בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | ניר ברעם חזר עם דניאל כהנמן לשורשים הריבועיים

50 שנה לאחר שפיתח את מודל ההערכה לחיילים, שב אתמול חתן פרס נובל בכלכלה, הפרופ' דניאל כהנמן, לבסיס תל השומר. מה שהתחיל כביקור נוסטלגי ופגישת מחזור עם חבריו לפלוגה, הפך לראיון על הבורסה, פיקוח על הכלכלה ויצורים רציונליים

תגובות

בהזדמנות זו יש להודות כי מאז עמדתי על דעתי אהבתי להמר. יש הטוענים שההימור אינו עניין רציונלי ולמעשה המהמר מפעיל מידה רבה של אינטואיציה, גם כשנדמה לו שהוא מסתמך על מודל שאמיתותו אינה מוטלת בספק. אני סבור שהתועלת הנפשית שבאקט ההימור - השהות בקזינו מעלימה את ההמולה הרוחשת בתודעה, העולם החיצוני על מורכבותו המייאשת נסוג לאחור ואיך לך דאגה אחרת מלבד הניצחון - שווה את ההפסדים.

בשנים האחרונות עברתי למשחק קצת פחות מסוכן, פחות שרירותי ולכאורה בעל היגיון מסוים: הבורסה. בסכומים קטנים להחריד כמובן. והנה ראו זה פלא: התוצאות שהשגתי בבורסה היו גרועות לאין שיעור מאלו שהשגתי בשולחנות הבלק ג'ק. בעודי מסתמך על עצות "מומחים", מאמרים שקראתי ודירוגים של חברות, קניתי לפני כחודשיים מניית בנק אמריקאי: בנק אוף אמריקה. מאז המניה צללה בעשרים אחוז. חברת הטכנולוגיה שמניותיה הלהיבו אותי נקלעה למאבקי שליטה, ואפילו מניית בתי הקזינו נקלעה למשבר לא מובן (הם לא עושים כסף מהקזינו הזה בסינגפור?). לכן קפצתי על ההזדמנות לפגוש את פרופסור דניאל כהנמן, חתן פרס נובל בכלכלה לשנת 2002, שזכה בפרס בזכות מחקריו הפסיכולוגיים על התנהגותם של בני אדם בשדה הכלכלה, או ליתר דיוק החלפת ההנחה, שהיתה מקובלת עד אז, כי הסוכן הפועל בשדה הכלכלי הוא רציונלי. הסוכן אולי רוצה להאמין שהוא פועל באופן רציונלי, הסבירו כהנמן ושותפו עמוס טברסקי ז"ל, אך למעשה הוא איננו יכול לקיים את השאיפה הזאת. אם מסתכלים קצת על העולם שבחוץ זה נשמע הגיוני, לא?

הארץ של הסופרים | 53 סופרים ומשוררים ממלאים את מקומם של כתבי "הארץ" רוצים להגיב לסופרים? כנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

הנקודה הפחות הגיונית היא נסיבות הפגישה: בשנות החמישים, בהיותו עתודאי, עסק כהנמן בכתיבת מודל למבחני ההערכה של חיילים, כלומר האופן שבו הצבא (באמצעות חיילים-מאבחנים) בודק את חייליו ומאבחן את הפוטנציאל שלהם. הוא גילה אז שהמבחנים הקיימים נכשלים בניבוי ההתנהגות והישגי החיילים בשנות שירותם והציע מודל משופר, שבשינויים משמעותיים למדי מיושם עד היום. עכשיו, חמישים ומשהו שנים לאחר מכן, הוא חוזר לתל השומר לביקור, מלווה בסופר הכותב את הביוגרפיה שלו, כדי לשמוע אילו שינויים חלו במבחני ההערכה.

ברחבה שמחוץ לבניין מתקבצים ומפטפטים באנגלית חיילים וחיילות במדים כהים ובהירים, משקפי שמש אופנתיים, לק בציפורני הרגליים. דברים קרו בצבא מאז שעזבתי. מייקל לואיס, הביוגרף של כהנמן, נבהל קצת מגודל הפמליה ואולי היה נבהל אף יותר לו היה יודע ששמו כמעט גרם למהומה זוטא בתל השומר. אחד מנערי דובר צה"ל החרוצים סיפר שכאשר שמעו החיילות שאת הפרופסור כהנמן המכובד, זוכה פרס נובל בכלכלה, מלווה מייקל לואיס, מיד הודיעו כי יופיעו למפגש בהמוניהן. והאמת היא שגם אם הן היו מגיעות לבסוף ופוגשות במייקל לואיס הסופר לא היו מתאכזבות: בחור נאה ושרירי הנע בחלל במעין זקיפות מעוררת השתאות ומפיץ סביבו אווירה של ענייניות לבבית.

אל"מ אביבה שקד, מפקדת המרכז למדעי ההתנהגות בצה"ל, היטיבה להסביר לפרופסור על השינויים שחלו בשיטות ההערכה של צה"ל. היא הבהירה שאחד המיתוסים הנפוצים בדבר החשיבות של גורמים כמו מעמד סוציו-אקונומי, הורים גרושים וכו' לקביעת הקב"א הוא שקר. ואז דיברו כולם על הפוטנציאל של החיילים העתידיים ועל הצג הופיעו מושגים כמו אפשרויות, איכות, בחירה, ואני נזכרתי שההצעה הראשונה שקיבלתי מהצבא היתה קורס נהיגה. ניגשתי אל פרופסור כהנמן והצהרתי שיש לי כמה שאלות בענייני כלכלה. "אני לא מבין בכלכלה אפילו שיש לי פרס נובל בכלכלה", הוא השיב. טוב, תשובה שבהחלט דורשת אסטרטגיה חדשה. "ובכל זאת, מעניין אותי ההבדל שעליו כתבת בעבר בין מטרות חברה או בנק (יציבות, תוכניות לטווח ארוך וכו') לבין מטרות הסוכנים שמנהלים אותם ורוצים רווח מידי, סיפוקים מידיים והצלחה אישית. האם זה אומר בעצם שכל החברות שאנחנו מכירים הן מטבען גופים לא רציונליים?"

"זו הטעות של אלן גרינספן", השיב כהנמן, "הוא ראה בחברות יצורים רציונליים שיקבלו החלטות ברוח הזאת, אבל הוא לא הבין שהסוכנים שמנהלים אותן אינם בהכרח רציונליים ושיש להם מטרות אחרות, מידיות. כלומר, צריך להבין שהסיכונים אותם נטלו הבנקים באמת לא היו רציונליים עבור הבנקים, אבל בגלל שיטת התמריצים בארצות הברית, הסיכונים הללו היו סבירים בהחלט בשביל הסוכנים. אחרי הכל הם לא ישלמו את ההפסדים העצומים שנגרמו בעקבות החלטותיהם מכספם הפרטי".

מכאן עברנו כולנו להדמיה משעשעת: כהנמן רואיין על ידי מאבחן כאילו היה נער העומד לפני גיוס. הוא השיב לשאלות בהרחבה ובאדיבות, סיפר על אמו ועל אביו שנפטר בצרפת בשנת 1944 (יש לציין כי משפחתו של כהנמן נמלטה מידי הנאצים כמה פעמים בימי מלחמת העולם השנייה ואביו שנפטר בשנת 1944 לא חזה בתבוסתם הסופית), הוא דיבר על אהבתו לספרות יפה, לשחמט ולשחייה בבריכת ימק"א. כמו כן סיפר על התלבטותו בגיל 14 אם להיות דתי (לבסוף הגיע למסקנה "שאלוהים לא מתעניין בי ולכן אין שום סיבה שאתעניין בו").

בסיום הראיון הביע כהנמן עניין רב בעובדה שהמאבחן שראיין אותו לא נתן לו ציונים בזמן הראיון. "עכשיו נותנים ציונים אחר כך", הסבירו לו, כדי ליצור תחושה של קרבה בין המראיין והמרואיין. "הראיון עבר שינוי לכיוון הקליני", הוא מסביר, "פעם הראיון היה יותר תעסוקתי".

כהנמן התעקש שזה מהותי להעניק ציונים תוך כדי הראיון, אחרת "אפקט ההילה" יהיה זה שאחראי לציונים, כלומר הרושם הכללי שהותיר המרואיין על המראיין יגרום להאחדה של הציונים בנושאים השונים. לאחר מכן בדיון של כהנמן ומייקל לואיס הנלהב עם המאבחנים הצעירים עלו בעיקר סיפורים על מרואיינים משונים: למשל אחד ששרף את ביתו ואחר כך כמעט הצית את סבתו, אבל בסופו של דבר שירת בצבא. "העם היהודי תמיד מוכן להגן על המולדת", המהם הבחור מדובר צה"ל. יש סיכוי סביר שהדברים לא נאמרו באירוניה. הדור הזה יותר פטריוטי מהדור שלנו, אין ספק. ועוד דבר בהקשר לדור הצעיר: קשה היה שלא להתרשם מיכולת ההתנסחות שהפגינו המאבחנים והמאבחנות. הולך ופוחת הדור? ממש לא. אולי רק הביקורתיות שלו.

"פרופסור כהנמן", ניצלתי הזדמנות בשעה שטפסנו במדרגות, "עסקת בנטייה של אנשים להיצמד אל המצב הקיים ולראות בו נקודת מוצא המארגנת את ציפיותיהם. אולי בגלל זה, גם אחרי המשבר, אין דיון רחב יותר סביב השיטה הקפיטליסטית בכללותה? אולי אנו נאחזים בה כי היא פשוט קיימת?" לדברי כהנמן, "קשה לי לתת תשובה ברורה. ברור שיש מתח בין הענקת חופש לכלכלה כדי שתוכל להוציא מאנשים את המיטב, ובין הפיקוח על פעולת האנשים. אני סבור שיש נזק בפיקוח חזק מדי. אבל מצד שני יש להבין שארגונים פיננסיים, גם בגלל שיטת התמריצים הנהוגה בהם, לא פועלים בהכרח לטובת הכלכלה ומקבלים סיכונים מסוימים שעלולים להזיק לכלכלה כולה וגם לעצמם. הדבר הזה דורש תשומת לב". "האם האדם הממוצע יכול בכלל להשקיע באופן רציונלי? תמיד יהיה חסר לו מידע רב, לא? אולי תמיד נהיה אינטואיטיביים?" כאן כהנמן היה חד משמעי ופסקני: "אדם שמתנהג בשוק בצורה אינטואיטיבית עושה שטות".

דיברנו על אחד מממצאיו: אנשים העדיפו להרוויח בוודאות 900 שקלים, מאשר לקבל אפשרות של 90% להרוויח 1,000 שקלים. אך בשאלה ההפוכה, האם להפסיד 900 שקלים או לזכות בסיכוי של 90% להפסיד 1,000 שקלים? רובם בחרו באפשרות השנייה. בעיני כהנמן, הצירוף של שני הממצאים האלה מעלה כי מדובר בבחירה לא רציונלית. מדוע זה קורה? משום שתגובת האנשים להפסדים חזקה יותר מתגובתם לרווחים באותו סדר גודל בדיוק. שאלתי אותו איך אפשר לנטרל את הנטייה הזאת ולפעול באופן פחות אינטואיטיבי, שהרי לדבריו, האינטואיציה מועדת להטיות שיטתיות ולטעויות, וביטחון האנשים בהשערותיהם לרוב איננו נובע מאמינות העדויות שניצבות לפניהם.

"השיטה הטובה ביותר להתגבר על שנאת ההפסדים היא לחבר הרבה החלטות ביחד. זו הפעולה שעושים אנשים בתחום העסקים", אומר כנהמן. "הם לא בוחנים את התוצאות הכספיות של כל החלטה בנפרד, אלא מחברים את התוצאות של מספר רב של החלטות. גם המשקיע צריך להיות ער לנכונות הביטוי 'you win some, you lose some'. אדם שמאמץ את המשפט הזה בהשקעותיו מנטרל במידה רבה את האפקט הלא רציונלי".

"ומה לגבי חלוקת ההון בישראל?" שאלתי, "האם העובדה שרוב האנשים מקבלים את שלטון עשרים המשפחות עם אחזקות התמנון שלהם בכל תחומי המשק, היא רציונלית? הרי זה נוגד באורח ברור את האינטרסים של רוב האזרחים. אולי גם כאן עובד אפקט המצב הקיים?" "בהיותי איש שגר בחוץ לארץ אני משתדל לא לחוות את דעתי על דברים שקורים בארץ", עונה כהנמן, "אני זוכר שכאשר גרתי בארץ ואנשים מבחוץ היו עושים זאת, התרגזתי נורא. ולכן, למשל, המכתב עליו חתמתי ביחד עם אנשי רוח נוספים הקורא למדינות אירופה להכיר במדינה פלסטינית בספטמבר, הוא דוגמה ייחודית, ועשיתי את זה בגלל שחשתי שזו באמת סוגיה מכריעה".

בעודי מפשפש בניירותי, שם כתבתי עוד שאלות רבות בשלל נושאים (לפעמים זה לא מועיל להתכונן יותר מדי), הסתערו לעברו של כהנמן אנשים לבני שיער ששירתו איתו בצבא, חברים מימי העימותים הסוערים בדבר שיטות האבחונים. אמנם עשיתי כמה צעדים כדי להשתלב בדבוקה הזאת, אך נדחקתי הצדה לעבר מגשי הסנדוויצ'ים שגם הם נראו דשנים יותר מאשר אלה שזכרתי מימי כחייל. לבסוף החלטתי לוותר על עוד מאמץ להתקרב אל כהנמן וחבריו הוותיקים: אדם רציונלי הרי יודע שאי אפשר להתחרות בחבר'ה מהפלוגה.



הפרופ' כהנמן , אתמול עם ניר ברעם ואחד המאבחנים בבסיס תל השומר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו