עמוס הראל
עמוס הראל
עמוס הראל
עמוס הראל

מלחמת לבנון השנייה היתה קריאת השכמה לישראל בשורה של תחומים, אבל טראומתית במיוחד מבחינת מערך המילואים בצה"ל. רבות מיחידות המילואים שנקראו למערכה יצאו ממנה חבולות ומתוסכלות. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, אומר שהפערים שחשפה המלחמה במערך המילואים הציבו איום ממשי על החוזה הבלתי כתוב בין הצבא למילואימניקים, זה שקבע כי יחס רציני והולם של הארגון לאנשיו ייענה במחויבות מלאה מצדם.

שתיים מיחידות המילואים שיצאו פגועות מאוד מלבנון ב-2006 היו חטיבת שריון מאוגדת עמוד האש (האוגדה שעליה פיקד תא"ל ארז צוקרמן) וחטיבת החי"ר כרמלי (שבמלחמה הופעלה תחת אוגדה 91 של תא"ל גל הירש). חטיבת השריון הסתבכה בקרב במארג' עיון ונסוגה מהעיירה אחרי שורה של אי הבנות ובעיות תיאום. על תפקודה של כרמלי בקרבות סביב הכפר עייטא א-שעב נמתחה ביקורת מנימוקים דומים: חוסר נחישות, נסיגה שלא לצורך ואי הבנת התמונה הכוללת. חלק גדול מהאשמה מוטל על דרגים בכירים יותר, אבל המלחמה טלטלה את החטיבות.

אין זה פלא, כנראה, שכרמלי וחטיבת השריון הן שתי חטיבות המילואים היחידות בדרג הראשון שמפקדים עליהן כיום אנשי מילואים. אל"מ (מיל') הושע פרידמן (בן-שלום) ואל"מ (מיל') ארי סינגר שירתו שניהם שנים ארוכות ביחידות הללו וראו מקרוב את החוויה המתסכלת בלבנון. אחרי המלחמה נקראו פרידמן וסינגר בגיל מבוגר יחסית לפקד על החטיבות.

"במקום שבו אירע משבר כזה צריך כנראה מח"ט מילואימניק", אומר סינגר, יהלומן תושב ההתנחלות פדואל, שמקדיש לתפקידו כמח"ט שריון קרוב לשישה חודשים בשנה. בחייו האזרחיים עומד מח"ט כרמלי, פרידמן, בראש המכינה הקדם-צבאית המעורבת (דתיים וחילוניים, גברים ונשים) "בית ישראל" בירושלים. פרידמן, כמו סינגר, חובש כיפה.

בשיחה עמם בשבוע שעבר ניכר השינוי ביחס למילואים מאז המלחמה. "צה"ל חזר בתשובה באופן מלא", טוען פרידמן. "הצבא יודע לסמן שינוי. הוא משדר למילואימניקים שהם נחוצים, מאמן אותנו מאוד קשה, מגבש תוכניות אופרטיביות רלוונטיות כשהאימונים נעשים בהתאם. אנחנו כפופים היום לאוגדה שלפני המלחמה שקלו בכלל לסגור אותה. היום יש יחס רציני, שמחלחל חזק. כשקברניטי הצבא בונים עליך באמת, זה בונה גם את הכוח".

"אני מסתכל על החטיבה שלי במלחמה", אומר סינגר. "במארג' עיון הם הגיעו 100 מטרים מקו סיום הלחימה שנקבע להם ואז הכל התפרק. צריך להבין למה. זו שאלה של פיקוד ושליטה ושל ערכים. לכוחות צריכה להיות מטרה שתהיה ברורה לכל אחד ברמתו. אחרת נכנסים לוורטיגו".

פרידמן מוסיף ש"מלחמה זה אירוע נפשי. כל מי שירו עליו פעם יודע שאני צודק. בסוף תמיד יהיה ברדק אטומי, דברים ישתבשו וייפגעו אנשים. אנחנו בוגרי המלחמה. לכל מ"מ ברור כשמש שמחר יכולה לפרוץ מלחמה והוא יהיה שם. זה לא היה ברור ב-2006". למערך המילואים, הוא אומר, יש כמה יתרונות על הסדיר. "הגיל הממוצע של מג"ד מילואים הוא כמו של מח"ט סדיר. הביטחון העצמי שלהם הוא בהתאם. האיכות האנושית של מפקדי המילואים גבוהה מאוד".

אל"מ (מיל') דני שחר, מנכ"ל עיריית נתניה, מילא תפקידי פיקוד בכירים בקומנדו הימי וביחידות חי"ר. בשנים האחרונות עבר לשמש מפקד אגד לוגיסטי בפיקוד הצפון. "מפקד במילואים זה תפקיד קשה יותר מפיקוד ביחידה סדירה. להניע אנשים ביחידה לוגיסטית, שאינה בקו הראשון, עוד יותר מסובך". אמצעי אימון, הוא מוסיף, לא חסרים. "אין מגבלות. כל מה שרציתי, השגתי".

אל"מ צביקה צורן, מפקד חטיבת שריון במילואים בפיקוד הצפון, הוא איש קבע. גם החטיבה שלו יצאה במורל לא גבוה מהקרבות אצל אוגדה 91. "הלכתי לדבר עם המג"דים שהיו בלחימה, להבין על מה היה המשבר. העניין העיקרי היה שאלת הנחיצות. לפני המלחמה, התגבשה הבנה כאילו אפשר להכריע מלחמה בלי כוח מתמרן (שריון וחי"ר) ובלי מערך מילואים. היום זה אחרת. לא מזמן קיימנו תרגיל גדול שאליו זימנו את כל קציני המילואים. אנשים יצאו משם בהבנה שהם נחוצים - וכל אחד מהם מוביל ללחימה 100 איש. מפקד האוגדה אמר להם: 'ייתכן שאתם, מחר בבוקר, תצטרכו להוביל אותנו לניצחון'. אין מישהו אחר".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ