בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלהט נגד העוולות

לוטה גייגר, יקית מתקופת המנדט, 1914-2011

תגובות

כשנולדה לוטה (שרלוטה) ארון בברלין, בישר אביה במכתב למשפחה בווינה, כי "זו ילדה חסונה, מסתערת על חזה אמה כמו החיילים האמיצים שלנו על הגנת המולדת". אביה מת זמן קצר אחר כך, ועם אמה היו לה חיכוכים רבים, בשל אופיה המרדני. היא סירבה להשתחוות לפני דוכסית שעברה ברחוב, ובראיון לדינה שפט מ"יד ושם" הסבירה, כי "האומנת שלי אמרה שגם הדוכסית הולכת לבית כיסא בדיוק כמוני". כשהרב סטר לתלמיד שלא ידע את פסוקו, היא קמה ואמרה: "אני לא מוכנה להשתתף בשיעורי דת ולראות איך מכים ילדים". יצאה ולעולם לא חזרה.

את בית הספר האמיתי שלה מצאה ברחוב, באנשים שפגשה, בחיים. היא סמכה על תחושות הבטן שלה, שמעולם לא הכזיבו. כשזר הציע לה בחשמלית להתלוות אליו, ואף קנה לה גלידה, היא לא היססה. האיש, אוואלד קניג, מורה וקומוניסט, פתח בפניה את עולם הספרות הקסום והיה לאביה הרוחני.

ב-1 באפריל 1933 נדהמה, כשמול חנות הסיגרים של "לוזר אונד וולף" עמד ציבור גדול וצרח "יהודים החוצה". הדם עלה לראשה, והיא נדחקה פנימה וביקשה לטלפן לידיד נעוריה ארנולד. "אנחנו חייבים להסתלק מכאן", אמרה לו. ביציאה מהחנות פילסה לה דרך בתוך האספסוף המתלהם, לוחשת לעצמה: "לוטכן, ראש למעלה, היי גאה". זמן קצר אחר כך ירדה מהאונייה אל הסירה שהובילה אותה אל נמל יפו, ולא הביטה לאחור.

לינדה גרנט, מחברת "When I Lived in Modern Times", שמעה ממנה על התרשמותה מתל אביב: "הלם. לא כמו ברלין, כמובן, אבל האווירה היתה נפלאה בעבור אדם צעיר. תחושת אחווה, כולם הכירו את כולם, לאיש לא היה כסף. כבר בברלין הייתי פמיניסטית וסוציאליסטית, והנה ניתנה לי הזדמנות להשתתף בניסוי חברתי גדול, שבו ניצור כולנו את ברלין החדשה". בניסוי זה ייעדה תפקיד מוביל לאינטלקטואלים האירופים שהגיעו, ואשר יסחפו אחריהם את שאר יושבי הארץ, הערבים והיהודים ממזרח אירופה (אוסט-יודן).

כדי לרצות את אמה התחתנה עם החבר ארנולד, אך ברחה ממנו אחרי שבועות ספורים. כשאמה באה לבקר ב-1937 היא הפצירה בה להישאר, אבל האם סירבה. היא לא ראתה אותה עוד. לפרנסתה עבדה כמחלקת עיתונים, יוצקת בלוקים, עוזרת בית ומלצרית. אחר כך ירדה לעבוד במפעלי האשלג בקליה, שם התחברה עם גד גרנך, עוד יקה מיתולוגי.

משם עברה לירושלים, התחתנה עם הפיסיולוג פרופ' אלכסנדר גייגר, וילדה את גדי. היא עבדה בצנזורה הבריטית במחלקת עבודות ציבוריות, התקרבה לרעיונות של "ברית שלום", ולהדרה לזר, מחברת "המנדאטורים", סיפרה על ירושלים הקסומה של תקופת המנדט: "היתה הרגשה שאת נמצאת במרכז תרבותי... אנשים הלכו לקפה ?וינה' לשחק שח ולקפה ?אירופה'..., קפה גדול, עם גינה, עם דקלים, עם מלצרים שלבושים כמו שצריך, עם מוסיקה אחר הצהריים".

בשלהי המנדט התאהבה לוטה במייקל ברייאנט, מנהל חברת החשמל הירושלמית. כפי שכתב עליהם תום שגב בספרו "ימי הכלניות: ארץ ישראל בתקופת המנדט": "הבריטים מסתלקים, איש עוד לא תפס את מקומם, העיר שייכת לכולם ולא שייכת לאיש, לרגע קט אנשים משתחררים מאחיזתה של ההיסטוריה וחיים רק את עצמם. הנה ימים יפים גם לאהבה אסורה ובלתי אפשרית בין איש אנגלי לאשה יהודייה". עם קום המדינה הועמד ברייאנט למשפט הפלילי הראשון בארץ, באשמה שמסר לערבים רשימת צרכנים יהודים שקיבל ממאיר טוביאנסקי (זה הוצא להורג על כך, אחרי משפט שדה). לוטה התרוצצה ממשרד למשרד במאמץ להביא לשחרורו.

אחרי קום המדינה עבדה שנים רבות במפעלי רוגוזין באשדוד, וכשפרשה החלה להתנדב באגודה לזכויות האזרח. מרים לידור, לשעבר דוברת האגודה, מספרת איך האשה הנחרצת, הבלתי שגרתית, התקוממה בלהט נגד עוולות (לבנה אמרה: "ברחתי מפשיזם אחד, אין לי כוח לברוח מפשיזם אחר"), איך נהנתה ממוסיקה, סרטים, ספרים והאזנה לבי-בי-סי, "כי שם מדווחים אמת". פרופ' רות גביזון, כלת פרס ישראל לחקר המשפט, לשעבר נשיאת האגודה, מסכמת: "הלוואי שאזכה להזדקן כמוה".



לוטה גייגר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו