פרופ' יבלונקה: "חוץ מ'פורנוגרפיה של הרוע', אין בלימוד הפרטים הטכניים של השואה ערך חינוכי"

פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית בכירה ויו"ר ועדת מקצוע ההיסטוריה של משרד החינוך, מאמינה שדגש גדול מדי מושם על לימודי השואה על חשבון נושאים אחרים: "מדוע שמלחמת העצמאות, האירוע המכונן של המדינה, לא תהיה יחידת החובה?"

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור קשתי
אור קשתי

"סיפורן של עיירות הפיתוח כמעט ולא נלמד בבתי הספר, אבל הוא רחוק מלהיות הנושא היחיד שאינו נלמד כמו שצריך: כל האירועים ממלחמת העצמאות ואילך נלמדים באופן שטחי, ללא כל התייחסות לקונטקסט ההיסטורי. אין מספיק שעות לימוד למקצוע ההיסטוריה, והמורים לא מספיקים ללמד את תוכנית הלימודים. התוצאה היא, לכל היותר, רפרוף, סימון 'וי' לקראת בחינת הבגרות. חמור מכך: אין שום מחשבה מסודרת לגבי מטרות לימוד המקצוע. כל יומיים יוצאת כותרת חדשה ממשרד החינוך, שנועדה להשיג לגדעון סער עוד שתי שורות בעיתון" - כך אומרת ל"הארץ" ההיסטוריונית פרופ' חנה יבלונקה מאוניברסיטת באר-שבע, המשמשת יו"ר "ועדת המקצוע" בהיסטוריה של משרד החינוך.

המציאות רחוקה מלעודד

ב"ועדות המקצוע" חברים בכירי האוניברסיטאות, לצד מורים בעלי ניסיון מבתי הספר ואנשי המכללות להוראה, ותפקידן הוא ללוות ולהדריך את משרד החינוך בהחלטות מקצועיות בתחומי הדעת השונים הנלמדים במערכת החינוך. פרופ' יבלונקה, מההיסטוריונים הבולטים כיום בישראל, מונתה לתפקיד יו"ר "ועדת המקצוע" לפני כשנה. היא מלמדת במחלקה לתולדות עם ישראל ולימודי מדינת ישראל באוניברסיטת באר שבע, ומתמחה בחקר השואה והחברה הישראלית. סיפרה האחרון, "הרחק מהמסילה", בדק את סוגיית המזרחים והשואה.

מתוקף תפקידה, נפגשה בחודשים האחרונים פרופ' יבלונקה עם מורים רבים להיסטוריה. המציאות שגילתה רחוקה מלעודד: בעוד שהוראות משרד החינוך קובעות כי בכיתות י'-י"ב יש להקדיש למקצוע לפחות 7 שעות (ומומלץ 9 שעות), הרי שבפועל, היא אומרת, "בחלק ניכר מבתי הספר מלמדים רק 6 שעות לאורך שלוש השנים. צריך להיות ברור לכולם: אי אפשר ללמד בתנאים האלה את תוכנית הלימודים".

גורמים במשרד החינוך שותפים לדעה זו. לדבריהם, בדיונים פנימיים שנערכו לאחרונה אמר המפקח האחראי במשרד על לימודי ההיסטוריה, מיכאל ירון, כי מספר שעות הלימוד כיום אינו מאפשר "לימודי עומק", וכי בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות יש להקדיש למקצוע 9 שעות. יתרה זאת, חלק מבתי הספר לא מקיימים את הוראות המשרד באשר להיקף השעות המינימלי. עוד אומרים הגורמים כי באותם דיונים, הבהירו בכירי המשרד כי לא ירחיבו את היקף הלימוד.

על רקע מצוקת שעות הלימוד, מבקשת פרופ' יבלונקה לעורר דיון ציבורי סביב הוראת השואה, המוגדרת כחובה ותופסת חלק נכבד מכלל השיעורים בכיתות הגבוהות. "מדוע שמלחמת העצמאות - האירוע המכונן של מדינת ישראל - לא תהיה יחידת החובה? אני יודעת שיהיה ויכוח על כך, אבל לפחות יהיה דיון בנושא. הלימוד הטכני של השואה, איך רצחו את היהודים, שלבי הפתרון הסופי וכד', הוא החלק הכי פחות חשוב מבחינה חינוכית. חוץ מ'פורנוגרפיה של הרוע' אין בפרטים הטכניים של השואה ערך חינוכי. זה מאוחר מדי ללמד תלמידים שהגיעו לכיתה י' שאסור לרצוח בני אדם".

היא מוסיפה כי "לעומת זאת, לסיפורי הניצולים, התרבות היהודית בת אלפי השנים או כיצד המדינה הצעירה השקיעה בבנייה במקום להיכנס למעגל של חורבן והרס - לכל אלה יש ערך חינוכי גדול, אבל בהם אף אחד לא מתעסק, כי אנחנו רק הקורבנות. אנחנו מגדלים ילדים מגן חובה שהגרמנים הרעים הרגו יהודים, התוצאה היא דורות שלא מבינים מהי נורמליות".

"תפקידי הוא לא לומר אמן"

את לא חוששת מהתגובות לדברים האלה?

"אני פרופסור מן המניין באוניברסיטה, מה כבר יכולים לעשות לי? אני אומרת את הדברים דווקא מכיוון שאכפת לי ממצב לימודי ההיסטוריה, ואני מודאגת ממנו. אנחנו מגדלים דורות של תלמידים שלא מכירים בכלל חשיבה ביקורתית, את היכולת לנתח סוגיה כלשהי מכמה נקודות מבט. הם לא יודעים שקיימת אפשרות אחרת".

לדבריה, "מקסימום גדעון סער יגיד שהוא לא רוצה אותי בתפקיד, ואז ייקחו מישהו קצת יותר קונצנזואלי. זה יהיה חבל, אבל לא נורא. חלק מהתפקיד שלי הוא לא לומר אמן אחר החלטות שהתקבלו לפני 30 שנים, מה גם שאין חשיבה מסודרת על מטרות לימודי ההיסטוריה".

נדמה כי מבחינתה של פרופ' יבלונקה, ההודעה האחרונה של משרד החינוך, אשר פורסמה אתמול ולפיה נושא עיירות הפיתוח ישולב בצורה רחבה בתוכניות הלימודים בהיסטוריה ובגיאוגרפיה, היא דוגמה נוספת להיעדר תהליך מחשבה על מטרות לימודי ההיסטוריה והדרכים להשגתן.

לדבריה, "אין שום דיון עקרוני מהי דמות התלמיד שמשרד החינוך חתום על תעודת הבגרות שלו. שום דבר לא נעשה במחשבה תחילה. יש הרבה תוכניות והודעות, אבל זו רק הפרחת מלים באוויר. זה עולה בזול. קראתי למשל לפני כמה ימים שתלמידי כיתות ח' ילמדו את מסכת 'פרקי אבות' מהמשנה. האם זה באמת הנושא החשוב ביותר? איפה הדיון בשאלות האלה?".

לדברי פרופ' יבלונקה, עם כל החשיבות לנושא עיירות הפיתוח, "אפילו מלחמת העצמאות לא נלמדת באמת, ובדירוג האירועים בהיסטוריה נדמה לי שיש הסכמה כי היא עדיין חשובה יותר".

התוצאה לדבריה, ניכרת אחר כך ברמת הידע של הסטודנטים באוניברסיטאות, "אני פוגשת סטודנטים שלא יודעים מתי החלה והסתיימה המלחמה, שלא מכירים את דור הסופרים שצמח סביבה, ועוד לא דיברנו על ניתוח טקסטים מרכזיים כמו 'מגילת העצמאות'. לא מעיזים ללמד את המלחמה בקונטקסט של תהליך הדה-קולוניזציה, מחשש שהדבר יתפרש כערעור על צדקת הציונות. זו תפישה מצומצמת, שמעידה על חוסר הבנה בסיסי".

הביקורת של יבלונקה לא נעצרת כאן. גם נושאים כמו קליטת ניצולי השואה, הקליטה ההמונית והפער העדתי, היא אומרת, "מוזכרים אמנם בתוכנית הלימודים, אולי אפילו מוקדשים להם כמה שיעורים, אבל לא מדובר בתהליך שבאמת מוביל לחינוך ולהשכלה". את המורים עצמם היא אינה מאשימה במצב, "פגשתי הרבה מורים מקסימים, שמחויבים באמת למקצוע. יש אצלם צמא אדיר לחשיבה אחרת".

ממשרד החינוך נמסר כי "צר לנו על הדברים ועל סגנונם, שאינם מכבדים את הדוברת ואת הנושא. מטבע הדברים, תוכנית הלימודים אינה יכולה לכלול את כל הנושאים ואת כל האירועים. התוכנית מכילה את האירועים ההיסטוריים המכוננים של העם היהודי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ