בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סגירת הספריה בקרית שמונה | עוד חזון-ביבי למועד

תזכור קרית שמונה

תגובות

עצה ניתנת מכאן לתושבי קרית שמונה ולפרנסיה: אל תמהרו לבטל את השביתה הכללית שהועדתם להיום. אמנם ראש הממשלה הודיע אתמול, ביקיצה מאוחרת, כי "בתוך שבוע" יימצא פתרון לתרבות בעיר שבאה עד משבר, ובכל זאת מוטב לה, למחאה, לפרוץ - ליתר ביטחון, כי עוד חזון-ביבי למועד. אמש נמסר כי השביתה בכל זאת בוטלה - הו, תמימות לא תמימה ודי מטומטמת.

האם נתניהו לא היה כאן השנה, בארץ, ונבצר ממנו לשים לב לדעיכתה של הקריה - קודם ירד המסך על הצגת הקולנוע האחרונה, נסגר גם הסניף של עמותת "ידיד", ושום מוסד או מפעל חדש לא נפתח. קרית שמונה היא עיירה שכוחה, שמעולם לא היתה רחוקה כל כך.

ועכשיו הגיעה שעתו של המתנ"ס לנעול את שעריו, הספרייה העירונית הופכת דף אחרון, היכל התרבות עומד בשיממונו, והתיאטרון המקומי - "מראה" - מתכונן גם הוא לרדת מהבמה. ורק עכשיו, ברגע האחרון, נזכר נתניהו לטלפן.

הוא זקוק לשבוע אחד נוסף כדי למצוא שלושה או ארבעה מיליון שקלים, כאילו יש צורך בהתערבות אישית של ראש ממשלה, כשמדובר בסכום כסף בטל; כאילו אין שרים בירושלים, שאם הם באמת רוצים הם גם יכולים להזרים בעצמם סכום אפסי כזה, שכמוהו מבזבזים בלי ניד עפעף בנסיעה מיותרת לרומא ולוונציה. קרית שמונה אינה מועמדת עוד, ככל הנראה, לארח את הביאנלה הבאה; זה אבוד לה.

נשאל אותם ואת עצמנו: לו נשקפה סכנת סגירה לבית כנסת אחד מתוך עשרות, למקווה-טהרה מני רבים, האם גם אז היו חדלי אישים אלה מתקשים לזהות מקור בתקציבם? תמיד יימצא הכסף לקבלן ולבלן, לחזן ולקברן, ורק לספרן ולשחקן לא נשאר. הרושם הוא, כי רק כאשר "יזכור אלוהים", גם לבנת וסער ושלום וישי זוכרים; ואילו כאשר "יזכור עם ישראל", מותר גם להם לשכוח. ועל המוחים הם מהלכים אימים, לבל יעזו להשמיע קול, שאת השלטון הוא מביך; הרי העיר הזאת היתה תמיד מונחת כנועה בכיסו.

ועוד נשאל: לו נשקפה סכנת סגירה למתנ"ס בהתנחלות כלשהי, האם גם אז היה הסיוע מתמהמה שנתיים ימים? אל תצחיקו אותנו. כל שר היה מקדים את חברו וחברתו בריצה אל הגורן או אל היקב. ואם לא הם ומשרדיהם, אז החטיבה להתיישבות היתה מוצאת זה כבר את המעות הקטנות מתחת לשולחנה. אבל קרית שמונה היא מזמן לא "התיישבות" בארץ-ישראל, היא סתם מקום נידח בישראל - בסוף צפון, כשהלב במזרח. שם היא מוטלת מיום היווסדה - רחוקה ולא מתקרבת, תקועה ולא זזה, אלא לאחור.

שלשום, בשבת, הלכנו לאור הזיכרונות של משפחתנו - איך בננו הבכור היה חוצה כילד את הכביש, ומחליף מדי יום ספר בספרייה של "בית אדלשטיין" שממול לבית. זה המתנ"ס הראשון במדינה - ראשון לקום וראשון ליפול. ואיך אשתי היתה קוראת במקום סיפורים לילדים, שנאספו לשמוע מכל קצווי העיר. כמה עצובה קרית שמונה, שבימיה הרעים ידעה ימים טובים יותר של הזדהות ורוח גדולה.

אתמול שוחחתי עם כמה מכרים ותיקים, והם כולם התנבאו באותו סגנון קודר: איפה הוא נסראללה, כשבאמת זקוקים לו ולתזכורת קטיושה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו