פרופ' מיכאל קונפינו, חתן פרס ישראל בהיסטוריה, 1926-2010

אורי דרומי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

מיכאל קונפינו, מישל בפי כל מכריו, דיבר לדינו עם סבתו, צרפתית עם אמו, בולגרית עם חבריו, אנגלית הוא למד בשיעורים פרטיים, עברית דיבר בתנועת הנוער, ולטינית, סלאבית עתיקה, גרמנית ורוסית היו שפות חובה בבית הספר. הוסיפו לכך זיכרון פנומנלי, סקרנות בלתי פוסקת, כושר ניתוח וכתיבה, ומורים מעולים, והרי לכם היסטוריון ואדם יחיד סגולה.

בהיותו בן 13 כבר היה חבר בתנועת "החלוץ הצעיר" בעיר הולדתו סופיה, שהה עם משפחתו בניצה (שם חזה בשמחת הצרפתים על "השלום בזמננו" של מינכן, 1938), ובחוזרו לבולגריה ברח עם משפחתו להרים בזמן המלחמה. שלא כהתמקדות הצרה המקובלת כיום, לימודיו באוניברסיטת סופיה כללו היסטוריה, כלכלה, יחסים בינלאומיים, סוציולוגיה ופסיכולוגיה חברתית.

אחרי שעלה לארץ, ב-1948, ואחרי שליחות של הסוכנות בצפון אפריקה (53-1951) למד היסטוריה באוניברסיטה העברית אצל הפרופסורים יעקב טלמון, יהושע פראוור, אלכסנדר פוקס, יהושע אריאלי ואחרים. את הדוקטורט שלו על ההיסטוריה האגררית של רוסיה במאה ה-18 (שני כרכים עם 1,250 עמודים, 1,280 הערות שוליים ושישה נספחים) סיים בהצטיינות יתרה בסורבון בתוך פחות משנתיים.

ב-1964 הקים את החוג ללימודים רוסיים באוניברסיטה העברית ועמד בראשו עד שעבר ב-1970 לאוניברסיטת תל אביב, שם היה "הצאר" (הרוסי) לצד "הקיסר" (הרומי), פרופ' צבי יעבץ. ב-1971 יסד את המכון לחקר רוסיה ומזרח אירופה וניהלו עד 1977. מ-1980 ועד לפרישתו ב-1995, היה מופקד הקתדרה לתולדות רוסיה ומזרח אירופה ותרבותם ע"ש רובין.

מחקריו בארכיונים ובספריות העלו גילויים וחידושים על האינטליגנציה הרוסית, המהפכנים (נטלי הרצן, בקונין, קרופוטקין) והניהיליסטים. בקובץ המסות שלו "מסנקט פטרסבורג ללנינגרד" הזהיר מפני ראיית ההיסטוריה כמדע שימושי, והוקיע את "תרבות התדמית" שהשתלטה על חיינו. בראיון באחרונה לכתב העת "זמנים" התריע מפני האמונה ש"גוגל יודע הכל" וש"כל גולש הוא איינשטיין".

תלמידו פרופסור איתמר רבינוביץ', לשעבר נשיא אוניברסיטת תל אביב, קורא לו "היסטוריון דגול", ובכך מצטרף לדעתם של הפרופסורים צבי יעבץ, גבריאל ורבורג ובנימין זאב קדר, השופטים שהסבירו מדוע הוא ראוי לפרס ישראל בהיסטוריה לשנת תשנ"ג: "מחקריו הקנו לו מעמד בשורה הראשונה של ההיסטוריונים בעולם, לא רק בתחום ההיסטוריה הרוסית, אלא בתחום ההיסטוריה בכלל". הוא זכה גם בפרס א.מ.ת. ובפרסים בינלאומיים חשובים, ולימד באוניברסיטאות המובילות בעולם.

פרופ' רבינוביץ' מונה עוד תכונות: מורה מחונן ו"אציל בולגרי", המשרה תחושה של הדרת כבוד. "איש רם קומה, שדיבורו רך וחרישי", אומרת תלמידתו הפרופסורית להיסטוריה מירי אליאב-פלדון, "וכולו אומר תרבות, השכלה, תבונה וידע אין קץ". כמו רבים מתלמידיו לשעבר, היא נזכרת בהתפעלות כיצד לא התבייש להודות כי לפני כל שיעור חדש היתה תוקפת אותו חרדה. לדבריה, גם כשגדלו תלמידיו והפכו לפרופסורים בזכות עצמם, לא היתה בעבורם מחמאה גדולה יותר מאשר לשמוע מפיו, בנימה מתנגנת, את המלים "נכון, נכון מאוד". הוא הותיר אחריו את אשתו אירן ואת חיים, עפרה ואלון, ילדיו מאשתו הראשונה הגר סרני.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ