בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 44 שנה: עם תום המלחמה, צה"ל מכחיש בעיית פליטים

תגובות

עשרה ימים אחרי פרוץ מלחמת ששת הימים, ב-16 ביוני 1967, נשמע בקול ישראל קולו של המרגיע הלאומי של המלחמה ההיא, האלוף במיל' ולימים נשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג. "בעיתונים שונים בעולם", אמר בשיחה שאחר כך הודפסה ב"הארץ", "מתפרסמים סיפורים מלאי דאגה על בעיית פליטים חדשה, ההולכת ונוצרת כביכול אחרי כניסת צה"ל לגדה המערבית. מדברים שם על זרימה גדולה של ערבים בכבישים, על פגיעה ברופאים, על העברות מירושלים ומערים אחרות לירדן ועוד".

הרצוג ביקש להפריך את השמועות. "אני מודיע, שסיפורים אלה משוללים כל יסוד של ממש", אמר ותיאר את המצב כפי ש"כל אדם בעל רצון טוב יכול להיווכח מהו". בימי הקרבות, סיפר, היתה "יציאה ניכרת" מהערים אל ההרים והכפרים. "במידה רבה אנשים אלה שיצאו חוזרים עכשיו למקומותיהם הקבועים", פירש, "לא היתה כל העברה בכוח או תחת לחץ מירושלים או מכל מקום אחר מחוץ לגדה המערבית... הועברו רק אנשים שביקשו בכתב להיות מועברים. מספרם הגיע רק למאות אחדות, ובוודאי שאינו יוצר בעיית פליטים".

אבל לורנס מיצ'למור, שעמד בראש אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים), מסר שלושה ימים אחר כך נתונים אחרים. "כמאה אלף נפש עברו את הירדן לגדה המזרחית מאז פרצו הקרבות", הודיע מיצ'למור, "והצטרפו ל-280 אלף הפליטים הערביים שנמצאו שם משנת 1948". בפתח הודעתו, מסר "הארץ", "מציין מר מיצ'למור כי 'רבבות חפים מפשע סבלו מן המלחמה, ורבים מהם היו מכבר פליטים ברצועת עזה ובגדה המערבית. אחרים, שנאבקו במשך 19 שנה כדי לקום שוב על רגליהם, נעקרו אתה שוב באורח טרגי".

עמוס קינן כתב מכתב נרגש למערכת "הארץ". "ברגע זה, כאשר האויב מובס, מושפל, מוכה... ברגע זה חובה עלינו לערוך תפנית של 180 מעלות מהמדיניות שהנחתה אותנו עד היום, מדיניות של תגובה, תגמול וספקנות באשר לאפשרות השלום... עלינו להכיר בעובדה שהפליטים הפלשתינאים הם שורש המשבר בינינו ובין עמי ערב... מדינה פלשתינאית, במסגרת של פדרציה איתנו, תהיה בסיס איתן לשלום של קבע. ברגע זה, אם לא יידעו מנהיגי ישראל להתעלות, להראות ז'סטה נדיבה של מנצחים, להושיט יד כנה לשלום - הרי שאיבדנו הזדמנות שאינה חוזרת מדי 19 שנה, ובמו ידינו אנו יוצרים תשתית חדשה לאיבה, לבכייה לדורות".

גם סופר "הארץ" עמוס אילון, במאמר שפרסם ב-21 ביוני, הזהיר: "ימות המשיח נגמרים. באווירה מפוכחת יותר זו מתעוררים בעולם מחדש סימני השאלה המדיניים והמוסריים הגדולים שריחפו מעל המפעל הציוני מאז הצהרת בלפור. בישראל אנו שרויים עדיין בשיכרון המתוק של הניצחון... אך בעולם החיצון, המוצף ידיעות זוועה על אלפי חיילים מצריים התועים במדבר, על גירוש תושבים ורצח שבויים - מתחילים עתה אנשים לשאול: מה רוצים בעצם הישראלים האלה? טריטוריות או שלום? אימפריה יהודית או חיים שלווים בארצם? כיבושים או שקט?".

את השאלות האלה, כתב אילון, "אנו מזמינים במו ידינו: החל בשר הדתות, המכריז על הלאמת המקומות הקדושים", וגם "כמה אנשי חרות", המדברים על סיפוח הגדה המערבית "בלי מתן זכויות פוליטיות". אנו מתקרבים לרגע, כתב אילון, "שבו חשוב לא מה עושים יהודים אלא גם מה חושבים הגויים". יהא אשר יהא גורל השטחים הכבושים, בעיית הפליטים חייבת להיפתר: "יצר הקיום הפוליטי מחייבנו לכך; וגם חוב מוסרי עמוק, שחבים אנו לאומללים אלה, שעל גבם נחרשה עצמאות ישראל".

אלא שאילון נוכח שבירושלים, אף שכולם מסכימים שצריך לעשות משהו, השליטים משותקים. "אל נתפלא", סיכם, "אם בקרוב יועם שמנו הטוב, אם ניראה כמדינה של חאפערים ששיחק לה המזל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו