בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 66 שנה: נערי הג'ונגל של תל אביב נחשפים

תגובות

"ג'ונגל זה, שהפעם אספר עליו, אינו שוכן באפריקה; לא בטנגנייקה ולא בנבכי זאנזיבר. ליד ביתי וליד ביתך הוא, בתוככי תל אביב. 'ג'ונגל בחסות עירית תל אביב'".

במילים האלה פתח סופר "הארץ" אריה גלבלום את מאמרו מ-6 ביולי 1945, ובו חשף לראשונה את "נערי הג'ונגל"; אותם 15 נערים בגילי 8-16 ששבוע קודם לכן פרצו למשרדי המחלקה לעזרה סוציאלית של עיריית תל אביב ברחוב הס 13, תפסו עמדות והכריזו "אנו צבא הג'ונגל - תנו לנו בגדים!". ערומים למחצה ובידיהם מקלות, הם איימו על עובדי המחלקה וקיללו אותם עד שקיבלו "פתקאות לקבלת בגדים במחסן העירוני". בן ה-15 שעמד בראש הצבא נתן פקודה לסגת.

גלבלום תיאר את הג'ונגל: "חצר חול הוא ברחוב הירקון, מאובקת ולוהטת בשמש, ושמו: 'גן קפה מקסים'. סחבות מספר מרופטות שלא נתכבסו שנים ואכולות כינים ושרצים, פרושות תחת כיפת השמים, הן מקלט לשינה; צריף עץ קטנטן בפאת החצר, שקירותיו מכוסים, למרבה הפתעתך, תמונות מחצרות מלכי צרפת ש'מצאו' הנערים, והחצר - זהו עולמם של ילדי ג'ונגל זה, שזכו משום מה לתואר השגיא והמאיים 'צבא הג'ונגל'".

למעשה זהו "צבא אומלל" שחייליו הם בני משכנות עוני, ילדיהם של "הורים בורים וגסי רוח" שהכו וקיללו אותם והטילו אותם לרחוב "'להרוויח' עוד לפני שלמדו לכתוב את שמם; שאורות הכרך פיתום ומצעדי חיילים השחיתום".

רובם, לפי גלבלום, דווקא ביקשו עזרה ומסגרת; אבל באזלת ידה דחתה אותם העירייה והם התאגדו בכנופיה, "כדרך כנופיות הגאנגסטארים הצעירים בכרכים הגדולים בעולם". העירייה מספקת להם די מזון, ואת הנותר הם מוכרים לנערי רחוב אחרים. הם לא לומדים ולא עובדים: "יש משכן, לבוש ולחם, מוסיקת-דז'אז מסביב, חיילים ובחורות, ים וקולנוע, וחירות אין קץ - למה לעבוד?" בעיריית תל אביב, ציין גלבלום, אין עומד בראש המחלקה הסוציאלית, ולא עושים דבר להצלת הנערים העזובים.

למחרת פרסום המאמר הגיב ראש העירייה ישראל רוקח בזעם. "רשימה זו היא פשוט זוועה", אמר בישיבה. "שאלת הילדים העזובים דורשת פתרון לא בכתיבת מאמרים מסוג זה, המפריעים ומזיקים יותר משהם מועילים". "הארץ" תקף בחזרה, באומרו שראש העיר אמנם הכפיש את המאמר וכותבו אך לא הכחיש את העובדות שניתנו בו. עד סוף חודש יולי הודיעה העירייה שתטפל בילדים ותעבירם למוסד מחוץ לעיר.

למשמע החדשות הצטרפו הנערים לרוקח בגינויים לגלבלום. כך לפחות לפי מאמר מאת ש. נוסע, שסיפר את סיפורו של נער הג'ונגל רחמים, לא ברור אם אמת בו או בדיה: "היה היו ימים. ימי זוהר. אך הימים האלה עברו, כנראה, לבלי שוב. ורחמים אינו יכול להשלים עם העובדה הזו כלל ועיקר. הוא מרגיש, כי משהו השתנה תכלית שינוי. לפתע רוצים להיטיב לו ולחבריו. לפתע מטפלים בהם". רחמים שמע שבכל אשם אחד המכונה "בעל המאמרים ב'הארץ'", שדרש מהעירייה "לעשות מהם אזרחים טובים ומועילים".

הכנופיה דנה באיום. "תאר לך את אברם, למשל, נאמר, כפקיד. צחוק, ממש צחוק. 'כן אדוני, מה אתה רוצה? לראות את המנהל? מיד. תחכה קצת'. או: 'בבקשה גברתי, נירותיך יהיו מוכנים מחר... אוי אוי, צחוק והבל, ממש להתפקע, אזרחים מועילים..." הנערים מחליטים לשלוח מכתבים אל ילדים עזובים ברחבי העולם, והפקידה במשרד "העתקה" בשד' רוטשילד נעתרת. מרוסיה עונה נער בשם קולקה: 'איני רואה עוד תקווה לדרך החיים שלנו, ואנו עצמנו מתלבטים בחיפוש הדרך לחיים. משום כך, אין אנו יכולים לסייע לכם במאומה. בברכת חברים, קולקה".

עברה חצי שנה. אריה גלבלום בדק איך מתקדם הטיפול בילדים, ודיווח: "לטובה לא נשתנה הרבה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו