בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | כן לחופש הפרט, כן להתרת השימוש בסמים

חופש הפרט אמור לאפשר לא רק עשיית דברים טובים ומועילים אלא גם מעשים שאינם כאלה, כמו עישון ג'וינט, אם זה מקל על התסכול או העצלות של האדם

תגובות

דו"ח של הוועדה הבינלאומית למדיניות הסמים של האו"ם קבע בתחילת החודש כי "המלחמה בסמים נכשלה וגרמה לתוצאות הרסניות ליחידים וחברות ברחבי העולם", הדו"ח קורא "להפסיק את הקרימינליזציה, הדחיקה לשוליים והדבקת אות קלון של משתמשי סמים שאינם עושים נזק לאחרים". הלגליזציה מהווה צעד חשוב בחיפוש פתרון יעיל לבעיית הפשיעה הקשורה לסחר בסמים, אשר, כפי שהודיעו רשמית, היתה אחראית בשנה שעברה במקסיקו למספר המצמרר של 10,035 מתים.

הפתרון הזה עובר דרך הדה-קרימינליזציה של הסמים, רעיון שעד לפני זמן קצר יחסית היה בלתי קביל בעיני רוב רובה של דעת הקהל, המשוכנעת שהרדיפה המשטרתית את היצרנים, המוכרים והמשתמשים בסמים היא השיטה החוקית היחידה למיגור מגפה כזאת. המציאות חשפה בהדרגה את התעתוע שברעיון זה, כשכל המחקרים הראו שעל אף סכומי העתק והגיוס הענקי של מזומנים שהושקעו במלחמה בשוק הסמים, הוא המשיך לגדול, להתפשט בעולם וליצור קרטלים של מאפיות בעלי כוח כלכלי וצבאי עצום. קרטלים אלה, כפי שאנו רואים במקסיקו מאז שהנשיא קלדרון החליט להתעמת בנחרצות, בעזרת הצבא, עם ברוני הסמים וכנופיות שכירי החרב שלהם, מסוגלים הודות להיקף שליטתם להילחם בכוחות שווים במדינות שבהן הם משתילים משתפי פעולה דרך השחיתות והטרור.

דו"ח ועדת האו"ם הוא סימן מבשר טובות לכך שגדל והולך מספרם של אלה החושבים שיש לשנות את המדיניות כלפי הסם ולהפנות את המאמץ מן הדיכוי אל המניעה, הריפוי והמידע, כדי לגמור עם הפשיעה המשתוללת שיוצר האיסור, וההרס שהקרטלים של הסחר בסמים גורמים למוסדות הדמוקרטיים, במיוחד במדינות העולם השלישי.

הארץ של הסופרים | 53 סופרים ומשוררים ממלאים את מקומם של כתבי "הארץ" רוצים להגיב לסופרים? כנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

הקרטלים יכולים לשלם משכורות טובות יותר מהמדינות וכך לנטרל או להעמיד לשירותם חברי פרלמנט, שוטרים, שרים, פקידים, לממן מערכות פוליטיות ולרכוש אמצעי תקשורת שיגנו על האינטרסים שלהם. באופן זה הם מספקים עבודה ופרנסה לאין ספור אנשי מקצוע המועסקים בתעשייה, בעסקים ובחברות חוקיות שבהן הם מלבינים את רווחיהם העצומים. התלות הזאת של רבים כל כך בתעשיית הסם יוצרת הלך רוח סובלני או אדיש כלפי מה שהיא נושאת בחובה, כלומר, הביזוי והקריסה של החוקיות. זו דרך המובילה, במוקדם או במאוחר, לאיבוד לדעת של הדמוקרטיה.

הלגליזציה של הסמים לא תהיה קלה, כמובן, וברגע הראשון, כפי שמציינים אלה המדברים בגנותה, תביא ללא ספק לעלייה בצריכה, במיוחד אצל הצעירים. משום כך, לדה-קרימינליזציה יש זכות קיום רק אם היא מלווה בקמפיינים נמרצים של הפצת מידע על הסכנות והנזקים שגורם השימוש בהם, כאלה שהביאו לירידה בצריכת הטבק כמעט בכל העולם, ובמאמצים מקבילים לנקות מן הרעלים ולרפא את קורבנות ההתמכרות לסם.

אבל ההשפעה החיובית והמיידית תהיה מיגור הפשיעה המשגשגת אך ורק הודות לאיסור. כפי שאירע עם כנופיות הגנגסטרים שהפכו לכל יכולות ומילאו בדם ובמתים את שיקגו, ניו יורק וערים נוספות בארצות הברית בשנות איסור האלכוהול. שוק חוקי יחסל את הקרטלים הגדולים, ישלול מהם את העסק השופע שלהם ויהרוס אותם. כיוון שבעיית הסם היא כלכלית ביסודה, הפתרון צריך אף הוא להיות כלכלי.

הזרקת משאבים

הלגליזציה תניב למדינות משאבים עצומים בצורת מסים, שאם ישתמשו בהם לחינוך הצעירים ולהפצת מידע לציבור בכלל על ההשפעות המזיקות לבריאות של הסמים, התוצאה תהיה מיטיבה לאין ערוך ולטווח רחוק יותר ממדיניות מדכאת, שרק הביאה להשתוללות האלימות ומילאה בחוסר ביטחון את חיי היום-יום, ולא הובילה לשמץ ירידה בהתמכרות בשום חברה. במאמר שפורסם בניו יורק טיימס בשנה שעברה ציטט בעל הטור ניקולס ד. קריסטוף מחקר בראשותו של הפרופסור מהרווארד ג'פרי אי. מירון, שלפיו מעריכים שרק הלגליזציה של המריחואנה בכל ארצות הברית תכניס לאוצר המדינה כ-8 מיליארד דולרים ממסים, בד בבד עם חיסכון של סכום שווה ערך המושקע בדיכוי. הזרקה ענקית זאת של משאבים שיופנו לחינוך, במיוחד בבתי הספר התיכוניים של הרבעים העניים והשוליים שמהם צומח רוב המכורים לסמים, תפחית בתוך שנים מעטות באופן משמעותי את הסחר בסמים במגזר החברתי הזה האחראי לרוב מעשי הדמים, לעבריינות הנוער ולערעור התא המשפחתי.

ניקולס ד. קריסטוף מצטט גם את המסקנה של מחקר שנערך בידי שוטרים לשעבר, שופטים ופרקליטים של ארצות הברית, שבו נטען שאיסור המריחואנה הוא האחראי העיקרי לריבוי כנופיות אלימות וקרטלים המפקחים על החלוקה והמכירה של הסם בשוק השחור תוך גריפת "רווח עצום". עבור צעירים רבים תושבי שכונות העוני של שחורים ולטיניים, המוכים כבר בשל האבטלה שהמשבר הכלכלי גרם לה, האפשרות הזאת של רווח מהיר בעברה על החוק מהווה מקור משיכה שאי אפשר לעמוד בפניו.

לנימוקים פרגמטיים אלה לטובת הדה-קרימינליזציה של הסמים, נוהגים מתנגדיה להשיב בנימוק מוסרי. האם עלינו, אם כן, להיכנע לעברה - הם שואלים - בכל המקרים שבהם המשטרה אינה מסוגלת ללכוד את העבריין, ולהפוך אותה לחוקית? האם זאת צריכה להיות התשובה לפדופיליה, לאלימות במשפחה, לאלימות המגדרית, תופעות שבמקום לפחות, מתגברות בכל מקום? לוותר ולהיכנע, לאשר אותן, כי לא היה אפשר לחסל אותן?

אין לערבב מים ושמן. מדינת חוק לא יכולה להכשיר לא את הפשעים ולא את העבירות בלי להתכחש לעצמה ולהפוך למדינה ברברית. ומדינה חייבת, כמובן, ליידע את אזרחיה בדבר הסכנות של עישון, שתיית אלכוהול או צריכת סמים. להעניש בחומרה את אלה שבשל השתייה, העישון או צריכת הסמים גורמים נזק לאחרים. אבל לא נראה הגיוני או עקבי מאוד שאם זו המדיניות של כל הממשלות במה שנוגע לטבק ולאלכוהול, לא ינקטו אותה גם במקרה של הסמים, כולל הסמים הקלים, כמו המריחואנה והחשיש, אף שהוכח לחלוטין שההשפעה המזיקה לבריאות של אלה איננה גדולה יותר, והיא אולי אף קטנה יותר, מזו של העישון ושתיית האלכוהול.

אין לי ולו מעט אהדה לסמים, קלים כקשים, ואישיותו של המסומם, כמוה כשל השיכור, בלתי נעימה לי, זו האמת, וגם מרגיזה ומשעממת. אבל גם אנשים שמחטטים באף, או משתמשים בקיסמי שיניים או אוכלים פירות עם גרעינים וקליפות דוחים אותי מאוד ולא היה עולה בדעתי לבקש חוק שיאסור עליהם לעשות זאת ויעניש אותם בכליאה אם הם עושים זאת. משום כך, אינני מבין מדוע על המדינה לאסור על אדם בוגר ואחראי למעשיו להחליט לגרום לעצמו נזק, למשל, על ידי שהוא מעשן ג'וינט או מסניף קוקאין, או בולע כדורי אקסטזי אם הוא אוהב את זה או אם זה מקל על התסכול או העצלות שלו. משמעות חופש הפרט איננה יכולה להיות הזכות לעשות רק דברים טובים ומועילים, אלא גם דברים שאינם כאלה, בתנאי, כמובן, שלא יפגעו או יזיקו לאחרים. מן הראוי שהמדיניות הזאת, הננקטת כלפי צריכת הטבק והאלכוהול, תיושם גם על צריכת הסמים. מסוכן ביותר הוא שהמדינה תתחיל להחליט מה טוב ומועיל ורע ומזיק, כי ההחלטות האלו מהוות התערבות בחופש הפרט, שהוא עיקרון בסיסי של חברה דמוקרטית. בדרך הזאת אפשר להגיע בלי להרגיש להיעלמות הריבונות הפרטית ולצורה סמויה של דיקטטורה. והדיקטטורות, אנחנו כבר יודעים, הן אין סוף קטלניות יותר לאזרחים מן הגרועים שבסמים.



צעירים מעשנים מריחואנה לאור השקיעה בברזיליה, בחודש שעבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו