בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סערה בכוס מים

רק שינוי קוסמטי

תגובות

כל עניין קיצור החופש הגדול בחמישה ימים קיבל ממדים מופרזים ומגוחכים. הרי בלאו-הכי גורעים מכאן ומוסיפים מכאן, מה זה בעצם משנה - לא מעלה ולא מוריד, וכל הגורע מוסיף. האם אין זה אותו סיפור שמיכה מפורסם, שפעם מושכים אותה כלפי מעלה וחושפים רגליים, ופעם מכסים רגליים ומגלים פנים?

במשרד החינוך נתקבלה החלטה פזיזה, שלא כל השלכותיה נבדקו די צורכן במחשבה תחילה. אתמול חזר בו שר החינוך, גדעון סער, מהחלטתו - סוף מעשה; ועוד נחיה ונראה מה יהיה בשנה הבאה. קורה: זאת לא ההחלטה הנמהרת הראשונה שמתקבלת כאן, גם לא האחרונה מן הסתם, והלוואי שתימצא החמורה מכולן.

זה לא נעים לראות החלטה סגורה שנפתחת פתאום, אבל בהחלט לא חמור. הרי בלאו-הכי היה מדובר בשינוי מזערי, קוסמטי בלבד, שלא באמת משנה סדרי מערכת: במקום חופש גדול גדול אחד, היינו מקבלים חופש גדול קטן שני - שבועיים וחצי תמימים בין יום הכיפורים לסוכות, הכל כלול. אם קודם לא נותר זמן לימוד לפני החגים, אז לאחר "הרפורמה" נתבטלה תורה ביניהם. ובכל זאת, היה יותר מכובד והוגן, לו הופיע שר החינוך אתמול כדי לומר בפשטות - טעיתי, לא את הכל שקלתי. אבל סער בחר להפנות אצבע מאשימה כלפי ארגוני המורים, כאילו הם שתקעו פתאום מקלות בגלגליו. אין זאת אלא האשמת-שווא קנטרנית: ההסכמים בין הממשלה למורים גלויים וידועים, חישובי ימי החופשה והעבודה הם מן המפורסמות, ושום דבר חדש לא התגלה לפתע. אולי רק התברר לשר בימים האחרונים, שהדיבידנדים הפוליטיים והאישיים שקיווה להרוויח - שכרם עלול לצאת בהפסדם.

דווקא ארגוני המורים הוכיחו לאחרונה אחריות והרבה רצון טוב, משנתנו את ידם ל"עוז לתמורה" ול"אופק חדש", ואין זה ראוי לתלות את השיבוש האחרון בצווארם. אבל המורים כבר רגילים להיות אשמים. האם לא להם יצאו מוניטין של נהנתנים, שכל השנה רק עושים חיים בחופשות ארוכות ובלתי נגמרות? כאילו נמנו מורי-ישראל לאמלל את חייהם של הורי-ישראל בילדי-ישראל, שנופשים תמיד והופכים למיטרד משפחתי.

טעות גמורה, שמזמן ובזדון מפיצים אותה: המורות והמורים שלנו לא הביאו לעולם החינוך את החגים, המועדים והחופשות - זו לא המצאה ישראלית. יתרה מזו: הם לא עובדים פחות ימים ושעות בהשוואה לעמיתיהם במדינות ה-OECD ובמדינות אחרות; הם עובדים אפילו יותר. לעומת זאת, הם מרוויחים הרבה פחות, וכך ימשיכו להרוויח גם לאחר כל החידושים והשיפורים. אלו הן עובדות, שגם עליהן נוהגים אצלנו להתווכח.

סערה בכוס מים, שתחלוף בעוד ימים ספורים; ועד לסוף שנת הלימודים, עוד יישאר מספיק זמן לשיעורי אזרחות טובה במערת המכפלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו