בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

געגועים לקו המקולל

בדרכים עם קו 45

תגובות

אם היה מבוטל, לא רבים היו מתגעגעים לקו 45 של חברת דן. אבל למרות שבמסגרת הרפורמה תוכנן לסגור אותו, שנייה לפני הסוף, בזכות מחאה ציבורית של הנוסעים, הקו ניצל. הוא הצליח למשוך עוד קצת זמן.

יש שקוראים לו "הקו המקולל". ובכל זאת: נוסעים, בעיקר סטודנטים, צריכים להגיע מאוניברסיטת תל אביב לגבעתיים או לבני ברק ואין דרך אחרת.

שלטי האוטובוסים החדשים עטופים כמו גופות טריות בניילון שחור. ליד תחנת האוניברסיטה של קו 45, נער שמנמן עם חולצת "הקו החדש" יושב ומפצח גרעינים לצד ערימת חוברות שמשבחות את הקווים החדשים. ברור שצריך שינוי בתוכנית התחבורה הציבורית המחפירה של ישראל. כמי שאין לו רישיון נהיגה, הייתי אומר שאפילו כיתת יורים דרושה כאן. בוודאי שיש בשורות טובות בתוכנית וצריך לתת לה הזדמנות, אבל אם אקח אוטובוס מהבית למערכת העיתון, זה יעלה עשרה אחוזים יותר. מדוע העלאות מחיר בתחבורה ציבורית או הוספת מע"מ למים נעשות בקלות ובשקט וכדי לשדרג משכורת בעשרה אחוזים צריך תמיד מלחמה, שביתה, פרצוף חמוץ מול הבוס? אנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית הם בדיוק אלה שאסור להעלות להם מחירים.

מלבד הסטודנטים שניהלו את המאבק בביטול הקו דרך קבוצת פייסבוק, הרבה חרדים נוסעים בקו הזה. אם החרדים והסטודנטים היו יכולים להילחם יחד, המדינה היתה טובה יותר. אבל שני המגזרים לא מבינים שהם נמצאים באותו מחנה דפוק, ובמקום זה כל אחד אכול קנאה כשהשני זוכה באיזה רבע עוף מהמדינה.

סטודנט שמתעסק בחישובים מספר לי שהאגודה פנתה למשרד התחבורה בקשר לביטול הקו, אבל לא מקשיבים להם. אני שואל מה יהיה. הוא אומר "צריך להפריט הכל". כנראה מדובר בסטודנט לכלכלה. הוא ממשיך בחישוביו, ממלמל מספרים, שמתערבבים בשמות התחנות מפי מערכת הכריזה.

תחבורה ציבורית, במיוחד בגרסתה הישראלית השמנונית, זה לאוכלוסיות החלשות. לאחרונה מוחים פה נגד שנאת עשירים, אבל השנאה הגדולה היא נגד העניים והעובדים. בטלוויזיה ילעגו למובטל הנוכל, לשרברב החרמן, למורה הנוקדנית. כילד, ההפגנה הראשונה שהייתי בה היתה נגד מעבר קו 6 בשכונת הווילות שלנו, שכונה של בני מעמד גבוה יחסית בבאר שבע. בזמן אמת, התרגשתי מכל העניין והשלטים. היום ברור שזו היתה הפגנה של בעלי רכב פרטי נגד עניים.

מחוץ לאוטובוס ההומה, גבעתיים נראית נינוחה ומוצלת. רוב הדיבורים באוטובוס הם לא בעברית. בחורה מוחה דמעה מולי, אולי מאלרגיה. היא מחבקת את הסלולר לראשה כתחליף לחיבוק.

אני משוחח עם אברך מבני ברק שלומד בישיבה ברמת אביב. יש בנות יפות באוטובוס, שיירדו בגבעתיים. האברך מביט בצד, לכיוון מגדל דירות כעור. הוא מודאג מכך שהקו ייסגר בסוף, לא יהיה לו אוטובוס לישיבה, אבל בשקט. אני מציע לו הפגנות, "מה זה עוזר?", הוא אומר. כולם עייפים בקו 45.

עדיין לא ברור מה יקרה עם הקו, ודתייה עם שביס מוטרדת שעלולים לבטל אותו. "איזה סיוט. חשבתי שרק מוסיפים קווים". היא מוציאה את רגליה מסנדלי השורש אך מניחה את אצבעותיה על הסנדל כדי שלא יחליק. "הסטודנטים מסכנים. כאילו רוצים לייעל, אבל זה נראה לי יותר בלגן", אומרת האשה שיושבת לידה. "שלחתי מכתב לשר התחבורה. הרבה שלחו. השאלה אם הסתכלו על זה".

האוטובוס שועט, מתמלא חרדים וחרדיות לקראת בני ברק. אני הופך לחילוני היחיד, מלבד הנהג. בדרך חזרה יהיו גם עובדים זרים. ליד שלט "עוזי הפורץ החרדי", בחור מדבר ביידיש בסלולר ומניח רגליו על הכיסא מולו. שני חובשי כיפה לפניי מדברים על היתרונות והחסרונות של העבודה בחברות כוח אדם מסוימות.

גם נוף הרחובות הריקים של גבעתיים משתנה לבני ברק האופטימית ומלאת החיים. "בני ברק היא עיר בלי הפסקה", מפרשן מישהו. "מלא פה עד שתיים בלילה. אנשים פשוט אוהבים ללכת, אין טלוויזיה".

"עדיף שהממשלה תיתן לכולם מכוניות. לכל הנערות יש אוטו אדום בפאריס, מגיל עשר ילדה חולמת על אוטו", אומר לי גבר מבוגר עם כיפה. בני ברק מכוסה במודעות האבל על הרב לפקוביץ' המתחרות זו בזו. "ניצחו אראלים את המצוקים", מתפייט אחד והשני: "כל בית ישראל יבכו את השריפה".

אני שואל את הנהג מה יעשה ביום שישי, אם הקו ייסגר. "אתה דואג לי? אני שמח לעבור, תראה איזה פקקים יש פה", הוא אומר לי ומוציא סידור עבודה של קו חדש. למרות שתכננתי להגיע עד סוף הקו, אני נשבר בפקק, ויורד לטייל בבני ברק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו