בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העגלה העלקטרית של ירושלים המנדטורית

פרויקט התחבורה שהקדים ב-93 שנה את הרכבת הקלה

תגובות

ב-1910 התפרסמה בעיתון "החבצלת" מודעה קטנה שדיווחה על החלטות "פקידות העיר ירושלם". בסעיף השני מופיעה ההחלטה "לייסד בה עגלות מסע עלקטריות". בשפת ימינו, הכוונה היא להקמת רכבת קלה. הקבלנים התבקשו להגיש את הצעותיהם, "עד סוף ירח חזיראין הבע"ל".

רק 101 שנים מאז ההחלטה ובעוד חודשיים, אם לא יחול שוב שינוי של הרגע האחרון, תחל לפעול הרכבת הקלה בירושלים. הידועה גם כרכבת הקלה הראשונה בארץ ובוודאי בירושלים. אלא שהתואר הזה הוא טעות היסטורית שעושה עוול לרכבת הקלה הראשונה האמיתית של ירושלים. לפני יותר מ-90 שנה כבר נסעה בירושלים רכבת קלה, מונעת על ידי קטר בעל מנוע קיטור, שהוקמה בידי הצבא הבריטי תוך כדי מלחמת העולם הראשונה. הרכבת שירתה את צבאו של אלנבי בכיבושיו מצפון לירושלים.

ההשוואה בין שני הפרויקטים אינה הוגנת. בוני הרכבת הבריטים לא היו צריכים להניח מסילות בלב אזור אורבני צפוף, לא היו צריכים לפנות תשתיות קודמות ולא התמודדו עם פריסה של תשתיות מודרניות. גם אין מה להשוות בין הטכנולוגיות ויכולת הנשיאה של הקרונות המודרניים לאלו של הבריטים. ובכל זאת, ההשוואה הזו מעלה מחשבות עגומות על התקדמות הטכנולוגיה האנושית ועל הבירוקרטיה הישראלית. 11 שנים לקח לבנות את הקו הראשון של הרכבת הקלה הנוכחית, שכולל 13 ק"מ של מסילה מהר הרצל ועד לפסגת זאב. הבריטים, לעומת זאת, בנו מסילה באורך 30 ק"מ בארבעה חודשים בלבד, בין מאי לספטמבר 1918, בין המושבה הגרמנית לאל-בירה, שבפאתי רמאללה. תפקידה של הרכבת הבריטית התמצה בהעברת תחמושת, דלק ומים לכוחות הבריטיים.

הפרשה העלומה הזו בתולדות התחבורה בארץ כמעט ולא נחקרה בידי היסטוריונים ישראלים. פנחס פיק חיבר מאמר קצר על תולדותיה שהתפרסם ב-1981 בכתב העת "קרדום", וזאב וילנאי הזכיר אותה בספר שחיבר על תולדות ירושלים המודרנית. הרכבת הוזכרה גם במאמרים על רכבות במלחמת העולם הראשונה. שימוש במסילות ברזל כדרך ליצירת ציר אספקה צבאי היה נפוץ במלחמת העולם הראשונה. המסילה הירושלמית השתלבה כחלק ממערך מסילות שהחל בסיני והסתיים בחיפה. פיק ציין כי הצורך במסילה באזור ירושלים התעורר לאחר שהחזית בין הבריטים לטורקים עברה לאזור אל-בירה, לא הרחק מרמאללה. הכביש המוביל לשם היה צר ומשובש ולא הצליח לספק את צורכי הצבא.

850 פועלים ערבים

הקמת המסילה הוטלה על קולונל ג'ורדון בל, שתוארו היה "הממונה על הרכבות הקלות בארץ ישראל". בל פיקד על פלוגת בוני המסילות 272 של חיל ההנדסה הבריטי, ובעבודה הועסקו 850 פועלים - מצרים וערבים מהארץ. במחיצתם, כותב פיק, היו נשים שהועסקו ב"הובלת אדמה, חצץ ואבנים".

מסלול המסילה היה מפותל מאוד וחצה את ירושלים, ככל הנראה בשל רצון הבריטים להימנע מעבודות חציבה מורכבות והצורך להימנע משיפועים חדים. התחנה הראשונה היתה במושבה הגרמנית, בצומת הרחובות הרכבת ומסריק של ימינו. משם טיפסה הרכבת לעבר טלביה ורחוב הפלמ"ח של ימינו וירדה לעבר רחוב הרב ברלין. "במקום זה נבנה עיקול חסר תקדים בחדותו", כתב פיק, "כאן יכול היה נהג הקטר לברך את נוסעי הקרונות האחרונים כאשר חלפו זה ליד זה בכיוונים מנוגדים". משם ירדו הפסים לעבר עמק המצלבה ומשם לגבעה בה לימים הוקם משכן הכנסת. משם לעבר בנייני האומה של ימינו, שכונת סנהדריה, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית, בדרכה צפונה לעבר שועפט ואל-בירה.

הן פיק והן וילנאי מזכירים שרידים של הרכבת הבריטית בפינות שונות בעיר - סמטה בין רחובות הפלמ"ח לרב ברגלין שהיא "חסרת כל היגיון תחבורתי", כפי שכותב פיק, שנבנתה ככל הנראה על סוללה שהונחה בידי בוני המסילה, ועמוד של עגורן נייד ששימש את הרכבת ונותר מיותם בשטח תחנת הרכבת הישנה ועוד. אולם בירושלים של ימנו קשה עד בלתי אפשרי לאתר את השרידים הללו. עם זאת בהחלט יתכן שחלק מהרחובות והשבילים המוכרים משחזרים את תוואי הרכבת הנעלמת.

מהמסילה לסורגים

ממסילת הרכבת המקורית לא נשאר דבר, אך את שרידיה ניתן ככל הנראה למצוא דווקא במוזיאון אסירי המחתרות, במגרש הרוסים שבירושלים. המוזיאון נבנה במבנה בית הכלא המנדטורי. באחד הימים גילה חוקר ירושלים דורון הרצוג, כי הסורגים שעל חלונות המבנה עשויים ממסילות ברזל. השימוש המשני בפלדת הפסים היה נפוץ, וסביר להניח שבית הכלא בירושלים עשה שימוש במסילות שנעקרו בסביבת העיר. חן מלינג, סגן מנהל מוזיאון הרכבת בחיפה השייך לרכבת ישראל, הוא ככל הנראה המומחה הגדול ביותר לתולדות הרכבות בארץ ישראל. לדעתו לא ניתן לאשר או להפריך את הטענה שהפסים שהפכו לסורגים נלקחו מקו הרכבת הקלה בירושלים.

הרכבת תועדה בידי צלם אלמוני והתמונה המפורסמת ביותר שלה היא מעל קברי הסנהדרין, כיום בלב שכונת סנהדריה שבצפון ירושלים. מלינג מזהה את הקטר בצילום כקטר של חברת בולדווין מפילדלפיה, שייצרה בתקופת המלחמה קטרים רבים מסוג זה בעבור הצבא הבריטי. הצבא הבריטי החל להשתמש ברכבת עוד לפני שהפרויקט הסתיים. היא סיפקה את צורכי צבאו של אלנבי במשך כמה חודשים, אולם בסוף 1918 התרחקה החזית צפונה והרכבת הירושלמית הפכה מיותרת. המסילה פורקה והירושלמים נידונו לחכות יותר מ-90 שנים עד לרכבת הקלה הבאה.



הרכבת העתיקה ב-1918. למטה: הסורגים במוזיאון אסירי המחתרות


תצלום: דניאל בר און



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו