בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארכיון של המתרגם של ממשלת המנדט מעלה אבק במכולה

הארכיון של יצחק עבאדי, המתרגם הרשמי של ממשלת המנדט הבריטי, נחשב לאוצר. גנזך המדינה מנסה כעת לחלצו מאיש עסקים המשתמש בו כנשק בסכסוך כספי

תגובות

המונח "פלשתינה (א"י)", הוא ככל הנראה ההגדרה המזוקקת ביותר לתקופת המנדט הבריטי בארץ. המונח שהוא מופת של פשרנות ואיזון עדין בין שתי הקהילות הלאומיות בארץ, ששימש להגדרה הרשמית בעברית של הטריטוריה הבריטית בין הירדן לים. הערבים קיבלו את פלשתינה והיהודים, כלואים בין הסוגריים, קיבלו את א"י. הבריטים גם הקפידו על המונח ואסרו, למשל, להרחיב את הצד היהודי במשוואה מא"י ל"ארץ ישראל". מי שהמציא את המונח הזה הוא יצחק עבאדי, שהיה המתרגם הרשמי של ממשלת המנדט לאורך רוב ימי השלטון הבריטי בארץ, ומעט נשכח מההיסטוריה.

עבאדי תפס את תפקידו, ונתפס על ידי מעסיקיו הבריטים וראשי הציבורי היהודי, לא רק כמתרגם אלא גם כמגשר תרבותי. בין 1917 ל-1943 היה עבאדי בכל הצמתים ההיסטוריים שנקרו בדרכה של הארץ: הוא היה המתרגם הרשמי של ועדות החקירה השונות שהגיעו לארץ, ישב בלשכות הניצבים העליונים, ואף כתב נאום לפייסל מלך עיראק. מלבד זאת הוא ניהל התכתבויות עם אישים שונים, בהם לורנס איש ערב, ראשי הממשל הבריטי בארץ, ומנהיגי היישוב היהודי. כל זה מסביר למה הארכיון של עבאדי נחשב לאוצר בלום בקרב חוקרי תקופת המנדט. העובדה שהארכיון כלוא במכולה במושב אי שם בשרון, ומשמש נשק במאבק כספי בין בנו של עבאדי לשותפו לשעבר, לא מסייעת למי שרוצה להשיב לעבאדי את מקומו הראוי בהיסטוריה. עתה החליטו אנשי גנזך המדינה לאלץ את מי שמחזיק את הארכיון, ולו באמצעים משפטיים, להעבירו לרשות המדינה.

עבאדי נולד ב-1896 בעיר העתיקה בירושלים. בצעירותו הוא היה ממקימי "דואר היום", מהעיתונים העבריים הראשונים בארץ, יחד עם בנו של אליעזר בן יהודה - איתמר בן אב"י. אלנבי שכר את שירותיו כמתרגם, וממנו הוא עבר ללשכתו של רונלד סטורס, המושל הראשון של ירושלים. לאחר מכן עבד בלשכותיהם של הניצבים העליונים. שם תרגם את חוקי המנדט ומסמכים שונים לעברית.

בתחילה שימש עבאדי גם מתורגמן לערבית, אך בעקבות מחאת הציבור הערבי שכרו הבריטים של צעיר בשם אמין אל חוסייני, לימים חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים ואויבה הגדול של הציונות, לשמש בתפקיד המתרגם לערבית. עבאדי ואל-חוסייני עבדו יחד כחצי שנה באותו המשרד. "הוא לא הכיר בכישרונות הפילולוגיים של חוסייני", מספר בנו של עבאדי, אריאל עבאדי, בראיון טלפוני מביתו באקוודור, "אני זוכר שהוא אמר שהוא שונא ישראל, אבל היו ביניהם יחסים טובים". אריאל כותב בספר זיכרונותיו אנקדוטה בהקשר היחסים בין היהודים לערבים באזור. במהלך ביקורו של פייסל מלך עיראק בארץ הוא התייעץ עם עבאדי לגבי הנאום שלו. "לבסוף, הוא פנה לאבי ואמר 'עבאדי, אני סומך עליך. אני אקרא פרק מהקוראן ואתה תנאם כבר מה שאתה רוצה באנגלית'. וכך קרה. אבי נאם בשמו באנגלית, אבל לנאום, כמובן, לא היה שום קשר לקוראן, אלא היה נאום פייסני".

"הוא חש שהוא צריך לקשר בין היהודים לבריטים, הוא יושב כמתרגם וחש שיש לו תפקיד כל הזמן להסביר את הצד היהודי", אומרת ד"ר נירית שלו-כליפא ממוסד המחקר "יד יצחק בן צבי", שהחלה לחקור את דמותו של עבאדי בעקבות תערוכה שאצרה על דמותו של סטורס במוזיאון תל אביב. המושל סטורס הסכים עם הקביעה, וכתב על עבאדי שהוא השתדל "לפרש בנאמנות את הבריטי ליהודי ואת היהודי לבריטי, עד כמה שיש בכוח אנוש לפרשם זה לזה בלא גילוי שכינה חדש מהר סיני".

עבאדי התפטר משירות הבריטים ב-1943, ככל הנראה בשל תחושתו שהבריטים בגדו בייעודם ההיסטורי להגשים את הצהרת בלפור. דבר ההתפטרות הופיע בכל העיתונים העבריים. לימים ניסה הנשיא השני יצחק בן צבי, שהיה מיודד עם עבאדי, להעביר בכנסת חוק שכונה "חוק עבאדי", שיכיר בזכותם של פקידים יהודים שהתפטרו במחאה משירותם בעבור הבריטים לפנסיה מממשלת ישראל.

ארבע שנים לאחר התפטרותו פרסם עבאדי את ספרו "בינינו לבין האנגלים", בו ניסה להסביר את הקרע שחל בין הציונות לבריטים מאז הצהרת בלפור, וכתב כי הוא נוצר בעיקר בגלל פערים תרבותיים בין היהודים לבריטים. ב-1952 קיבל עבאדי הצעה מכמה אישי ציבור לרוץ לתפקיד נשיא המדינה כ"ספרדי מכובד". תגובתו של עבאדי, על פי בנו הייתה: "אם אתם רוצים להציע אותי לתפקיד כיצחק עבאדי אז ניחא, אבל אם אתם רוצים להציע אותי כספרדי אז זה בכלל לא בא בחשבון". עבאדי המשיך לעסוק בחקר הלשון ותיכנן לכתוב ספר על ההיסטוריה של המנדט הבריטי ומילון עברי עברי, אך הוא לא סיים את שתי המשימות האלו לפני מותו ב-1969. "עבאדי דמות מפתח שמחברת הכל ויכולה לשפוך אור על כל הדברים", אומרת שלו-כליפא, שמנהלת בחודשים האחרונים מסע להגיע לארכיון, וכעת היא תולה את תקוותיה בצעדים משפטיים שינקוט גנזך המדינה.

סיפור ארכיונו של עבאדי מזכיר לגורמים המעורבים בפרשה את סיפור ארכיונו של הסופר פרנץ קפקא. גם במקרה הזה הארכיון נמצא בידיו של אדם שמערים קשיים על החוקרים לראותו, גם כאן החליטה מדינה, במקרה זה גנזך המדינה, לנקוט הליכים משפטיים בניסיון לחלץ את הארכיון. למדינה "קייס" חזק שכן חלק גדול מהחומרים הארכיונים נוצרו במסגרת עבודתו בעבור ממשלת המנדט, שממשלת ישראל היא היורשת החוקית שלה.

הארכיון נמצא היום ברשותו של איש העסקים חיים רווה, שהיה שותפו לעסקים של אריאל עבאדי. ב-2003 הוא התבקש על ידי עבאדי, שבאקוודור, לפנות דירה שהייתה בבעלותו בירושלים ובה ארגזי הארכיון של אביו. רווה פינה את הארגזים, וכיום הם מאוחסנים במכולה במושב בשרון, אך הוא מסרב להציגם. לטענת רווה, עבאדי חייב לו 35 אלף דולר בעבור הוצאות האחסנה ועד שהוא לא יקבל את הכסף הוא לא יפתח את הארכיון.

לשאלת "הארץ" מדוע לא לאפשר לחוקרים לראות את החומר עד להסדרת העניין הכספי השיב רווה כי אם יתברר שהארכיון אינו מכיל את האוצרות שאמורים להיות בו, לעבאדי לא תהיה מוטיבציה להשיב לו את כספו. עבאדי, מצדו, טוען שהוא כבר שילם בעבור האחסון ומוכן לשלם עוד בתנאי שרווה יציג לו קבלות על הוצאת הכסף.

"הסכסוך הכספי אינו מעניין אותנו", אומרת רותי אברמוביץ, ממלאת מקום גנז המדינה, "אדם לא יכול להחזיק בידו חומרים שהמדינה יצרה". במכתב שיצא אתמול מלשכת היועצת המשפטית של גנזך המדינה נדרש רווה להציג את החומר הארכיוני בפני החוקרים. אברמוביץ מסביר כי "אנחנו מתכוונים להתחקות אחר חומר ארכיוני שנמצא בידיים פרטיות. אני גם פונה לאזרחים שיש להם חומרים ארכיונים שיראו בנו כתובת ולהבטיח שימצא לחומרים האלו בית חם".

מאבקו של המושל בעיתון "הארץ"

"הוא התאונן על עיתון ?הארץ', אינם שואלים לעולם אם הדבר הוא נכון או לא. אני: ?לשאול אפשר על העובדות אבל לא על הארת העובדות', סטורס: ?גם על העובדות לא שאלו אותי'". הדיאלוג הזה מופיע בפרוטוקול פגישה בין מושל ירושלים הבריטי הראשון, רונלד סטורס, לבין עורך עיתון "הארץ" מ-1921, אריה לייב יפה. סטורס זימן את לייב יפה לפגישה, כדי לנסות ולבלום את ההתקפות.

היום יציג ד"ר מרדכי נאור בכנס מוזיאון ארץ ישראל "אויב או אוהב - סר רונלד סטורס ויחסו אל הציונות", את מערכת היחסים העגומה בין סטורס לעיתונות העברית.

"הארץ" היה המבקר הבוטה ביותר של סטורס. במאמר מערכת מנובמבר 1921, כמה חודשים לפני השיחה בין סטורס ללייב יפה, כתב "הארץ" מאמר מערכת תחת הכותרת החד משמעית "רד". "הננו פונים אל מושל ירושלים, ה' רונלד סטורס: רד! (...) כתם דם אתה מעטה על הממשלה האנגלית - רד!", נכתב במאמר. נאור מוסיף כי סטורס השתמש כמה פעמים בסמכותו כדי לסגור את העיתון לתקופות קצרות או לצנזר אותו. "הוא היה בעל השכלה אנגלית מאוד יסודית אז הוא הבין את חופש העיתונות, מצד שני זו קולוניה, ובקולוניה לא כותבים נגד השלטון", אומר נאור.



בתמונה למעלה: יצחק עבאדי עומד ראשון משמאל ואיתמר בן אבי שעומד מימינו עם קבוצת הסולל שהקימה את ''דואר היום''. למטה: החוקרת נירית שלו-כליפא תצלום: ארכיון התמונות לתולדות א''י וירושלים, ע''ש שושנה ואשר הלוי, אוסף מנשה אלישר אוסף רינה רז


תצלום: אמיל סלמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו