בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 51 שנה: הצרפתית תהיה לשפה זרה ראשונה בישראל

תגובות

"לא רק חוזה נשק נחתם בין צרפת וישראל בשנות ה-50; גם חוזה תרבות, שנחתם בדצמבר 1959 בקי דאורסיי. "לגבי ישראל מהווה ההסכם התרבותי קריעת חלון לעולם התרבות הצרפתי ומנוף - שאין עדיין לשער את גודל כוחו - לקידום המדע, האמנות וההשכלה בישראל", כתב אז שבתי טבת, שליח "הארץ" בפאריס. "מבחינה מדינית נחשב ההסכם, בצדק, לחולייה חדשה המהדקת את קשרי הידידות בין שתי המדינות, בבואו לאחר חששות כבדים מפני התקררות אפשרית של יחס צרפת".

כחצי שנה אחר כך, ב-22 ביוני 1960, נפתחה בירושלים ועדה משותפת לביצוע חוזה התרבות בין שתי המדינות. כשסיימה את עבודתה כמה ימים אחר כך, נודע כי "לשפה הצרפתית הוענק מעמד של שפה זרה ראשונה בבתי הספר בישראל", דיווח "הארץ".

הלכה למעשה קיבלה הצרפתית מעמד של שפה זרה ראשונה בישראל כבר עם הקמתה. "כאשר זכינו בעצמאות מדינית, לפני עשר שנים", הזכיר ב-1958 עורך מדור "תרבות וספרות" ב"הארץ", "נעשה ניסיון - שהיה בו יותר מן ההפגנה מאשר מן השיקול המעשי - לנטוש את הזיקה לאנגלית בתחומים הרשמיים של חיינו, ומתוך תקדימים שרווחו באזור זה ובעולם הדיפלומטי במערב, קבענו כי הצרפתית תהיה לשון שנייה (על דרכוננו למשל)". הקביעה הזו, כתב העורך, "החזיקה מעמד כלשהו תודות לעובדה שנתברכנו בעולים חדשים רבים, שבאו מארצות דוברות צרפתית". כמו שכתב מאוחר יותר אורי קיסרי, "היתה כאן שנאת האנגלית יותר מאהבת הצרפתית. ישראל, בהשיגה את עצמאותה, שאפה להשתחרר מכל אביזר שהזכיר לה את 30 שנות חייה במחנק מנדטורי".

עד 1956, נוכחות הצרפתית היתה שטחית. "הופעתה בחיינו של הלשון הצרפתית היפה והעשירה, המשופעת בערכי תרבות שאין להם שיעור והמחזיקה בקרבה הבטחה ברורה להרחבת תרבותנו ולהעשרתה ועידונה" - זו באה רק אחרי מבצע סיני, כשצרפת נעשתה "בעלת ברית למעשה בתחום אספקת הנשק ובתחום ההזדהות המדינית עם כמה מן האינטרסים שלנו". בשלב הזה, אפילו בן גוריון הצהיר שהוא "מקווה וסבור" שצרפתית "תהפוך ללשונה השנייה של ישראל".

אבל כשהוחלט באותה ועדה של יוני 1960 להעניק לצרפתית מעמד כזה, ישראלים רבים התקשו לראות מדוע להעדיף אותה על פני האנגלית. "אין להעלים עין מהעובדה, כי השפה האנגלית תופסת כיום מקום ראשון בתוך כל השפות של העולם המערבי, ושמדינה כמו ישראל לא תוכל להתעלם מעובדת יסוד זו (...) שום מאמץ של שלטונות החינוך בישראל ושום נכונות מצד ההורים לתת ביטוי לרגשי הידידות כלפי צרפת לא יוכלו לשנות עובדות יסוד אלה".

גם אורי קיסרי ראה את הדברים כך, אך סירב להסכין עמם. במאמר שפרסם בראשית יולי 1960, כתב שאינו מאשים את "גברת רבינוביץ, או גברת ינקילביץ, הסבורות שלילדיהם נשקף עתיד מזהיר יותר אם ילמדו אנגלית, ולא צרפתית". הרי האנגלית בישראל "יצאה בפתח האחד" - של השפעת המנדט - "וחזרה בפתח אחר - כהשפעה אמריקאית"; וקיסרי האמין ש"לגברות ינקילביץ ורבינוביץ לא הוסבר במידה מספקת כי ידיעת הלשון הצרפתית נחוצה ויעילה כאן לא פחות מידיעת האנגלית. אני מבקש לומר כי שום מעשה של ממש לא נעשה בארץ זו כדי לשרש מלבבות התושבים את ההתבטלות בפני הקסם האנגלי - כפי שהיתה בימי המנדאט - וכדי לטעת בהם את ההכרה כי המטען של הערכים הצרפתיים, על התרבות והמדע, המחשבה והיצירה, הוא עשיר ועשוי להיות לנו לתועלת ולברכה בעומק ובגובה אולי יותר מכל תרבות אחרת".

ארבע שנים מאוחר יותר התכנסה שוב הוועדה לביצוע הסכם התרבות; שר החינוך והתרבות זלמן ארן סיפר שהשפה נלמדת על ידי יותר מ-33 אלף תלמידים, ו"הבטיח הגברת לימוד הלשון והתרבות הצרפתית בישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו