בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | שרוטים

מחשבים את קצן של יצירות אמנות לאחור

תגובות

תעלומה במוזיאון ישראל: ממכתב ששלח לעובדיו סמנכ"ל המוזיאון, דור לין, עולה כי חתולים שחדרו למתחם גרמו בימים האחרונים נזק ליצירות אחדות. המוזיאון פועל ללכוד את המסתננים, והעובדים נקראים לשמור על ערנות ולהזדרז לעדכן את מוקד הביטחון אם יזהו חתול.

כחובבת חתולים וכמעריצה נאמנה של המוזיאון, חשבתי שאוכל לתרום למאמץ. אין לי קושי לזהות חתול, ומניסיוני עם חתולים נראה שגם לא אצטרך לחפשם. חתולים נוהגים למצוא אותי ולבקש שאאמץ אותם. יום סתיו יפהפה בעיצומו של קיץ, והחיפוש אחר חתולים במרחבים היפים של המוזיאון מענג יותר מביקור רגיל. ביום שכזה אפשר לבלות שעות בגן, גם אם שום כפה חתולית לא מציצה מעבר לפסל.

הארץ של הסופרים | 53 סופרים ומשוררים ממלאים את מקומם של כתבי "הארץ" רוצים להגיב לסופרים? כנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

מה בעצם עושים חתולים במוזיאון? חתולים הם בריות אינדיבידואליסטיות. לא יעלה על הדעת שהמסתננים נשלחו על ידי מחתרת כלשהי או שהם שלוחיו של ארגון טרור. חתולים אוהבים אמנות. לואי הג'ינג'י שלי, חומד את הספרים שאני קוראת. אלפונסו ההדור נוהג להישכב כדוגמן בין פרחי האמנון ותמר, מחכה לאמן שינציח אותו. לא פלא שחתולים בחרו במוזיאון למשכן. אך היכן הם? כדי למצוא חתול צריך לחשוב כחתול. לעתים אני מצליחה לעשות זאת, אך כשמגיעים לשאלת טעמם האמנותי של חתולים - דמיוני כושל.

אימפרסיוניזם? פוסט אימפרסיוניזם? דאדא? סוריאליזם? אמנות ישראלית או אמנות יהודית? ואולי דווקא באגף לארכיאולוגיה? במצרים הקדומה דינו של הורג חתול היה מוות, ואפשר שהחתולים מצאו מקלט בחדר המוקדש למצרים של הפרעונים; ששם, בלילות, באין רואה, הם מגיחים להציץ בצלמית של חתול ולהרהר בימים שבהם זכו לכבוד של אלים. "פססס"... ארוך. "פס...פס.." קצרים. כשקוראים לחתול בשום אופן אין לקרוא "מיצי, מיצי". הכינוי מיצי מעליב אותו. חתולים מעדיפים שמות מלכותיים, או שמות שיש בהם קריצה אינטליגנטית. "שרדינגר" זה בסדר. "מיצי" זאת פנייה וולגרית. וככלל, דומה שחתולים היו מעדיפים שנפנה אליהם דרך כבוד בגוף שלישי.

"פסססס...", אין חתול ואין זנב חתול. לו ידעתי באילו יצירות פגעו החתולים, הייתי מבינה באיזה מהאגפים עלי למקד את החיפוש. אך הנהלת המוזיאון מסרבת למסור מידע. האפלה מוחלטת הוטלה על החקירה, וההאפלה מקשה על פעולתם של בלשים מתנדבים כמוני. וכך, לא נשאר לי אלא להרהר: אילו השקפות ביטאו החתולים כשבחרו לפגוע דווקא בעבודות אמנות מסוימות? אמנות, כידוע, יכולה גם להכעיס. ואפשר שהיצירות שהשחיתו עוררו בהם אי שקט אסתטי או זעם חברתי ופוליטי. אלא שייתכן גם ההפך: ייתכן שהיצירות דווקא היו לטעמם, ולאחר שטעמו מהן הם המשיכו ובלעו, והטמיעו אותן אל תוכם; נטלו את חלק הארי ולנו השאירו רק את השיירים. האין אלה הם דברים שנהוג לעשותם בנוגע לאמנות? לטעום סגנונות שונים, לבלוע יצירה בנשימה אחת, לבלוע הרבה יצירות, לטרוף. להיות ניזונים מאמנות - וגם לעכל אותה ולהטמיע. חתולים הם חיות מסתוריות. לחתולים יש סודות. חתולים אינם נוטים להסביר את עצמם, והנהלת המוזיאון גם היא שומרת על שתיקה.



הראבן, אתמול במוזיאון ישראל. ''כדי למצוא חתול צריך לחשוב כחתול. אך כשמגיעים לשאלת טעמם האמנותי - דמיוני כושל''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו