בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחת היום | "דניאל זייפמן, איך מכון מחקר הופך למקום כיפי?"

תגובות

מכון ויצמן למדע ברחובות דורג השבוע במקום הראשון ברשימת מכוני המחקר מחוץ לארצות הברית שהכי טוב לעבוד בהם. נשיא מכון ויצמן, פרופ' דניאל זייפמן, מסביר מה משרה אווירה טובה במכון ומדוע הדרישה הגוברת לשקיפות עשויה להרוס את התרבות הניהולית שמעודדת, בעיניו, יצירתיות אצל מדעני המכון.

פרופ' דניאל זייפמן, מדוע כיף לעבוד במכון ויצמן?

"אנחנו משקיעים מאמצים אדירים כדי שהמקום יתפקד ושירגישו שנורא כיף לעבוד פה. אנחנו מוסד מדעי, והדבר העיקרי שאנו מחפשים הוא אנשים עם רעיונות פורצי דרך שחושבים מחוץ לקופסה. למדנו שהאפשרות היחידה לעשות זאת היא ליצור סביבה תומכת. אם הניהול יכבד את האנשים שעובדים פה, יהיה להם מאוד כיף".

איך יוצרים סביבה תומכת?

"שומרים על חופש. יש כמה צורות לנהל מחקר: אחת היא לפקס את עצמך על מטרה - להחליט למשל שמתמקדים במחקר סרטן או אנרגיה. אבל אני לא יכול להחליט מה חשוב. אני כן יכול להחליט שגם אם האנשים נכונים וגם אם התקציב גדול, זה לא יעזור כל עוד לא ניתן להם את היכולת לעבוד כמו שהם רוצים, על מה שהם רוצים. רואים את זה גם אצל מדענים צעירים, שרבים מהם החזרנו ממוסדות כמו אם-איי-טי והרווארד. לא מספיק לתת להם כסף. צריך להשקיע באנשים האלה כדי שהם יבינו שהם לא עושים שום פשרות כשהם באים לכאן. צריך לתת להם חופש מחקר".

מה אתם עושים כדי לשמור על החופש הזה?

"קודם כל גמישות ניהולית: אפשר לקבוע מסגרות שבתוכן צריך לפעול, אבל ככל שהן יהיו גמישות יותר עם הדרישות של החוקרים, כך הם יתפתחו במחקר. כשאנחנו רואים סקרנות אצל חוקר אנחנו מתגמשים כדי לזוז יחד אתו. אנחנו לא יוצרים מסגרת ומכריחים אדם להישאר בה. השנה אנחנו מקימים מרכז חדש, על הקשר בין מדע למדעי הרוח ולמדעי החברה. אנשים עובדים כאן בנוירוביולוגיה, אבל מתחילים לגעת בפסיכולוגיה ולדבר בשפה שונה לחלוטין משפת המדע. מרכז כזה יאפשר להם להתפתח בכיוונים האלה".

אינך חושש כך לאבד את המעמד של מכון ויצמן כמכון למדע?

"לא אשכור היסטוריון לעבוד במכון ויצמן, למרות שאני אוהב מאוד היסטוריונים. אנחנו מבינים במדע, וכל עוד התחומים יוצאים ממדע ומשיקים לו, זה בסדר. אם המחקר לוקח אותנו בצורה טבעית לכיוונים כמו פסיכולוגיה או ארכיאולוגיה, ההנהלה צריכה להתאים את עצמה. יכול להיות שאנו מצליחים לעשות את זה גם כי כל ההנהלה של המכון מורכבת ממדענים פעילים. אני מדען פעיל ולא איש אדמיניסטרציה, והריגושים האמיתיים שלי נמצאים במדע".

האקדמיה בכלל ובישראל בפרט ידועה כמקום תחרותי מאוד. אין בזה כדי להעכיר את האווירה?

תחרות גורמת לאנשים להיות טובים יותר. חשוב שהרכיב הזה יהיה. יש הרבה מאוד שיתופי פעולה. כל אחד פה הוא ראש קבוצה ולא מתחרה עם השני בפרוזדור. אני לא רוצה לומר שאין תחרות, אבל אנחנו מצליחים ליצור אווירה שהתחרות היא נגד הטבע, לגלות בטבע כמה שיותר".

אם הסקר היה נערך לפני 20 שנה, מה להשערתך היו תוצאותיו?

"התרבות של המקום הזה נבנתה מההתחלה. אנשים לפניי עשו עבודה יוצאת דופן. בנו מקום לתפארת עם מכניזם פנימי מאוד מעניין ויוצא דופן".

תאר את המכניזם הזה.

"המקום מורכב, קשה לי לציין דבר מסוים תלוש מהקונטקסט שלו. אבל אחד הדברים שאין לנו, ואני חושב שזה דבר טוב, זה ועדות. יש כאן תרבות ניהולית שבה החלטות נלקחות על ידי בני אדם, ללא פרוטוקוליזציה של המערכת".

אז בעצם אין דמוקרטיה ושקיפות במכון?

"זו לא חברה ציבורית. באינטל יש דמוקרטיה? אנחנו רוצים שהמקום יתנהל היטב ושאנשים יוכלו לקחת החלטות. אם משאירים את ההחלטות לוועדות מעודדים פוליטיזציה וביורוקרטיה".

יש מקום לשיפור במכון?

"בסקר הזה יצאנו מספר אחת, אבל אני לא חושב שזה מספיק. זה מעיד על העבר ולא על העתיד. שיווי המשקל שיצרנו לטעמי מתחיל להישבר, ואני מתחיל להרגיש שהעצמאות של המכון נשברת. ות"ת, משרד האוצר ומוסדות ממשלה אחרים מתחילים להפעיל עלינו דרישות ניהוליות שאינן מתאימות. אני אומר שאנחנו לא מפעל, אנחנו צריכים לשמור על חופש".

איך הדרישות של ות"ת מסכנות את החופש של המכון?

בשנים האחרונות ות"ת מתערב בשאלות ניהוליות כמו: כמה זמן ייבחר הנשיא, כמה ועדות יפעלו, איך נשקיע ובמה. זה מובן לי, המכון הוא מוסד מתוקצב והם רוצים את טובת המדינה. אבל זו מגמה מאוד מסוכנת. זה מכניס אותנו לקופסאות ופוגע בחופש שהוא קריטי להצלחת המוסד. אפשר להשקיע דולרים אבל בלי החופש זה לא שווה כלום. הם חושבים שהם עושים טוב כי הם מכניסים ביקורת, אבל יכול להיות שזה רק יסב נזק. אני מתנגד לזה".

יש לך סיכוי במאבק הזה?

"אני לא יודע אם יש לי סיכוי. אני פשוט עומד על הרגליים. אני ממש נלחם כנגד זה. אנשים באים מרצון טוב, זה לא שהם רוצים להרוס את המקום. אבל אנשים צריכים להבין. כשלא עובדים פה ולא מבינים איך עושים מדע, אז מה הבעיה באמת? אם אנחנו רוצים שהמדענים יהיו יוצאי דופן, ובשביל זה המסגרת צריכה להיות יוצאת דופן. שקיפות, דיווחים וכך הלאה יוצרים כללים, ואלה הם כללים מסוכנים. זה לא נראה כך מבחוץ, אבל זה המצב. תרבות ארגונית נבנית במשך הרבה זמן, אבל היא יכולה להיהרס מהר מאוד".



דניאל זייפמן. ''התרבות של המקום נבנתה מההתחלה. האנשים שלפניי בנו מקום לתפארת, עם מכניזם פנימי מעניין ויוצא דופן''
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו