28.6.1919 נחתם חוזה ורסאי

היום לפני 91 שנה:

טל לוי
לין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוי
לין

הידיעה הקטנה הופיעה בשולי העיתון, "השלום נחתם" כותרתה ותחתיה: "פריז 28 יוני 4 אחה"צ (רשמי) חוזה השלום נחתם". בכל החודשים שקדמו לידיעה הזו, הקפיד "הארץ" להדפיס מדי יום טלגרמות - תמיד באיחור של כמה ימים ממועד ההתרחשות - שסיפרו, בקצרה אך בחדות, על התקדמות שיחות השלום בצרפת לקראת חתימתו של החוזה הנודע כ"הסכם ורסאי", חוזה השלום עם גרמניה בקץ המלחמה העולמית.

"הגרמנים ביקשו שיודיעום באופן מוחלט, מהו הסכום שדורשים מהם בתור פיצויי המלחמה", דיווח העיתון על השיחות ב-21 ביוני, "על זאת קבלו תשובה חצי רשמית ובה נאמר, כי הסכום שגרמניה תצטרך לשלם הוא כמאתיים-מאתיים וחמישים מיליארד פרנק". מניו יורק נמסר למחרת כי "אמריקה דורשת מגרמניה סכום של מאתיים מיליון לי"ש".

יומיים אחר כך, בשעה שש וחצי, התאספו בביתו של לויד ג'ורג' מר קלמנשו, לויד ג'ורג' והנשיא וילסון. בשעה שבע הגיעה תשובתה האחרונה של גרמניה לחוזה שהוצע לה.

"העתון ?ג'רמניה' מודיע כי בתשובתה האחרונה של גרמניה להסכמה נאמר כי גרמניה אינה מסכימה בשום אופן לסעיף 231, שעל פיו היא אחראית בעד המלחמה הנוכחית", דיווח "הארץ". בהודעה זו הדגישו, כי בחוזה השלום לא שמרו על 14 הסעיפים של הנשיא וילסון. "גרמניה לא תוכל לקבל את תנאי השלום הקשים האלה, כי אין בכוחה להוציאם אל הפועל", צוטטה התשובה הגרמנית, "גרמניה איננה חותמת מרצונה הטוב - היא מוכרחה להיכנע לכוח הזרוע. התנאים הכלכליים והכספיים הם מעל לכוחותיה של גרמניה. גרמניה תחתום בזהירות רבה, ואינה מקבלת עליה את האחריות, אם לא תוכל למלא אחר כל התנאים".

כעבור שלוש שעות פרסמו השלושה תשובה משלהם, ובה הדגישו כי לגרמניה נותרו 24 שעות לחתום על חוזה השלום, וכי הם עצמם עשו את כל הוויתורים שניתן היה לעשות. ההודעה הגרמנית הבאה היתה נואשת ודרמטית. "הנה סיכום תשובת הגרמנים להסכמה", דיווח "הארץ": "הממשלה של הקהליה הגרמנית מוצאת שממשלות ההסכמה באות להכריח בכח הזרוע את גרמניה לקבל את תנאי השלום השוללים ממנה את כבודה. אולם כבוד גרמניה לא יסבול במאומה ממעשה אלימות זה. אחרי הצרות הרבות אשר סבל העם הגרמני במשך השנים האחרונות, אין בכוחו להגן על כבודו. הוא נכנע לכח ההשגחה, אבל אין הוא נסוג מהשקפתו, שתנאי השלום הנוכחים הם נגד הצדק. ובזה מכריזה הממשלה הגרמנית שהיא מוכנה לחתום על תנאי השלום כפי שהוכרחה על ידי ההסכמה".

ברחובות ברלין, כ"נקמה באויב", "אופיצר גרמני אחד ועמו עשרה אנשי צבא שרפו אחדים מדגלי צרפת שנפלו בידיהם בשנת 1870". באספת השלום ראו בכך "חטא כנגד שביתת הנשק. בתנאי שביתת הנשק התחייבה גרמניה למסור את הדגלים האלה לידי צרפת". חטא גדול אף יותר לתנאי שביתת הנשק בעיני אספת השלום היה הטבעת ספינות גרמניות בידי קצינים גרמניים ב-25 ביוני, על מנת שלא ייאלצו למסור אותן לידי בעלות הברית. הבריטים, בתגובה, שמו משמר צבאי על הקצינים הגרמנים. מפקד צי הים, לודוויג פון רויטר, אמר "שהוא אחראי בעד מעשיו, וגם המלחים הבריטים היו עושים כמותו אילו נמצאו במצבו".

"ניצוץ קטן התלקח פתאום ושאלות עולמיות אשר דרשו חמישים שנה את פתרונן נפתרו", כתב י. דור ב"הארץ" לרגל חתימת ההסכם. "סכסוכי דיפלומטיה רקובה ואמביציות של מלכים מבלי עולם נדמו - והאנושיות אולי התקרבה עוד צעד אל אשרה...".

"ואולי הגלגל חוזר, ואין אנחנו יכולים כלל לנבא מה יהיה אחרי יובל שנים", הוא סיכם את אותו מאמר, "מי יודע את הטמון בחיק הממלכות הקטנות הרבות והחדשות? מי יודע אם ?הקזת הדם' איננו חזיון עולמי וחיק נצחי לבני האדם? נינינו ידעו את הפתרון".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ