בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצריף האחרון של החלוצים היקים בנהריה ניצל מהריסה

מאבקם של אחד מוותיקי העיר ושל סטף ורטהיימר סייע לשמר את הצריף משנות ה-30 של המאה הקודמת ולהעבירו למוזיאון בתפן

תגובות

צריף העץ הקטן, מחופה פח גלי, שניצב בפינת הרחובות ויצמן וחניתה שבנהריה, סימל לרבים את ימי עליית היקים ארצה ואת העיר הצפונית בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

זהו אחד מצריפי המגורים הראשונים בנהריה והוא שימש למגוריהם של בני משפחת שצמן, שהגיעו לעיר בשנת 1936, בעיצומה של העלייה החמישית. הוגו צבי שצמן ורעייתו גרטרוד עלו לארץ ב-1934 מגרמניה. בשנת 1935 רכש שצמן חלקת אדמה בנהריה והקים בה שני צריפים, הגדול למגורים והקטן שימש למחסן. צריפים דומים עמדו בנהריה שנים רבות ושימשו את ראשוני המתיישבים, אך נכנעו לשיני הזמן ונהרסו. ב- 1946 מכר שצמן את חלקת האדמה עם הצריפים למשפחת פיסקר. הצריף הגדול נשאר במקומו, כשריד אחרון ל"צריפי היקים", ושימש את צורכיהם המשתנים של הדיירים המתחלפים.

לפני כמה חודשים כמעט ונמחק הזיכרון הזה. "הודיעו לי שהאדמה נמכרה והקבלן עוד מעט יהרוס את הצריף", סיפר אתמול אנדריאס מאייר. מאייר, בן 90, איש חדור תחושת שליחות לשימור מורשת היקים בנהריה, נזעק להציל את הצריף. "התקשרתי למועצה לשימור אתרים ומיד הם הסכימו אתי שחייבים להציל את הצריף", מספר מאייר.

הוא היה משוכנע שמקומו של הצריף בחצר "בית ליברמן" המשמש מוזיאון לתולדות נהריה, אולם לדבריו העירייה דחתה את הצעתו. בלית ברירה פנה למוזיאון ליהדות דוברת גרמנית ושם, בסיועו של התעשיין סטף ורטהיימר והמועצה לשימור אתרים, החלו בהצלת הצריף.

הצריף פורק ונבנה מחדש במוזיאון ולדברי מנהלת המוזיאון, רותי אופק, הוא כבר הפך לאחת החוויות המרגשות ביותר למבקרים במוזיאון. "אנשים נכנסים ומתמוגגים. משפחות נכנסות לצריף ומספרות את סיפורן וכאן זה מוחשי. למשל, איך תסביר לילד שעבור סבו השירותים היו סיר הלילה הזה", היא מצביעה על סיר אמייל מתחת למיטת ברזל.

לדבריה, "כאן ניתן לראות איך אנשים שבאו מתרבות דיור שונה כל כך, התעקשו להביא איתם לתוך הצריף הפשוט הזה את התחרה ואת מחזיק הסירים הרקום. הם שמרו על התרבות בתוך הצריף ובתוך מציאות החיים הקשה והם לא חשבו שהם דפוקים ומסכנים, אלא היו שמחים שזכו להינצל מאימת הנאצים".

מאייר מספר שמרבית העולים לא יכלו להרשות לעצמם מגורים ברמה גבוהה יותר. הצריף של משפחות שצפן ופיסקר היה בגודל של 40 מטרים רבועים, והיו צריפים גדולים וקטנים ממנו, "כל אחד לפי יכולתו". חלק מהריהוט, הציוד, הספרים, הרקמות והתמונות, שהיו בתוך הצריף, הביאו עמם העולים בליפטים מגרמניה.

"כל אחד כמעט היה דוקטור או עורך דין", מספר מאייר, "וכאן הם הפכו לחקלאים, בשעה שהם אפילו לא ידעו מהיכן מטילה התרנגולת". כדי להמחיש את חתך האוכלוסייה שהרכיבו אז היקים בנהריה הוא מספר על מקרה שבו התעלף נוסע בקו האוטובוס לעיר. אחד הנוסעים זעק "רופא" ובתגובה קמו 7 נוסעים. "שבו", אמר הנהג, רופא בעצמו, "אני הרופא כאן".

"אלו היו אנשים צנועים שכל אחד מהם עשה הכי טוב בתנאים שמצאו פה", אומר סטף ורטהיימר, שבא לנהריה כחייל משוחרר אחרי מלחמת העצמאות.

לדברי אופק ומאייר, התעלמות עיריית נהריה מפעולות הצלת הצריף "מסמלת את חוסר הכבוד לראשוני נהריה וראשית נהריה". אגב, באחרונה אף ביקשה העירייה למחוק את שמו של רחוב חניתה, המסמל את זיקת העיר לקיבוצי חומה ומגדל בגליל המערבי. באופן סמלי באותו רחוב היה גם צריף היקים ששרד. גם ארכיון ובו עושר של פריטים ומסמכים מראשית העיר עומד נעול וללא טיפול ושימוש הציבור. "אולי מנסים לשכתב את ההיסטוריה של העיר", אמר בכאב מאייר.

אופק, אגב, סירבה בתחילה לקבל את הצריף לתחומי המוזיאון בתפן משום שטענה כי "הוא שייך לנהריה ושם מקומו. רק כשהבנתי שאם לא אקבל אותו הוא ייהרס, נרתמנו לפעולה".



ורטהיימר, מימין, ומאייר, השבוע בצריף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו