בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמו של המחבל לאלמנתו של ההרוג בפיגוע: "בואי נפתח דף חדש"

הבמאי הגרמני מרקוס פטר הנציח בסרט את המפגש בין יעל ארמנה, שבן זוגה דב נהרג בפיגוע בחיפה, לבין משפחת המחבל המתאבד

תגובות

9 שנים לאחר הפיגוע במסעדת מצה בחיפה, במאי הקולנוע הגרמני, מרקוס פטר, יציג סרט המהווה את התשובה הישראלית לסרטו, "הלב של ג'נין". הסרט, "אחרי הדממה" יוקרן לראשונה ב-1 ביולי, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי במינכן, ובישראל הוא יוצג לראשונה בסוכות, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. הסרט עוסק בסיפורה של יעל ארמנה, אלמנתו של אחד מ-16 ההרוגים בפיגוע במסעדת מצה בחיפה, דב צ'רנוברדה, שיוצאת לפגוש את משפחתו של המחבל המתאבד בפיגוע שיצא מג'נין, משפחת טובאסי.

סרטו התיעודי הקודם ועטור הפרסים של פטר, "הלב של ג'נין", עסק בסיפורו של איסמעיל חטיב, תושב ג'נין שבנו בן ה-11 נורה למוות על ידי חיילי צה"ל שחשבו שאקדח הצעצוע שאחז הוא אקדח אמיתי. חטיב תרם את איברי בנו להצלת חייהם של ילדים ישראלים. בשורותיו של הקהל שבא לצפות בסרט שהוצג בתיאטרון אל מידאן שבחיפה, נכחו גם ארמנה ופטר. כשכולם מחאו כפיים בסוף ההצגה, ארמנה נעמדה וסיפרה את סיפורה.

"כשראיתי את הסרט, החלטתי שאני מוכרחה להכיר את הבמאי", מספרת ארמנה. "הסרט מציג את ג'נין, ממנה יצא המחבל שהרג בני אדם בפיגוע במצה, כולל בעלי. הצעתי למרקוס לעשות סרט על הצד הישראלי ועל הסיפור של דב שהיה אדריכל ומתכנן ערים בערים ערביות שבגליל ובוואדי ערה, והקדיש את חייו לקירוב לבבות ולזכויות הפלסטינים. רציתי להראות מה קורה לשתי משפחות אחרי טראומת הפיגוע, איך הן משקמות את עצמן ונבנות מן ההריסות".

פטר, שהיה עסוק באותם ימים עם חטיב בפרויקט שיקום קולנוע ג'נין שנהרס באינתיפאדה הראשונה, נענה להצעה וכדי לקדם את הפרויקט הציע לשתי הסטודנטיות שלו לתואר שני בקולנוע באוניברסיטת טובינגן, יולה אוט ושטפי בורגר, לנסוע לג'נין ולהגיע למשפחת טובאסי ולביים את הסרט לצדו. "אחרי שעשיתי את ?הלב של ג'נין' העירו לי שהצד הישראלי לא מספיק מיוצג בסרט", מספר פטר ל"הארץ". "רציתי לעשות סרט על ישראל, זה היה בתוכניות העתידיות שלי ואפילו חיפשתי סיפור. חשבתי על אנשי ?שלום עכשיו', שמעבירים מסר של תקווה, כמו יעל. המטרה שלי היתה להראות את הצד השני של ?הלב של ג'נין', התשובה של אשה ישראלית לסרט, וזו גם הכותרת של הפרויקט הזה.

"יעל ואני התכתבנו במשך שנה ובזמן הזה היא עיכלה את עצם הרעיון לפגוש את המשפחה של המחבל מג'נין. אחרי הרבה מחשבה היא הסכימה. הניסיונות לשכנע את המשפחה להשתתף בסרט נמשכו שלושה חודשים. זה לא היה קל להגיע אליהם, לשכנע אותם לפגוש קורבן ולשאול אותם מה הם חושבים בפני מצלמה. ברגע האמת, ממש לפני שיעל באה, אפשר כבר היה לראות כמה הם היו נרגשים לקראת בואה".

ארמנה, בת 61, שאף היא נולדה וגדלה בגרמניה ועלתה לארץ ב-1976 ובהמשך אף התגיירה, מבקשת להמשיך את דרכו של אהוב לבה, דב. שניהם היו פעילי שמאל שאף ביקרו את ערפאת במוקטעה בסוף שנות ה-90. יעל הסכימה לצאת למסע כשהיא מלווה בחברתה הטובה, בלומה פינקלשטיין, בנו של דב צ'רנוברדה - יואב, ושני נציגי פורום משפחות שכולות, מהצד הישראלי והפלסטיני - ניר אורן ועלי אבו עוואד.

"מצאתי את עצמי מגיעה לראות סרט שהיווה תפנית שלא חלמתי עליה", מספרת ארמנה. "היו לי שתי מטרות, להנציח את זכרו של דב ואת המסר שלו, לפיו אפשר לדבר עם אויבים פנים אל פנים ולאפשר הסברה נכונה יותר לישראל. אנחנו נראים לא טוב בעולם והסרט הזה מאפשר לקהל הרחב באירופה הצצה לצד האחר של ישראל".

הפיגוע במסעדת מצה אירע במארס 2002, בימי חול המועד של חג הפסח, ארבעה ימים אחרי הפיגוע במלון פארק בנתניה ויומיים לאחר שצה"ל יצא במבצע חומת מגן. שאדי טובאסי, בן 24 ובעל תעודת זהות כחולה, לא אמר כלום להוריו. הוא רק סיפר שמצא עבודה במסעדה בחיפה והבטיח לא לחזור מאוחר. בית המשפחה נמצא ברחוב הראשי הצמוד למחנה הפליטים ג'נין. הבית המקורי שבו התגוררה המשפחה נהרס על ידי צה"ל, אך נבנה מחדש מעל ההריסות. התמונה של שאדי מככבת בסלון ביתם ולכבוד הגעתה של ארמנה, היא הורדה, לבקשתה, מן הקירות. בסרט ניתן לראות שהם עדיין לא מעכלים את הסיפור. הם לא מנסים להצדיק, אך לא מתנצלים. "חשבנו שהוא הולך לעבודה כמו בכל יום. הוא אפילו לא נפרד מאתנו", אומר בסרט אביו של שאדי, זכריה טובאסי.

הסרט מתאר את התהליך שעברו שני הצדדים, "בתחילת הצילומים של הסרט קראתי לו רק ?הטרוריסט'", מספרת יעל. "לאחר מכן פחדתי למעוד, פחדתי להגיד שאהיד במקום שאדי. לבסוף החלטתי לבטא את שמו: שאדי טובאסי. בישראל, יודעים, יותר מכל מקום בתבל, שלכל איש יש שם. האמא, נאג'יה, המכונה אום אמג'ד, בהתחלה סירבה להתראיין ולהצטלם ורק האבא דיבר. בהמשך לקחתי ביוזמתי את ידה והיא לא התנגדה. היא סיפרה לי בעברית שבנה לא אמר לאיש שהוא נוסע למסעדה להתפוצץ, שייסורי המצפון מכרסמים בה, שמצאו בה לוקמיה אחרי הפיגוע, שהיא נותחה בירדן כי לקחו מהם בחזרה את תעודות הזהות הישראליות וכרטיסי קופת חולים, וביקשה בלחש את עזרתי והציעה שנפתח דף חדש".

"השאלה למה הוא עשה את זה היא שאלה שלא מפסיקים לשאול אותנו", מספרות הבמאיות הצעירות אוט ובורגר. "מה גורם לצעיר לקום בבוקר לעבודה, לומר שלום להוריו, וכעבור כמה שעות להתפוצץ כשחגורת נפץ מתחת לחולצתו. ניסינו להבין מה שנראה בלתי נתפס, אבל בסוף החלטנו שאנחנו לא רוצות לענות על השאלה הזאת. אף אחד הרי לא יודע את התשובה. הזהירו אותנו שמפחיד בג'נין אבל כולם היו מאוד נחמדים שם. הרושם שהתקבל הוא שהבושה נמצאת שם, אבל הם חשו הקלה כשיעל הגיעה ולא תקפה אותם על מה שבנם עשה, אלא בחרה בדרך שלום".



יעל ארמנה, אלמנתו של דב צ'רנוברדה, בפגישה עם אמו של המחבל המתאבד, נאג'יה טובאסי


במאי הסרט ''אחרי הדממה'', מרקוס פטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו