בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההימנון הקוריאני הומהם בשקט בבית השגריר, שירת התקווה הדהדה בקול

וטרנים בישראל קיבלו מדליות על השתתפותם במלחמת קוריאה

תגובות

את פני הווטרנים שהגיעו אתמול בשעת בין ערביים לרשפון, כדי לקבל מדליות ותעודות הערכה על השתתפותם במלחמת קוריאה, קיבלו השגריר הקוריאני בישראל, מה יאנג-סאם, ובני משפחתו. בצמוד להם עמדה גם אסתר, בתה של אחת מעובדות השגרירות הבכירות, לבושה בתלבושת מסורתית בצבעים עזים, "המבוק", כפי שמסבירה ג'יואנג סיאון-מי, האחראית בין היתר על קשרי העיתונות בשגרירות.

כראוי לווטרנים, עשרות מאלו שבאו אתמול לערב הזיכרון למלחמה, שקיים השגריר בביתו, לא שכחו את העיטורים ושאר הסמלים שקיבלו בשנות השירות הצבאי. על הכובע של אברהם קריס, לצד שמו הרקום בחוט צהוב וציון השתייכותו לצבא האמריקאי, נעוצה גם סיכה עם הכיתוב "שלום". "ראית את ההזמנה לאירוע?" שואל קריס. "יש עליה, יו נואו, מצבה של חייל מהצבא הבריטי עם מגן דוד. כשאני הייתי בקוריאה, עשינו סדר פסח ביחד, חיילים מהצבא הטורקי והאמריקאי".

קשר נסתר

הקשר בין הווטרנים היהודים למלחמה שהתחוללה ב-1950 נותר לרוב נסתר מעיני כל; אך על פי הערכות, קרוב ל-4,000 יהודים השתתפו במלחמה בין דרום קוריאה לצפונה, שבה השתתפו כוחות מ-16 מדינות. השגריר הקוריאני מספר שהקשר בין המדינות נוצר עוד ביולי שנת 1950. בישיבה בבית הנשיא ויצמן ברחובות הציעה ישראל למדינה האסייתית "מחווה נדיבה", כהגדרתו, של תרופות ומזון, למרות שהיו אלו שנותיה הראשונות של המדינה שבדרך.

הערב נפתח בהימנונים. בעוד ההימנון הדרום-קוריאני מהומהם בשקט, שירת התקווה מהדהדת בקול גדול. זה כך אולי בגלל התקרה הגבוהה בעלת העיטורים, שנראית יותר עותמנית מקוריאנית, או שבשירה עצמה בא לידי ביטוי ההבדל בין שני העמים. השגריר פותח ב"תודה רבה" בעברית וזוכה כצפוי למחיאות כפיים נרגשות של הנוכחים. "זו היתה המחויבות שלנו, למצוא כמה שיותר וטרנים ממלחמת קוריאה, כי הם מאוד זקנים", הוא אומר בקורקטיות ובישירות שמפתיעה את הקהל, שבתגובה ספק צוחק ספק מוחא כפיים. מאוחר יותר הוא מסביר כי השגרירות מנהלת מסע חיפושים של ממש אחר אותם וטרנים ותיקים.

אחר כך מגיע החלק המרכזי של האירוע שבו מחולקות המדליות ותעודות ההערכה לשמונה וטרנים. עכשיו, תפקידה של אסתר הקטנה הוא להגיש את קופסת הקטיפה הכחולה עם המדליה בעלת הסרט הצבעוני. על פי כללי הטקס, לצד השגריר ניצב קולונל לי, הנספח הצבאי של קוריאה בישראל, האמון על רכיסתה של המדליה מאחורי צווארו של כל וטרן. מדי השרד הרשמיים שלו - חליפה בצבע לבן ונעלי לכה באותו צבע - כובשים את הבמה הקטנה.

"המלחמה בקוריאה היתה שונה ממלחמת העולם השנייה. הסינים הצטרפו למלחמה בשנות ה-50 והביאו אולי מיליון חיילים להילחם", מספר אריה ויספר, שלחם בצבא האמריקאי וקיבל מדליה אמש. "אנחנו היינו במקום מסוים, והסינים תקפו אותנו בלילה. ביום, אנחנו כבשנו את השטח שוב, וכך חוזר חלילה. באחד המקרים, בתקופת הסתיו, התקיפו אותנו, ואני וחבר נוסף נפצענו", משחזר ויספר. "איבדתי את ההכרה, וכשהתעוררתי בשעת ליל הייתי לבד. שמעתי קולות שמדברים סביבי, והם לא היו באנגלית. הבנתי שהסינים תפסו את הגבעה, ולכן העמדתי פני מת".

מדליה "לאות שלום"

רק לאחר כמה שעות וחילופי אש מצאו את אריה, הלוחם הצעיר, כוחות מהצבא האמריקאי, שחילצו אותו מבונקר סיני, שם הוחזק. "נשבעתי שאם אצא מהגיהנום הזה אהיה דתי. ב-1953 שוחררתי מהצבא וזכרתי את הנדר שלי", הוא מספר לנוכחים וזוכה למחיאות כפיים נרגשות.

בשורה השלישית מחכים לו כמה מנכדיו, כיפה שחורה לראשם וציציות לבנות משתלשלות ממותניהם. כשאריה יורד מהבמה הנמוכה בסלון של בית השגריר, לוחשת לו אחת מבנותיו: "אבא, היית משהו". עכשיו, לצד עיטור "לב הארגמן" שהוענק לו לאחר הפציעה, יש לוויספר מדליה נוספת, "לאות שלום", מהשגריר הקוריאני.



הווטרן אברהם קריס בטקס בבית השגריר הקוריאני, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו