יום השואה | "היינו אפר, ומאחד מאיתנו יצא קצין צה"ל"

מפגש בין ניצול לקצין בחיל האוויר, הנכד של חברו הטוב ביותר

אלי אשכנזי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי אשכנזי

כשנכנס אלוף-משנה ניר לספריית בית האבות "בני ברית" שבחיפה, קיבל אותו אלימלך שמחוביץ' בחיבוק כפול: הראשון, כשרק נכנס הקצין לאולם, והשני, לאחר שנטה שמחוביץ' הנרגש לאחור, העיף מבט על הדרגות שעל כתפיו ושב להתחבק איתו.

שמחוביץ', יליד גרודנו, אז בפולין, שנמצא באמצע שנות ה-80 של חייו ("הגיל שלי הוא סוד. אני זקן בנפש צעירה"), הוא ניצול שואה שהצליח לשרוד במלחמה, בעוד אחותו ואמו נרצחו. אל"מ ניר, ראש מנהלת מגן בחיל האוויר, הוא נכד לניצולי שואה ילידי אוקראינה. המפגש בין השניים נערך במסגרת פרויקט "פרח לניצול", שבמסגרתו מבקרים חיילי צה"ל את ניצולי השואה ביישובים ברחבי הארץ.

הקשר בין אל"מ ניר לשמחוביץ' אינו מקרי. סבו של הקצין, דוד צוקרמן, שלחם במלחמה בשורות הפרטיזנים, הפך לימים לאדם הקרוב ביותר לשמחוביץ'. שני ניצולי השואה הפכו בישראל לחברי נפש ("הוא סיפר לי הכל", אמר שמחוביץ'), התפללו ביחד בבית הכנסת בשכונת נווה שאנן בחיפה, התגאו במשפחות שהקימו בישראל וגם חלקו זה עם זה את מוראות המלחמה.

לאורך השיחה ביניהם, מתקשה שמחוביץ' להסתיר את התרגשותו. כשניר מספר לו כי "כשהייתי בגטו ורשה במשלחת של קציני צה"ל התקשרתי לסבא ואמרתי לו שאקרא בשמו קדיש יתום", עונה לו שמחוביץ': "עשית דבר חשוב מאד. גם לי הלכה כל המשפחה". בסיום, הוא אומר: "סבא היה גאה בך".

לאל"מ ניר זה לא מפגש ראשון עם ניצולי שואה במסגרת הפרויקט. הוא מקפיד לעשות זאת מדי שנה, וגם כל היחידה שבראשה הוא עומד. הוא עצמו מגיע למפגשים האלה עם מטען רב מהבית. "הייתי הנכד הראשון של סבא וסבתא. ביני לבין סבא היה קשר מיוחד וקרוב, וכמו שהייתי חשוב בשבילו, כך הוא היה חשוב בשבילי".

במשך השנים שמע מסבו סיפורים רבים על החוויות שעבר במלחמה, על משפחתו שנספתה כולה, ועל העובדה כי סבו חבר לפרטיזנים ביחד עם שני חבריו. מראהו החיצוני איפשר לו להתחפש לחייל גרמני ולבצע פעולות חבלה שונות שפגעו בנאצים.

את שמחוביץ', או בכינויו "מיילך", מכיר אל"מ ניר מילדות. הוא גם היה האדם הראשון שאליו נסע ניר לפני שלוש שנים, אחרי מות סבו, כדי לבשר לו על מותו של חברו הקרוב. "ועם זאת", אומר ניר, "מעולם לא שמעתי על התלאות שעבר מיילך בזמן המלחמה". אבל נדמה שמעבר לעניין הרב בעברו של שמחוביץ' והרצון לשבת ולשוחח אתו, עבור ניר המפגש הזה הוא ניסיון להיאחז גם במשהו מזיכרון סבו שלו. "כשאני רואה אותו, אני רואה את סבי", הוא מודה.

ברור לו גם שעבור שמחוביץ', כמו גם עבור סבו, עצם היותו קצין בכיר בצה"ל הוא דבר רב משמעות. "חברו של סבי מהפרטיזנים שחי בארה"ב שאל אותי פעם האם אני מצליח להבין מה המשמעות שאחד מאתנו הגיע להיות קצין בצבא הישראלי. 'היינו אפר, לא שווים כלום', הוא אמר לי, 'ומקרב אחד מאיתנו יצא קצין בצה"ל'".

ניר ספג את המסר הזה במשך השנים. "סבא", הוא נזכר בהתרגשות, "ירד לדרום הארץ כשהיה כבר לא בריא, רק כדי לראות אותי מקבל פיקוד על טייסת מסוקי קרב, ולהעניק לי את דרגות הסגן-אלוף. הוא אמר לי שבשבילו העובדה כי הנכד שלו הפך למפקד טייסת בחיל האוויר היא דבר בלתי נתפש, שלא יכול להיות דבר כזה. אני יכול לנסות ולדמיין את מה שהם עברו ואת משמעות המעמד הזה עבורו. זה היה הניצחון שלו".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ