הוא מנכ"ל חברת החשמל, סיפר איך סמי בנה אמפיתיאטרון ליחידה, וכל המספידים כולם העלו על נס את התרומות - הו, התרומות. "נמצאים כאן אלפי חיילי השייטת, אלפי הרופאים, אלפי הסטודנטים שעזרת להם", הפליג הרב יצחק גרוסמן ממגדל העמק.

השמש שעמדה ברום כבר כמעט והסתלקה, שלט מתכת פשוט נתחב באדמת הקבר הטרי: "עופר שמואל", היה כתוב עליו, ככל האדם, ולצדו הונח זר פרחים ועליו התנוססה הכתובת המקאברית, רבת המשמעות: "בטר פלייס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו