בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחת היום | "דליה מרוז, סיפור האהבה עם הפילהרמונית נגמר?"

תגובות

בשבילה, דניאל בארנבוים יתפנה מעיסוקיו כדי לשוחח בטלפון, לאנג לאנג יעניק לנכד שלה כרטיס לרסיטל בקרנגי הול, ואפילו ליאונרד ברנשטיין, בזמנו, יירד אליה מדירתו בניו יורק כדי לשבת על כוסית ויסקי ולשוחח על סרט בכיכובו למען התזמורת הפילהרמונית הישראלית. זו דליה מרוז, הדוברת ואשת יחסי הציבור של הפילהרמונית, קיבוצניקית לשעבר, "ג'ינג'ית", כפי שקרא לה המנצח ריקרדו מוטי כשנכנסה, לא קרואה, למשרדו באופרה לה-סקאלה וביקשה ממנו להתראיין, בניגוד למנהגו, למסיבת עיתונאים. הלב של הפילהרמונית, הנפש שלה, מליצת היושר הגדולה שלה, שב-17 השנה האחרונות הפכה שם נרדף לתזמורת ובחצי השנה האחרונה בנתה מערכת תקשורתית ענפה לקראת חגיגות ה-75 שלה בדצמבר. שלשום, בהודעה דרמטית, בישרה הפילהרמונית על פיטוריה בעונה קשה, בה עוזבת התזמורת את אולמה הנסגר לשנה לשיפוצים, וצריכה להתמודד עם המשבר שאולי יצוץ בעקבות זאת.

התחושה בקרב מי שמכיר את ההיסטוריה שלך בפילהרמונית היא שהפיטורין שלך הם כמו פרידה ממשפחה, כמו גירושין.

"ממש ככה. גירושין שגורמים כאב. ואני מודה: כאב גדול. אני הרי מחוברת לתזמורת כבר מגיל 8, כשאבא שלי לקח אותי לקונצרטים. מגיל 8 הערצתי את המנצחים הגדולים, ולא נגמלתי מזה. בגיל 16 הכרתי בהיכל התרבות חבורה בגילי והתפלחנו לקונצרטים. היום כולם פרופסורים, ואחד מהם הוא אפילו נגן בפילהרמונית, רפי גלזר. אמרתי לרפי שיום אחד אכנס להיכל עם כתר על הראש, זקופה, לא מתפלחת. כמו שהחברה אז היו מטורפים אחרי אלביס והיום אחרי כוכבי רוק כמו מדונה אני הייתי מאוהבת במנצחים - צ'ליבידקה, ליאונרד ברנשטיין".

ובמי מהם היית מאוהבת הכי חזק?

"כבר אז החיבור הכי גדול שלי היה עם זובין מהטה. כשהוא ניצח הייתי רצה לבמה, ויושבת הכי קרוב שאפשר, והייתי קולטת את המבט שלו. יום אחד נסעתי עם אייבי נתן לקונצרט בקיסריה, וכשנגמר הקונצרט הוא הציע לי: "בואי דליה, נאכל ארוחת ערב עם זובין". אני? זובין?! הלוא זאת הייתה משאת נפש! וכשישבתי מולו בארוחה כולי רועדת מהתרגשות הוא נעץ בי עיניים ואמר לי: ?את - אותך אני מכיר! אייבי, מי זאת?', ופנה אליי ואמר: ?יו אר סטנדינג אין פרונט אוף מי אברי קונסרט!'. וכשהתזמורת החליטה שאקבל את תיק יחסי הציבור והציגו אותי לפניו, הוא אמר לי: ?ידעתי שזאת את, את היחידה שמסוגלת באמת להיות הדוברת שלנו'".

לפי ההתלהבות שלך מהעבודה לא נראה שנרגעת מאז.

"אני מרגישה שאני מזריקה את התזמורת לווריד. מהחוויה במסיבת העיתונאים הראשונה שארגנתי עם זובין, שהייתה האושר בהתגלמותו, ועד היום, אני מרגישה בת מזל. כשראיתי איך ביפאן ובאוסטרליה אנשים נדחפים אל זובין, מעריצים אותו, הייתי אומרת לעצמי: איזה כיף לי, איזה אושר, הם מנסים לגעת בו ואני עובדת אתו יום יום. המוזיקה, הנגנים, זובין - נלחמתי נגד כל אחד שהייתה לו ביקורת עליהם. התזמורת היא הבית שלי, זובין אמר שאני מכבה את האור אחרי הקונצרטים; ואת כל זה אני חייבת לאבא שלי (בקול חנוק): כשאני יושבת בקוצרט אני מרגישה שאבא שלי יושב לידי ואומר לי, אמרתי לך שזו תזמורת כזו טובה! לכן קשה לי כל כך הסיפור הזה. קשה לי לעזוב, קשה לי להתנתק, למרות שאמרו לי בתזמורת: את תמיד תהיי חלק מאתנו, ותמיד נפרוש לך שטיח אדום".

איך הודיעו לך שנפרדים ממך אחרי כל כך הרבה שנים?

"באתי לאבי שושני לפגישת עבודה; וכשנכנסתי הוא סגר את הדלת, ולפי זה ידעתי שמשהו קורה. הוא אמר לי: זו השיחה הכי קשה שהייתה לי ב-30 השנה האחרונות. מה קרה? שאלתי. אנחנו בתקופה קשה, עוזבים את הבית שלנו, הוא אמר, ובעקבות זאת ההתזמורת החליטה לקחת חברת יחסי ציבור שמתמחה בנושא, כדי שתעזור לנו להתמודד עם המשבר של המעבר לאולם אחר. לא משום שאת לא טובה מספיק, ולמרות שאנחנו יודעים כמה את חשובה לתזמורת. אז אמרתי: אוקיי, שהם יעשו את העבודה המיוחדת לזה, ואני אמשיך עם הרוח, עם הקשר עם האנשים, כי נורא חשוב לי לעשות את יובל ה-50 לזובין ואת חגיגות ה-75 לתזמורת. אבי הסכים, אך אמר שהדבר תלוי בחברה שמחליפה אותי. ובאמת, כבר קבעתי אתם פגישה".

הרוחות בתקשורת התרבות לא מפסיקות לסעור בגלל הפיטורין.

"לא להאמין אילו תגובות אני מקבלת. אני כבר חושבת שאולי היה שווה לעזוב את התזמורת כדי לגלות את האהבה המדהימה, החיבה, הנאמנות הזאת שזורמת מכל המדיה. היו לי כבר 70 טלפונים היום, אולי יותר, ועשרות אימיילים והודעות לסלולרי. הרגשתי שאנשים בשוק. דליק ווליניץ צעק ברדיו: איך אתם מעזים לוותר עליה? אתם לא מבינים שדליה זה הפילהרמונית והפילהרמונית זה דליה? עיתונאים אמרו שרוצים לעשות עצומה ולדרוש שיחזירו אותי, עיתונאית אחת טרקה את הטלפון למישהו שהתקשר מהמשרד החדש".

למה את חושבת שהתגובות נסערות כל כך?

"כי אני עושה יחסי ציבור אחרים. עבודה עם תזמורת צריך לאהוב, ולהכיר את המוזיקה עצמה. אני יכולה לשיר כל קונצ'רטו, וכל סימפוניה של מהלר: הרצפה אצלי בבית נקייה בזכות מהלר. ואני יודעת לבטא שם המלחינים נכון - לא ?מאהאטה' ולא ?בירנבוים' כמו ששמעתי אומרים. ואני יודעת שבשביל לעשות יחסי ציבור של מוזיקה צריכים להיות קשובים, כמו במוזיקה. וצריך ולהיות עם היד על הדופק - כמו הסרטים שעשיתי על הפילהרמונית ושאחד מהם קיבל כבר מיליון צפיות ביוטיוב".

והחיים אחרי הפילהרמונית?

"רק יום אחד אחרי ההודעה, וכבר קיבלתי חמש הצעות עבודה".



דליה מרוז. ''צריך לאהוב ולהכיר את המוזיקה עצמה. אני יכולה לשיר כל קונצ'רטו וסימפוניה של מהלר. הרצפה אצלי בבית נקייה בזכות מהלר''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו