טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל לחינוך: המחשב לא תורם ללמידה

פרופ' גבי סלומון, מראשוני התומכים ברפורמת המחשוב במערכת החינוך, יוצא נגד כוונת המשרד להוסיף מחשבים בכיתות

תגובות

בשבועות האחרונים מגבשים במשרד החינוך תוכנית חדשה למחשוב בתי הספר, כזו שתכלול תוספת של עמדות מחשבים ושינוי מתבקש גם בדרכי ההוראה ובהכשרת המורים. דווקא על רקע זה, מומלץ אולי לעצור רגע, ולחשוב מחדש על התקוות הרבות הכרוכות, בעבר ובהווה, בכוחם של המחשבים לשנות את פני מערכת החינוך. זוהי ההמלצה החד-משמעית של פרופ' גבי סלומון מאוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל בתחום החינוך ומראשוני התומכים ברפורמת המחשוב בישראל. "אחרי ניסיון של למעלה מ-30 שנים של מחשוב בארץ ובעולם, מתברר כי למרות קיומם של איים של מצוינות - הם לא התחברו לכדי יבשה אחת". יתרה מזאת, לדברי סלומון, מחקרים שהקיפו עשרות אלפי תלמידים ברחבי העולם מגלים כי הקשר בין הישגים לימודיים למחשוב הוא אפסי, ולעתים אפילו שלילי.

ב-1993 פרסם משרד החינוך תוכנית למחשוב בתי הספר, שקבעה כי כל עשרה תלמידים ייהנו מעמדת מחשב. על פי דו"ח עדכני של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ב-2009 מספר התלמידים הממוצע לעמדת מחשב היה 12.9, וכמחצית ממוסדות החינוך עדיין לא השיגו את היעד שנקבע לפני 17 שנים. במחקר בינלאומי שפורסם ב-2008, דורגה ישראל בשליש התחתון מבחינת הרמה הטכנולוגית בחינוך בקרב 22 המדינות המשתתפות.

עשרות "כיתות חכמות" ברחבי הארץ

עד כה, הדרך השכיחה להתמודד עם בעיית התשתית הבלתי-מספקת היתה בתוספת, כמעט עיוורת, של מחשבים, בכפוף לתנאי התקציב כמובן. בשנים האחרונות התבלט עם זאת טרנד חדש - "כיתות חכמות", בהן מחליפים מחשב ומסך מיוחד את הלוח והטושים המחיקים המוכרים, בניסיון ליצור "חוויית לימוד אינטראקטיבית" שתביא ל"מהפכה פדגוגית של ממש", כפי שבחרו במשרד החינוך לתאר את הכנסת "הכיתות החכמות" הראשונות לשימוש לפני כשנתיים. כיום פועלות כמה עשרות כיתות כאלה ברחבי הארץ, ולגורמים בעלי העניין בקיומן נוספו גם נציגי חברות מסחריות בתחום המחשבים. לדברי גורמים במשרד החינוך, במסגרת התוכנית החדשה למחשוב, נבחנת כעת האפשרות להרחיב את השימוש ב"כיתות החכמות".

"מחשב רגיל ומצגת עושים את אותה עבודה, ועולים הרבה פחות", מספרת מורה המלמדת ב"כיתה חכמה" בבית ספר יסודי במרכז הארץ. לדבריה, "כל כמה שנים יש התלהבות מטכנולוגיה חדשה, שלכאורה יש לה המון פוטנציאל פדגוגי, אבל אחרי זמן מה הכל נשכח. ללא שינוי בתפקידו המסורתי של המורה, אין יתרון לשימוש בטכנולוגיה ובמחשבים. הם רק גורמים לשכוח את העובדה היסודית שכדי לשפר הישגים - חייבים להשקיע קודם כל במורים עצמם". פרופ' סלומון מסכים. "כיתות חכמות", הוא אומר, הן "אמצעים מתוחכמים מדי, שלא משרתים את המטרה הברורה מאליה: צריך לכתוב משהו וכל התלמידים צריכים לראות זאת. גם אני אוהב תמונות ומולטימדיה אבל בהחלט אפשר להשתמש במקרן פשוט. ההשקעה ב'כיתות החכמות' היא גדולה ומיותרת".

ב-2001 קיבל סלומון (71) את פרס ישראל בחקר החינוך. "פרופ' סלומון הפך לדמות בעלת מוניטין בינלאומי בתחום המחשוב בחינוך", נכתב עליו בחוברת מקבלי הפרס. לאכזבה מהמחשוב, הוא אומר, תרמו כמה סיבות: "כל זמן שמטרות החינוך הן עדיין שינון חומר הלימודים ו'הקאתו' במבחנים, כפי שאלה נקבעו באמצע המאה ה-19, המחשוב לא יכול להשפיע על דרכי ההוראה. המורים משתמשים במחשב כעוד אמצעי אחד העומד לרשותם, ולא כמשהו שיכול לפתח דרכי הוראה ולמידה חדשות. ?ביות' הטכנולוגיה, המשרת את מטרות החינוך של העידן הקודם, אולי לא גורם נזק, אבל בוודאי שלא מביא תועלת רבה. זה פשוט מחטיא את המטרה".

סיבה נוספת לאכזבה, לדברי סלומון, היא דווקא ההתייחסות למחשוב כאל אמצעי שירפא את כל בעיות מערכת החינוך. "אומרים לנו שהעתיד נמצא באינטרנט, שצריך -לתקשר' עם הילדים בשפה שהם מבינים, שכבר אין צורך בכיתה או שהמחשוב יביא לסגירת פערים. אלה שטויות", הוא אומר, "שימוש ב'פייסבוק' או ב'טוויטר' לא מצמצם פערים בהשכלה. מעבר להתייחסות המבזה למורים כאל 'טעוני טיפוח' שיש לקדם, ההתייחסות למחשוב כחזות הכל היא אשליה. אין לה בסיס מדעי. בישראל, כמו במדינות אחרות, יש לחץ להכניס כמה שיותר מחשבים למוסדות החינוך. כל בית ספר רוצה להיראות מודרני ומעודכן, ודוחף מחשב לאן שהוא רק יכול. אין לכך כמעט כל משמעות".

סלומון מתבסס בין השאר על כמה מחקרים שנערכו בשנים האחרונות ואשר בדקו את השפעת המחשוב במערכות החינוך השונות. כך, למשל ניסה חוקר מניו זילנד לברר ב-2007 מהם הגורמים המנבאים הטובים ביותר להישגי תלמידים, זאת בהתבסס על אנליזה משווה של כ-50 אלף מחקרים, שהקיפו כ-200 מיליון תלמידים. הממצאים חד-משמעיים: כל 30 המנבאים הטובים ביותר קשורים במורה, בהם איכות ההוראה, הקשר בין המורה לתלמיד וההתנהגות בכיתה. הוראה באמצעות מולטימדיה מופיעה במקום ה-83 והוראה דרך האינטרנט - במקום ה-89 בלבד, עם השפעה כמעט אפסית.

"השפעת הטכנולוגיה על הלמידה אפסית"

מחקר-על אחר מ-2003 ביקש להשוות את ההשפעה של למידה מרחוק והוראה פרונטלית רגילה על הישגי התלמידים. גם הפעם לא נמצא הבדל. "המורה, שאוהבים לתאר כשחוקה ולא מעודכנת, משפיעה בממוצע באותה מידה כמו מערך שיעור שנבנה על ידי מיטב המוחות המתקדמים", אומר סלומון.

המסקנה ממחקרים אלה ונוספים, ממשיך פרופ' סלומון, היא ש"המחשב יכול לסייע לעבודת צוות בין תלמידים, לעבודות חקר, לאיסוף מידע וליישומו - לכל הדברים שמרכיבים פדגוגיה מודרנית, בניגוד לפדגוגיה הקדם-מודרנית, הנהוגה כיום במערכת החינוך. השימוש הטוב ביותר במחשב הוא למען מטרות שאינן עדיין מקובלות כיום. אני לא נגד המחשוב, אלא נגד שימוש עיוור במחשבים. צריך למצוא את ההיבטים בהם המחשב יכול לתרום באופן ייחודי, ולא להכניס עוד ועוד מחשבים לבתי הספר. כמה מחקרים עוד צריך כדי להראות שתוספת מחשבים לא משנה את הישגי התלמידים, כאשר מטרות החינוך נשארות ללא שינוי? זו השקעה מיותרת של משאבים גדולים". ממשרד החינוך לא נמסרה תגובה עד שעת סגירת הגיליון.

מי ילמד את דור העתיד?



כיתת מחשב בבי''ס בי-ם. למצולמים אין קשר לידיעה


פרופ' גבי סלומון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות