בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

19.7.1966 / דיון מחודש באיסור על הקרנת סרטים גרמניים

היום לפני 45 שנה:

תגובות

הסרט האוסטרי "חיי מוצרט", שנעשה ב-1955 והשתתף בפסטיבל קאן בשנה שאחר כך, עסק כצפוי בחייו וביצירתו של המלחין האוסטרי המחונן בן המאה ה-18; הוא נקנה להפצה גם בבתי קולנוע בישראל, אך נאסר להקרנה כאן: מאז קום המדינה פעלה המועצה לביקורת סרטים ומחזות שליד משרד הפנים לפי העיקרון שיש "לאסור הקרנת כל סרט או מחזה בשפה הגרמנית".

אלא ש"חיי מוצרט" זכה להתערבותם של גורמים במשרד החוץ שפעלו להתיר את הקרנתו, משום ש"תוכנו מוסיקאלי", הסביר "הארץ" באוקטובר 1956. לא מעט קוראי "הארץ" תמכו באישור: "לשם מה לאסור את הסרט ?מוצארט' (ביחוד בשנת ה-200 להולדתו) אחרי שאושר לפני שלש שנים הסרט ?פאלאס הוטל' מתוצרת שווייצריה בשפה הגרמנית?", תהה ארנסט ברוך מרמת הכובש. מ. בכור מתל אביב הזכיר שב-1954 הותר להקרנה "המשפט" האוסטרי דובר הגרמנית, אף שכפי שציין "הארץ" אז, "הוא יצירה של הנאצי פ.וו. פאבסט, מתועמלני היטלר בימי אושוויץ". גם הממשלה סברה כך, ובהמלצת שר הפנים, לקראת סוף 1956 קיבלה "החלטה עקרונית", "לאשר מעתה הצגת סרטים שהלשון המדוברת בהם היא גרמנית".

בשנה הבאה הוצפו בתי הקולנוע בסרטים אוסטריים, בידוריים ברובם, שהפופולריות שלהם, לפי "הארץ", עלתה על אלה של סרטים אמריקאיים. עד שבנובמבר 1958 קרא "הארץ" לשים לזה סוף. לפי "הארץ", אלה הם סרטים גרמניים, "אפילו כלפי חוץ מופיעים באיצטלה של סרטים אוסטריים": "מי שקורא את שמות השחקנים או היודע כי תעשיית הסרטים האוסטרית היא פיקציה ברובה, לא יוטעה על ידי מניפולציות אלה", נכתב באחד ממאמרי המערכת של "הארץ" שהוקדשו לסוגיה. יתרה מכך, "גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה יהודית אין יסוד להבדיל בין גרמנים ואוסטרים", הוסיף בעל דעה אחר ב"הארץ". אם יחסנו לאוסטריה שונה מיחסנו לגרמניה, אין זאת אלא משום ש"בנות הברית התיחסו אל אוסטריה בתעמולתם בזמן מלחמת העולם - מטעמים טכסיסיים, אך ללא כל הצדקה עובדתית - כאל ארץ שנכבשה ע"י גרמניה".

"הארץ" הוסיף לפרסם בחודשים הבאים מאמרי מערכת שקראו לאסור את הסרט האוסטרי. "אין זה מדרכי ?הארץ' שיקרא להתערבות ממשלתית בתחום שאינו פוליטי, כמו תחום הבידור", הבהיר אחד המאמרים, ו"היה עדיף אילו הציבור היה מחרים את ההצגות האלה מיוזמתו שלו". אבל "הכבוד העצמי מחייב אותנו שלא נשכח את זאכסנהאוזן, בוכנוואלד ודאכאו, את אושוויץ, טרבלינקה ומאידאנק, ושלא נרשה להמונים שירוצו ויתבדרו בהצגת סרטים גרמניים". גם ארגוני הפרטיזנים ולוחמי הגטאות כינסו מסיבת עיתונאים ובה הודיעו על התנגדותם לסרטים הגרמניים המחופשים לאוסטריים.

בתגובה, החליט משרד הפנים לאסור הצגת הסרטים למשך חודש, אבל לאחר דיון עם הצנזורה ועם מפיצי הסרטים, בפברואר 1959 החליטה הממשלה להתיר הצגתם, "בתנאי שאין להציג סרטים בעלי תוכן נאצי, האוהד לנאצים", ובתנאי שאיש מן המעורבים בהפקת הסרט אינו אוהד נאצים או נאצי לשעבר.

אבל ביולי 1966 עמדה סוגיה חדשה בפני המועצה לביקורת סרטים: הסרט "אנו ילדי הפלא", סרט אנטי-נאצי מתוצרת גרמניה. גם המועצה וגם הממשלה נטו, לראשונה בהיסטוריה הישראלית, להתיר את הקרנתו. סופר "הארץ" יאיר קוטלר דיווח כי שר הפנים כנראה יאשר את ההקרנה, ו"לא מן הנמנע כי אף ימליץ על גישה חדשה". הפעם "הארץ" ביטא עמדה מרוככת ביחס לשפה הגרמנית. "זכורה תשובתו הגאה של משה שרת המנוח, כאשר נשאל ב-1953 באיזו שפה דיבר עם הקאנצלר אדנאור, כאשר נפגש עמו בלוכסמבורג לרגל חתימת הסכם השילומים", ציין "הארץ" במאמר שפורסם ב-19 ביולי 1966. "'דיברנו בשפתו של גיתה', השיב שרת".

באפריל 1967 ביטלה הממשלה את האיסור על הצגת סרטים גרמניים בגרמנית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו